מאירי על בבא בתרא שכ

כל שהעידו הרבה עדים בדבר אחד ונתכונו כלם להעיד אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול או שנים קרובים זה לזה עדותן בטלה בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות ואין אומרים תתקיים העדות בשאר אע"פ שנשארו שם שנים או יותר וזהו שאמרה תורה על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים ואם עדות מתקיימת בשנים למה פירט לך הכתוב שלשה להקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה שהרי אין בשאר בכדי שתתקיים העדות אף שלשה והוא הדין למאה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אבל אם לא נתכוונו כלם להעיד שואלין להם אם באו להעיד או שלא באו אלא לראות לבד וכל שלא נמצא קרוב או פסול באותם שבאו להעיד תתקיים העדות בהם ודברים אלו בעדות על פה הא שטר שנמצא אחד מעדיו קרוב או פסול או שני עדים קרובים זה לזה ואין העדים קיימים עד שנשאל להם כן אם יש שם עדות ברורה שכלם ישבו לחתום הרי זו כונה להעיד ואם לאו תתקיים העדות בשאר שסתם הדברים חתמו הכשרים והניחו ריוח לגדוליהם ומלאהו בעל השטר בקרובים כמו שאמרו מלאהו בקרובים כשר וכבר כתבנוה בפרק יש נוחלין:

כבר התחלנו לבאר שכל שיש לחוש לזיוף השטר פסול שלא תקנו חכמים מעשה שטר לתקלה וליתן יד לפושעים ומקום למזוייפים מעתה צריך שתחקור במלאכת המקשר הואיל ועדיו חתומים בין קשר לקשר ואינם חתומים בסוף השטר הרי יש לחוש שמא יוסיף ויכתוב בסוף השטר לאחר תשלום הכתב מה שירצה ויאמר שמכלל עניני השטר הוא שהרי ציירנו שכותב כמו שרוצה אחר הקשרים כדרך שכותבין בפשוט ואין הכרח לצמצם שלא יהו שיטין אחר הקשרים אלא כשטין שבין קשר לקשר ואחר שכן הרי יש כאן מקום חשש לזיוף פירשו מפני זה בגמרא שהמקושר צריך שיכתבו בו שריר וקים אע"פ שאין שם תלויות ומחקין ונעשה שריר וקים כעין חתימת עדים שאם ימצא אחריו תוספת יהא ניכר שזיוף הוא ואין למדין הימנו ועדין אני אומר שמא יוסיף לכתוב אחר השריר וקים מה שירצה או ימחוק ויתלה ויכתוב שריר וקים פעם אחרת אלא שפירשו בגמ' שאין כותבין שני שריר וקים ושמא תאמר שמא ימחוק השריר וקיים ויכתוב מה שירצה ויכתוב אחר כן שריר וקים הרי אמרו במקושר שהתלויות שנתקיימו הוא שכשרות בו אחר שנתקיימו אבל המחק אע"פ שנתקיים פסול כל שהוא נראה שהיה ראוי להיות בו שריר וקיים כגון שאנו רואים שכבר נשלמו התנאים והותחל בו נסח שכותבין בסוף השטר כגון ואחריות וחומר וכו' וכיוצא בזה ואם נמחק הרבה עד שיש לחוש שמחק הכל וחדש בו דברים פוסלין אותו הא כל שנמחק במקום שלא היה ראוי ליכתב שם שריר וקים כגון קודם נסח שאדם רגיל לכתוב בסוף או אפילו במקום שריר וקיים אם לא היה המחק כשיעור שתי מלות אלו ר"ל כשיעור שייר וקיים כשר ונמצא שאין מקום עוד לזיוף: