מאירי על בבא בתרא רצו

המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו ולענין הוצאת זיזין מכר בית לאחד ודיוטא לאחר אין כאן שיור כלל שייר לעצמו כגון שאמר חוץ מדיוטא העליונה שייר מקום שכל לעצמו בעין יפה משייר וכבר ביארנוה בפרק המוכר את הבית ויש מפרשים שבלשון חוץ אף באחר כגון שאמר חוץ מדיוטא שמכרתי לפלני יש כאן שיור מקום:

שכ"מ שצוה בבית לאחד חוץ מדיוטא יש אומרים הואיל והדיוטא ליורשים שהוא כמשייר לעצמו ויש כאן שיור מקום להוצאת זיזין והדברים נראין:

שכ"מ שהיה מצוה לכתוב כל נכסיו לאחרים בלא שיור נכסים לעצמו ולא היה מצוה מחמת מיתה רואין אם כמחלק כלומר שאינו מפסיק בנתים אלא יטול פלני שדה זו ופלני בית זה וכו' עד ופלני כל שאר הנכסים הואיל ומתנה זו בבת אחת היא ואין כאן הקדמה ואיחור אלא על הצד שאין הפה יכולה להוציא שני דברים כאחד הרי זו מתנת שכ"מ ואם מת קנו כלן ואם עמד חוזר בכלן ר"ל שבטלו כל המתנות ואם כנמלך כלומר שנראה מדבורו שבשעה שצוה לראשון לא היה בדעתו לצוות ליתן לשני כלום ושתק הרבה ואח"כ נמלך וצוה לכתוב לשני ועל דרך זה בכלם הרי כל הראשונים יש במתנתם שיור ודינם כמתנת בריא ואם קנו מידו קנו לגמרי ואם עמד אינו חוזר ואם לא קנו מידו לא זכו אף לאחר מיתה והאחרון הרי הוא בדין מתנת שכ"מ וקנה לאחר מיתה בלא שום קנין ואם עמד חוזר ואם יש שם קנין צריך שיהא ליפות את כחו על הדרך שיתבאר ואין אומרים בודאי אף כשנתן לראשון היה בדעתו שלא לשייר אלא שמעיין בעצמו היאך הוא מסדר עניניו שסתם שכיב מרע מדקדק תחלה ואח"כ כותב או מצוה וכתיבה זו שאנו אומרים בשכ"מ פירושה כתיבה דרך מזכרת הן בכתב ידו הן על ידי אחר:

שכ"מ שהיה מחלק נכסיו ולא פירש שמחמת מיתה הוא עושה כן וכן לא אמר שכל נכסיו הוא מחלק או שיאמר באחרון ושאר כל הנכסים לפלני אע"פ שכבר חלק כל מה שידוע לנו מנכסיו חוששין לה למתנת מקצת ואם קנו מידו ועמד אינו חוזר ואע"פ שהאחר מוחזק שהרי קנין לכתיבה עומד ושטר שבידו ראיה וכן לא קנו בלא קנין שמא שייר בנכסיו ומ"מ אם אמר כל נכסי שהם אלו וכל שכן אם אמר כל נכסי סתם או שהיה מוחזק לנו שאין לו עוד נכסים אלא אלו הרי זו מתנת שכ"מ ואם עמד חוזר ואם יש שם קנין צריך שיהא ליפות את כחו:

שכ"מ שחזר במקצת חזר בכל כיצד הרי שצוה ונתן כל נכסיו לאחד ואח"כ נמלך וחזר ונתן מקצתם לשני והניח שאר הנכסים שלא פירש אם ישארו לראשון אם ליורשים הרי חזר בכל ולא קנה הראשון כלום אבל שני קנה אם בשמת ובלא קנין מפני שאין כאן שיור שהרי מקצתן הראשון לא היה דעתו לשיירן אלא שממילא ישתירו ליורשים ואם אתה מפרשה בשעמד אתה מפרשה בקנו מידו לגמרי שאם ליפות את כחו הרי אין קנין של יפוי כח מפקיע תורת שכ"מ כמו שיתבאר למטה ממה שאמר שמואל שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר ופירשנוה בקנין של יפוי כח אלא שאתה צריך לפרש בזו בקנין גמור או שמא לא אמרה שמואל אלא בכותב כל נכסיו אבל במקצת אף קנין של יפוי כח מקנהו בתורת בריא וכן נראה אלא שדעת גאוני ספרד וגדולי המחברים המקבלים מהם נראה בדרך אחרת ואף בשמת אתה יכול לפרשה מ"מ בקנין ומתורת מתנת בריא שמתנת בריא מת או עמד דין אחד הוא וראשון לא קנה שהרי מ"מ מתנתו מתנת שכ"מ היה וחזר במקצת חזר בכל ואפילו היה שם קנין הרי באותה שעה לא היה שם שיור ושני קנה שהרי מתנת מקצת היה ובקנין נתן מקצתן לראשון ואח"כ נתן כלם לשני ומת אם קנו מידו קנה ראשון מקצתו ושני קנה השאר ר"ל הנשאר אם היה ליפות את כחו או שלא היה בו קנין ואם עמד קנה הראשון מקצתן ושני לא קנה כלום וכן אתה דן לכל כיוצא בזה:

ולענין ביאור הסוגיא הוא שאל בנותן כל נכסיו וחזר במקצת והניח הדבר בסתם ר"ל שלא גלה דעתו אם חזר בשאר אם לאו ומת ובאים היורשים ליטול אותו השאר מטעם חזרה במקצת הויא חזרה בכל והראשון מערער לומר שאינה חזרה אלא במה שפרט בחזרתו היאך דנין בו והשיבו תשמע כתב כלן לראשון וחזר לכתוב מקצתן לשני שני קנה ר"ל אותו מקצת וראשון לא קנה הנשאר אלא שהוא ליורשים מאי לאו בשמת וראשון לא קנה דחזרה במקצת הויא חזרה בכל ושני קנה שאע"פ שחזר בכל ויש כאן שיור מ"מ מקצת הראשון לא היה בדעתו לשיירם כמו שביארנו אלא שלא נקנו לשני וליפוי כח והשיב לא בשעמד שאלו מת אף ראשון קונה שאין חזרת מקצת חזרה בכל אלא בשעמד ושני קנה וכגון שקנו לו קנין גמור וראשון לא קנה שהרי לא היה שם שיור ולא קנין ונמצאת מתנת שכ"מ שאם עמד בטלו מתנותיו הכי נמי מסתברא דקתני סיפא מקצתן לראשון וכלן לשני ר"ל כל הנשאר ראשון קנה שני לא קנה אם אמרת בשלמא בשעמד היינו דראשון קנה שמתנת מקצת מתנת בריא הוא וכגון שהיה שם קנין ושני לא קנה שהרי לא היה שם שיור וכל שאין שם שיור מתנת שכיב מרע היא אפילו היה שם קנין ליפוי כח וכל שכן בקנין סתם אלא אי אמרת בשמת תרויהו ליקנו כל שאין שם קנין סתם אלא יפוי כח ראשון שהרי לא חזר בו שכשנתן לשני לא נתן אלא מה שנשאר מן הראשון וכן שני יקנה שהרי אין כאן שיור והרי היא מתנת שכיב מרע לגמרי ואמר ליה רב יימר תהוי נמי רישא בשעמד אי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה היינו דשני מיהא קנה שהרי שייר מה שחזר בו מן הראשון וכגון שקנו לו אלא אי אמרת לא הויא חזרה תרויהו לא ליקנו ראשון שהרי מ"מ כשנתן לו בלא שיור נתן ושני שהרי אף הוא בלא שיור שהמקצת הראשון בחזקת ראשון הוא והלכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכל ורישא משכחת לה בין בשמת בין בעמד וכמו שפירשנוה בשתיהן אבל סופא ר"ל מקצתן לראשון וכלן לשני לא משכחת לה אלא בשעמד שאלו מת שניהם קונים ועל הדרך שביארנו:

שכ"מ שהקדיש כל נכסיו לבדק הבית אע"פ שלא צוה מחמת מיתה הרי הן כדברי שכ"מ ואם עמד בטל הקדשו הואיל ולא שייר כלום וכן אם הקדישם לעניים או הפקירן ויש אומרים שהדבר ספק ואם תפשו אין מוציאין מידן ומ"מ גדולי המחברים כתבוה כשטתנו הא אם הקדיש מקצתן ושייר בנכסים שלא חילק את כלן הרי זה מתנדב מקצת ואינה צריכה קנין כשאר מתנות שכ"מ במקצת שהרי אף בבריא אמירתו כמסירתו והילכך כל שלא פירש מחמת מיתה אם עמד אינו חוזר:

יש שואלין זה שאמרו בפרק גט פשוט קע"ד ב' שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו וחזר ואמר מנה לפלני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש מה הוצרכנו לטעם זה והלא יכול הוא לחזור בהקדשו שמא זו נאמרה בשהקדיש מעכשו שאין לו דין שכ"מ ששכיב מרע שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשו והקנה מחיים אין זה אלא מתנת בריא וכל שהגיע השטר ליד המקבל או שקנו מידו אין יכול לחזור ובשם גדולי המפרשים ראיתי שאלמלא טעם זה ר"ל חזקת אין אדם עושה קנוניא על ההקדש היינו חוששין שמא מתוך שאין הדבר נאה לו לחזור הוא אומר כן אע"פ שאם חזר חזר וכעין מה שאמרו בפרק חזקת הבתים ל"ג א' לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק עליה קלא וכו' כלומר ואין הדבר נאה לך:

שכ"מ שמכר כל נכסיו בלא שיור ולא פירש שאם יעמוד יחזור וכן לא קנה מעכשו ועמד אם המעות בעין חוזר ואם פרע מהם הקפותיו אינו חוזר:

שכ"מ שאמר יטול פלוני כל נכסי או כך וכך בנכסי או יחזיק או יזכה או יקנה כלם לשון מתנה הם ואדם יכול לעקור בהם ירושת התורה הא אם אמר יחזיק ויירש אינו כלום אלא למי שראוי לירשו כמו שהתבאר אמר יהנה בהם יעמד בהם ישען בהן יראה בהם לא אמר כלום ולא קנו בין ראוי לירשו בין שאין ראוי לירשו: