מאירי על בבא בתרא שיט

גט פשוט וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הששי שבה שהוא בא לבאר עניני תקון שטרות ודיני הספיקות הנולדות בעניניהם והטפסתן ותכונת עניניהם ודיני שעבוד הלוה והערב והלוקח ושזה החלק אמנם יתבאר בפרק זה על השלמות ועל זה הצד יחלקו עניני זה הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר חלוק שבין פשוט למקושר בתכונתם ובדיניהם ודיני הקיום ר"ל התקונים שהוא צריך לקיימן השני לבאר בספקות הבאות מצד לשונות מתנגדים או מצד חסרון ביאור השלישי לבאר השטרות שהסופר יכול לכתבן במצות האחד לבד בלתי חברו והשטרות שאין הסופר יכול לכתבן אלא עם היות שם המזכה והזוכה ושכר השטר על מי הוא מוטל הרביעי בפורע מקצת חובו ומשליש את השטר בתנאי חזרה על איזה צד יכול השליש להחזירה ואם אינו מוסרה ביד שליש היאך יעשה מן הנשאר החמישי בעניני הטפסת השטר הששי בספק הנולד מצד גוף השטר ר"ל שאין הדבר ברור מי הוא שחייב בכך או שמא נפרע השביעי בדיני השעבוד הן בלוה הן בערב הן בלוקח:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים על ידי גלגול כדרך סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתוב בו שני עדים שניהם פסולין אמר הר"ם גט נקרא כל שטר וכבר ביארנו זה פעמים ומקושר שטר מקופל כעין אותם המקופלים העשויין אצלנו במערב והם מקלף שמנשבין בהם להסיר הזבובין וטעם תקוני אלה השטרות מפני שהיו באותן הדורות קופצים לגרש והתקינו להם גט מקושר כדי שיתעכב בעשייתו מתוך כך כדי שיעבור כעסו בזמן עשיית אותם קשרים ולא רצו לשום הפרש בין גיטי נשים ושאר השטרות והתקינו שיהיה גם כן שטר מקושר במקח וממכר וזולתם למי שירצה לעשות כן והכל מודים כי כשיהיה מנהג המקום שאין כותבין אלא גט מקושר ואמר לסופר כתוב לי גט סתם ולא פירש לא פשוט ולא מקושר וכתב הסופר פשוט שהוא פסול ואם היה מנהג העיר לכתוב פשוט ומקושר ואמר הוא לסופר כתוב לי גט פשוט או אמר לו גט מקושר וכתב לו הסופר הפך מה שאמר לו ר"ג מכשיר הואיל ומנהג המדינה לכתוב כמו שכתב הסופר ולא יקפיד הבעל בכגון זה וחכמים אומרים פסול עד שיכתוב כמו שאמר לו והלכה כחכמים הודיענו כי כמו שגט פשוט פסול בעד אחד מדאוריתא כך גט מקושר פסול בשני עדים:

אמר המאירי גט פשוט עדיו מתוכו כלומר שחותמין בפני השטר והוא שכותבין כל עניני השטר רצופין ואחר שנכתבו כל הענינים והתנאים והזמן חותמין העדים למטה ומקושר עדיו מאחוריו וצריך שתדע שמלאכת המקושר התבאר בגמ' שעקרה נתקנה על גט אשה ובמקומות של כהנים שהיו נמהרים בכעסם והיו מגרשים את נשותיהם על עסקי הבלים ומתחרטים לשעתם ולא היו יכולים להחזיר ותקנו מלאכה זו בגיטין שלהם כדי להאריך מתון בעניניהם עד שתבא חרטתם קודם שיגמר ענין הגט ולא יהו נותנין אותו ומ"מ מאחר שנתקנה המלאכה בגיטין נתפשטה לכל שאר השטרות ואיכות מלאכה זו מבולבל ביד המפרשים זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין לנו הכרח על אחד מן הביאורים שבה ומה שהוא שגור בפינו מצד קבלתנו בענינה כך הוא:

כבר ידעת בגט אשה שנהגו בו שנים עשר שטין היו כותבין שלש שטין ומניחין שלש שטין חלק והיו כופלין שלש שטין הכתובות על החלק והיו רצועות יוצאות בסוף החלק מן הגט עצמו אחת מימין הגט ואחת משמאלו והיו קושרין בהם קלף של שלש שטין הכתובות עם קלף של שלש של חלק מכאן ומכאן וחוזרין וכותבין שלש שטין ולא היו כופלין עליהם הכפל הראשון עד שישכיבו אחורי הקלף הכרוך על שלש שטין השניות אלא מניחין אותו הכפל וכורכין אותו לאחוריו בלא קשירה עד שנראה כאלו שטה ראשונה של שלש השניות הוא תחלת הקלף ואחר שכתבו שלש שטין אלו מניחין שלש אחרות חלק וכופלין הכתובות על החלק וקושרין כבראשונה וחוזרין וכותבין שלש שיטין שלישיות ומניחין שלש חלק וכופלין הכתב על החלק וקושרין כבראשונות ונמצאו שלש כפולות מופרדות מאחוריהן בשלשה דפין מתאימות מגביהן וחוזרין וכותבין שלש שטין אחרונות לסיום הגט ובשאר שטרות עושין גם כן שלשה קשרים הן משלש לשלש שטין הן מארבע לארבע הן כמה שירצה ולעולם משאירין בסוף הקלף לסיים בו סוף השטר בלא קשר שלא להפקיע ענין הפשוט מכל וכל והוא הנקרא פשוט שבמקושר ולא היו מדקדקים באותו שיור להיות שטין שבו מצומצמות כשטין שבין קשר לקשר אלא כפי שהיה מזדמן וכן אם היה רוצה להרבות בקשרים בין בגט אשה בין בשטרות היה מרבה כרצונו אפילו רצה לכתוב שטה ולהניח שטה חלק לכפול עליה ובלבד שירבה בעדים כבקשרים ואם היה רוצה להרבות בעדים יותר מקשרים עושה אבל אם היו קשריו מרובים מעדיו היה נקרא גט קרח ודינו מתבאר במקומו במסכת גיטין פ"א ב' אבל לעולם לא היו שם פחות משלשה עדים ושלשה קשרים עד אחד לכל קשר שכך היתה הכונה להרבות בעדים ולדקדק בכתיבה כשיעור חלק וחלק כשיעור כתיבה ולהרבות בקשרים כדי ליתן מתון בעניני עשייתו וזהו שאמר מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה בעדיו כלומר מתוך שדקדקו להאריך בקשריו דקדקו להרבות בעדים כדי להאריך בענין:

ואמר על גט זה שחתימת עדיו היתה מאחריו ונחלקו בענין זה בגמרא מהם שאמרו אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ בשטה אחרונה ולא כסדר הכתיבה שאם כן יכול להוסיף בפנים ויאמר שלא הניח מאחריו מה שכנגד שטה אחרונה אלא כדי שירבה בעדים או שיחתים שם עדים עד שטה אחרונה שאין הכרח בהרבאת עדים על הקשרים ומתוך כך פירשו בה שהם חותמין מלמטה למעלה בהפך שאם יבא להרבות בעדים חותמין כנגד שטה השניה לחשבון מפרע ר"ל כשתמנה השטין מלמטה למעלה ויש מפרשין בה שאם השטר כתוב שתי חותמים הם ערב ומתחילים בשטה אחרונה וכך פירשוה בירושלמי שאמרו שם גט פשוט עדיו לרחבו מקושר עדיו לארכו ולדעת זה לא היו צריכין לכתוב שריר וקים מחמת זיוף שהרי העדים חותמין בדרך שאין שם זיוף ומהם שאמרו בפירוש עדיו מאחריו שחותמין בין קשר לקשר והוא שהם היו כותבין כל הגט קודם קשירת הרצועות שאם לא כן היאך יחתום העד וענין השטר לא נכתב כלו אלא שהיו כותבין כל הגט בשיטין של כתב ובשטין של חלק ואחר שנכתב הכל היו תופרין רצועות וכופלין וקושרים על הדרך האמור והיה עד אחד חותם ברחב הקלף בין קשר לקשר ר"ל בין קשר ימיני לקשר שמאלי והיה בגמרא מי שהיה טועה לומר שבצד הכתב היה העד חותם במקום חלק שבו ושיהא פירוש עדיו מאחוריו כאדם שאומר עדיו למפרע כלומר שחותמין במקום שעדין ענין השטר בא מתחתיו והקשו על סברא זו ממה שאמרו שם על רבינו הקדוש שלא היה בקי במלאכת המקושר ובא גט מקושר לפניו וראה תשלום הכתב וענינו במקום שהשאירו לכתוב בדרך פשיטות בלא קשר על הדרך שציירנו ולא ראה שם תחלת השטר והיה תמה ואומר רבי אין זמן בזה כלומר אין כאן התחלת ענין השטר שבו הזמן כתוב עד שדקדק והתיר הקשרים ואם כן היה לו לשאול גם כן אין כאן עדים אלא שחתימת עדים אלו אחורי הכתב בגב הקלף וכבר ראה העדים בכפילות ואע"פ שהיה לו לתמוה על מקום חתימתם אחר שלא היה בקי במלאכה זו מ"מ הזכיר מה שהיה חושב שהיה נעדר משם מכל וכל והניח מה שהיה רואה שהיה שם אלא שהיה חושב שיהא שם שלא בתקון ולדעת זה צריך לכתוב בגט שריר וקיים על הדרך שיתבאר בגמרא שאם לא כן הרי יכול לכתוב בפנים כל מה שירצה כמו שיתבאר בגמ':

ופירשו בגמ' חלוק אחר בין פשוט למקשר שעליו דין משנה זו סובב והוא שכבר ידעת שהם היו כותבין שנות המלכים בשטרותיהן ובפשוט היו כותבין כתקנן אם בשנה ראשונה ראשונה ואם בשניה שניה אבל במקושר היו כותבין על ראשונה שניה ועל שניה שלישית וכן בכלם וכל שהיו רואים במקשר שנה פלונית היו מבינין מענינו שהיא שנה הקודמת לה ויראה שכל זה היה מענין התקנה שאף כשיגיע הגט לידו יהא המגרש טועה וחושב עדין אתה רשאי לגרש בגט זה שהרי הוזכרה בו שנה הבאה ונותן לעניניו מתון עד שיתחרט ומ"מ הרי הוא כמי שנכתב בשטר שנה הקודמת לאותה שנה הנזכרת שם הן לטרוף מזמן שנה הקודמת לה הן לכל דבר:

ומאחר שכן פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול שהרי מכיון שכתב בו שנה כתקנה כשמחתים עדיו לאחוריו אנו דנין בו שהוא מקושר שאין עיקר המקושר אלא בהחתמת העדים לאחוריו לא בחלק וקשרים וכן עיקר הפשוט בהחתמת עדיו מתוכו ונמצא פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ששנה הנזכרת לשם תורה על שנה הקודמת לה והרי הוא מוקדם וכן מקושר שכתבו עדין מתוכו אפילו הרגיש המלוה באיחור זמנו ומחל שעבודו הואיל ומתחלה לשם מקושר עשאו ולא לשם איחור פסול שמא לפעמים לא ירגיש המלוה ענין האיחור אחר שלא לכונת איחור עשאו אלא לכונת מקושר ויטעה לומר שמאחר שיש שם חלק וקשרים אין דין מקושר נפקע הימנו ונמצא שעבודו נפקע שלא בידיעה ועוד שמאחר שאף הלוה אינו מרגיש באיחורו שמא יפרענו וכשתובע שטרו אומר לו שאבד וכותב לו שובר על שטר פלני ולזמן שני חוזר ותובעו ור' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט פירוש שיכול להודיעו שבתורת פשוט כתב זמן זה ובכונת איחור וימחול שעבודו מה שאין כן בפשוט שעשאו מקושר שאין יכול להקדים אף בהודעה ואם מחשש האחר פירשו בגמ' לדעתו שהוא סובר שאין כותבין שובר וכל שאין מוציא שטרו הפסיד והלכה כתנא קמא:

והוא הביאור בעצמו במקשר שדינו בשלשה שלא החתים בו אלא שנים שפסול ופירשוה בגמ' פסול לגמרי כשאר הפסולים מן התורה ר"ל כפשוט שלא החתים בו אלא אחד שיוציא והולד ממזר ושאר הדרכים השנויים בה במשנת גיטין ופשוט שלא החתים בו אלא אחד לא הוצרך לומר שפסול אלא שבגמ' יתבאר על מה הוצרך לומר כן:

רבן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה וכו' לפי מה שיתבאר בגמ' לדברי הכל כל שצוו לסופר לכתוב ולא הזכירו לא פשוט ולא מקושר אפילו עשה פשוט במקום שנהגו במקושר או מקושר במקום שנוהגין בפשוט כשר הואיל ועשאו פשוט כתקנו ומקושר כתקנו ואם נצטוה בפשוט במקום שנהגו בפשוט או במקשר במקום שנוהגין במקשר פסול ואם גט אשה אינו גט ואם גט חוב הרי הוא כמלוה על פה אמר לו פשוט במקום מקושר או מקושר במקום פשוט יראה שאף זו קפידא ומשנתנו במקום שנהגו בשניהם וצוהו באחד מהם רבן גמליאל סובר הואיל ומנהג המדינה בשניהם אין זה אלא מראה מקום וחכמים סוברים שקפידא היא והלכה כדבריהם ויש מפרשים בדברי ר' חנינא שיכול לעשותו פשוט בהתרת הקשרים וצריך לחקור בדבריהם שהרי יכול הלה לכתוב בשטות החלק כל מה שירצה וכבר טרחו הם בדברים אלו וסוף דבריהם שמציירים את הענין בדרך שלא יהא הזיוף מצוי שם בלא הכר:

וכלל הדברים כל שיש לחוש לזיוף פסול ובזמן הזה אין אנו רגילים במקושר כלל ואף אין אנו בקיאים בהלכותיו כל כך ואין כותבין אלא בפשוט וכל שבמקושר פסול ומ"מ כתבו הגאונים שאלו נמצא השטר חלק בין שטה לשטה יותר מכדי שיעור האחרות אין חוששין לזיוף ומקרה הוא שקרה לסופר ואם היה החלק מרובה עד שאין לתלותו במקרה או שהיה הקלף מסורגל פסול:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: