מאירי על בבא בתרא שכא

וכן למי שאמר על עדים שבמקשר שהם אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ כבר ביארנו שמלמטה למעלה הם חותמין ואין עוד מקום לזיוף ואין אנו צריכין בה לשריר וקים כמו שכתבנו ושמא תאמר עדין יש לחוש שמא אם חתם שמו בשטה אחרונה שהיא ראשונה לעד כשהפך השטר תחתונו לעליונו ושם אביו בשטה שלמטה הימנה ונזדמן שנכתב פרעון בשטה אחרונה או איזה דבר המזיק לבעל השטר וחותך אותה שטה ושם העד שכנגדה מאחריו ונכשרת בשם אביו שבשטה שניה שהרי נאמר שם בן פלני והרי אמרו באחרון של גיטין בן איש פלני עד כשר יש בזה תקון בשני פנים אחת שהוא כותב ראובן בן בראשונה אע"פ שהיא נכשרת ביעקב עד הנשאר שהרי אמרו איש פלני עד כשר מ"מ כשיבא לקיים החתימה ימצא שאין זו כתיבת יעקב ואין דנין שהבן חתם בשם אביו שאין אדם מניח את שמו לחתום בשם אביו ואין אומרים שהוא דרך סימן כמו שהיו חכמים הרבה עושים זה בסימן ספינה וזה בסימן דג כצורת חותם שבטבעותיהם וממנה היה נכר לכל שהיא חתימתם אע"פ שאין לסמוך עכשו בכיוצא בדברים אלו הואיל ומ"מ בזמנם היו רגילים אנשים חשובים ומפורסמים הרבה בכך שמא אף הוא נוהג באותיות אלו דרך חותם וסימן אין חוששין לכך שאין אדם עושה שם אביו סימן והתקון השני שלא יחתום עד ואין נכשר בבן יעקב או ביעקב אחר שאין שם עד ומ"מ אי אתה צריך לכל זה שלדעת זה במקשר כל שאין עדיו כלים בשטה אחת פסול ואין כאן לעדיו אלא שטה אחת ואם נגזז אחד נגזזו כלם ומ"מ הלכה שעדים שבמקושר חותמין בין קשר לקשר ותקונו בשריר וקים על הדרך שביארנו:

מתוך מה שכתבנו אתה למד שלא הוקבע לכתוב שריר וקים על כל פנים אף במקום שאין תלויות ומחקים ושלא לכתוב שנים הן על שגיאה שנפלה בקיום עצמו הן על שגיאה שנפלה באמצע השטר ששכחה הסופר לכתבה בקיום הראשון אלא במקשר ולדעת האומר עדיו מאחריו בין קשר לקשר שאלמלא כן היה יכול לזייף ולכתוב כמה שירצה אבל בפשוט כותב והולך כמה שירצה שהרי מן העדים ולמטה אין בו חשש והרי העדים אין מרחיקין אלא שטה אחת מסוף הכתב כמו שיתבאר ואין חוששין להם שמא הרחיקו יותר שאין מחזיקין את העדים בטועים ונמצא שלא נשאר לך מקום לחוש אלא שיוסיף באותה שטה שהם מניחין הן תנאי חדש הן תלויה ומחוקה ויקיימנה באותה שטה והרי אם עשה כן לא הועיל שאין למדין מאותה שטה כמו שיתבאר הואיל והורשו בהנחתה ואע"פ שאנו כותבין בה הקיום ולמדים הימנה כמו שיתבאר מ"מ אם נמצא שם תרי שריר וקיים אין סומכין עליהם כלל שמא מחק או תלה ברצונו וקיים בשריר וקיים השני אבל כל שנמצאו בשטה שאחריה שטה אחרת אם חלק אם מענינו של שטר כשר שאלמלא לא נכתבו קודם חתימת העדים נמצאת אומר שהעדים הרחיקו שני שיטין ומחק או תלה וקיים בשטה שניה שבאחרית השטר והחזיר מענין השטר באחרונה ואנו אין לנו לחוש לעדים טועים ולא אמרו שלא ללמוד משטה אחרונה אלא מאותה שהעדים סמוכים לה בשטה שתחתיה שאם נכתב בה דבר אין למדין הימנו הואיל והורשו בהנחתה מצד שהאחד מניח מקום לחברו וחברו אינו רוצה לחתום אלא לאחריו וחכמי התוספות פירשו בה הטעם מפני שאין העדים בקיאים בכתיבה כל כך עושין אותה עולה ויורדת ומתיראים שמא יגיעו בסוף השטר ומרחיקים שטה אחת ומ"מ חכמי קטלונייאה כתבו לי שהם מנהיגים את סופריהם לסיים את השטר בחצי שטה ולחתום הם בחצי שטה הנשארת מצד שיש לומר כאן בודאי שאותה חצי שטה היתה כתובה קודם שיחתמו העדים שאלמלא כן היאך התחילו הם לחתום בחצי שטה והרי היה להם להזהר מחשש שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת שהוא כשר כמו שיתבאר ולעולם אין חוששין לעדים טועין ואין חוששין לזו להרחקת שטה אחת שהרי שטר הבא הוא בשטה אחת ועדיו בשטה אחרת פסול כמו שיתבאר והוא הדין אם הרחיקו שטה אחת הואיל ואנו מוצאים שטה אחת חלק למדין משטה האחרונה שאין חוששין לשטה האחרונה הרחוקה מחתימתם שטה אחת וכן כל כיוצא בזה:

מ"מ אתה צריך לשאול על מנהגנו שכותבין בשטה אחרונה מחקין ותלויות ומקיימין אותן שם והעדים סומכים וחותמין עד שנעשית שטת הקיום שטה אחרונה והרי יש לחוש שמא אותה שטה העדים הניחוה וכתב זה בה מה שרצה ומחק והגיה באמצע השטר וקיים בה מחקין ותלויות שחידש עד שמתוך כך כתבו קצת מפרשים שאף הפשוט כותבין בו שריר וקים אף בלא מחקין ותלויות ואין כותבין בו שנים ומאחר שאין אתה רואה מחק או גרר בשטה השניה לשטת העדים ולמפרע אין לך לחוש לשטה אחרונה וכן היו רבותי מנהיגים ואע"פ שבגמ' לא נאמר אלא במקושר מ"מ אלו הנהיגו לכתוב הקיומין בשטה אחרונה הוצרכו לקבעה אף בפשוט ועל דעת זה כתבו מפרשים אלו שלא אמרו אין למדין משטה אחרונה אלא בשאין שם שריר וקיים אבל כל שיש שריר וקיים למדין משטה אחרונה הן קיומין הן תנאי חדש ומ"מ אין כח בידינו לחדש דינין שלא הוזכרו בגמרא או שלא יצאו מתוכה אלא שיש מי שאומר שהמנהג שלא כהוגן וכל שאין העדים מרוחקים משטת הקיום שטה אחת או שחתמו בחצי שטה הסמוכה לקיום אין למדין הימנה ויש מפרשים שבזמן הזה כל שהרחיקו אפילו שטה אחת פסול שלא הורשו בכך אלא או מפני שלא היו בקיאים לקרב חתימתם אצל כתב השטר או להניח ריוח לחברו ועכשו כלנו בקיאים ואין דרכנו להניח ריוח לגדול והדברים נראים לדעתי שכל שאין שם מחקין ותלויות אין צרך בו לשריר וקים ואין הכרח אם סמכו העדים לשטה אחרונה שהרי כל שאין שום צורך לקיום אין בשטה אחרונה אלא מענינו של שטר כגון וקנינא מיניה על כל מאי וכו' ואין צרך ללמוד הימנה הא כל תנאי חדש שבה אין למדין אבל כל שיש שם מחקין ותלויות והם כתובות בשטה אחרונה הדבר ראוי לדון לכתוב בו שריר וקיים ושלא יחתמו העדים אם לא ראו בו כן ושלא לכתוב בו שנים ושאם נראה בו מחק במקום הראוי לכתוב בו שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים שנפסלהו ובזה נסתלק חשש כל זיוף ואם כן כל שנפלה שגיאה בקיום עצמו אין בה תקון אחר שאין לכתוב שריר וקיים השני ושאם נמחוק את הראשון נפסל ומ"מ יש לי בה תקון שירחיקו העדים חתימתם שטה אחת וכל שהרחיקו שטה אחת אנו דנין שכל מה שנכתב קודם לחתימתם אין בו זיוף הן שהיו שם תרי שריר וקים הן תנאי חדש שאין מחזיקין את העדים כטועים בשום פנים וממה שכתבנו אתה יכול להתבונן בדברים אלו ולדון בשטר הבא לידך אם יש לחוש בו אם לאו וכל שאירע לך ספק בשטה אחרונה אי אתה למד הימנה על הדרך שביארנו ויש לקצת מפרשים סברות אחרות בענינים אלו ומה שכתבתי הוא הנכון בלי שום פקפוק: