מאירי על בבא בתרא רצה

שכ"מ שאמר הלואתו לפלני ר"ל חוב שפלני חייב לי יהא קנוי לפלני דבריו קיימין ואע"פ שהבריא אינו מקנה הלואתו אף בקנין שהרי אין מטבע נקנה בחליפין וכל שכן מלוה שאינה בעין וכן אינו נקנה אגב קרקע שאין מה שאינו בעין נקנה אגב קרקע וכתיבה ומסירה אין כאן שהרי הלואה זו אף בעל פה אנו עסוקים בו מ"מ הרי יש לבריא בו דרך הקנאה במעמד שלשתן:

ומכאן אתה למד שדין מעמד שלשתן קנה אע"פ שלא אמר הלוה אני אתנם לך ושלא סלק את הממחה ואין אומרים מכיון שלא אמר זה אני אתנם לך אומר לו הרי לא קבלתי לפרעם לך וזה נוח לי שימתין יותר ממך וכן כל שלא סלק זה את הממחה יכול הוא לחזור ולתבעו אם רואהו משופע יותר מזה אלא ממילא נעשה חייב לזה ונסתלק הממחה הואיל והביאו גבי שכ"מ אלמא שבריא ושכ"מ שוין בו ובראשון של גיטין יתרחבו הדברים בדין מעמד שלשתן בע"ה שמא תאמר ומה אנו צריכין להקנאת הבריא בהלואה מדרך מעמד שלשתן והלא אף בלא מעמד שלשתן יש לבריא בו דרך הקנאה וכהודאה כמו שיתבאר למטה במעשה של איסור יש מתרצים שאין הודאה קונה אלא בפקדון שהוא בעין אבל מלוה שלהוצאה נתנה אינה נקנית בהודאה ואין הדברים נראין ולענין הקושיא מ"מ אינו רוצה בהודאת מה שאינו כן:

ומ"מ טעם אחר הוזכר בכאן להלואתו לפלני שנקנית בשכ"מ הואיל ויורש יורשה וכל שנקנה בירושה מאליה נקנה במתנת שכיב מרע מה שאין כן בדירת הבית ואכילת פירות הדקל שאין יורש יורשם בלא הגוף ומתוך שני תירוצין אלו ר"ל הואיל ויורש יורשה והקנאה במעמד שלשתן יש שנסתפק אם אדם יכול ליתן במתנת שכ"מ הלואה שהלוה כופרה למלוה או גזלה שהרי זו יורש מ"מ יורשה אבל מ"מ אין בריא יכול להקנותה ואף לדעת האומר שדין מעמד שלשתן הוא אף על כרחו של לוה כמו שיתבאר בראשון של גיטין מ"מ דוקא בהלואה שאינו כופרה ואע"פ שיש צדדין שכותבין בה הרשאה כמו שהתבאר בקמא ע' א' שליחות בעלמא היא ולא הקנאה וכן גזלה אין בה דרך הקנאה:

שכ"מ שאמר בהלואה בשטר תהא לפלני אין ספק שקנה שהרי אף הבריא יש לו בה הקנאה בכתיבה ומסירה וגאוני ספרד פירשו כן ענין הלואתו לפלני:

גדולי חכמי צרפת כתבו בחמשי של כתבות נ"ה ב' שאם אמר הלואה שפלני חייב לי תהא נתונה לפלני והוא במדינת הים וקנו ממנו קנה אע"פ שבבריא אין קנין אלא בפני הזוכה ואף הם מוחים בדבריהם מצד שמעשים בכל יום שקונין שלא בפני הזוכה ואע"פ שיראה כן במסכת קדושין כ"ו ב' במה שאמרו דליתיה למקבל מתנה אלמא שאין קונין שלא בפני מקבל אין סוף הדברים אלא שבחליפין צריך כליו של קונה או של אחר בשבילו וכבר הקשינו שם יקנה לו על ידי אחר בשבילו ותירצנו שלא מצא מי שיקנה סודרו בשבילו שהיה דרכם שכליו או סודרו של קונה היה נשאר ביד המקנה אבל מ"מ כל שמוצא לעשות כן קונין לו אף שלא בפני המקבל:

שכ"מ שצוה להיות הבית לאחד ודירתו לאחד או בריא שהקנה כן וכן דקל לאחד ופירות לאחר הרי הכל לזה שזכה בבית או בדקל ואין לאחר בו כלום שלא שייר לו בגוף הבית או הדקל כלום אבל בריא שהקנה הבית או הדקל לאחד ושייר דירתו או פירותיו לעצמו כגון שאמר חוץ מפירותיו אע"פ שלא פירש שיור מקום זכה בדירה או בפירות לכל אותו זמן שקצב לעצמו או לעולם הוא ויורשיו אם לא קצב זמן שכל לגבי עצמו בעין יפה הוא משייר ואם הקנה אותם לאחר אח"כ קנה השני והוא הדין לדעתי בשכ"מ ששייר פירות ליורשיו הא כל שהקנה הגוף לפירותיו קנה והרי הוא כמוכר גוף הקרקע לזמן קצוב וגדולי המחברים מחלקים ביניהם שהלוקח גוף קרקע לזמן קצוב הרי זו מכירה ובונה והורס ועושה בגוף ככל חפצו ולסוף הזמן חוזרת לבעליה וקונה קרקע לפירותיה אינו יכול לשנות בצורת הקרקע וכן יש הפרש בינו לשוכר שהקונה קרקע לפירות רשאי לנטעה ולזרעה בכל מין שירצה מה שאין כן בשוכר כמו שיתבאר נמצא קונה שדה לפירות למעלה משוכר ולמטה ממוכר גוף קרקע לזמן קצוב וכן שהשוכר אינו רשאי להשכיר וכל הקונה מקנה כל מה שקנה ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בהגהותיהם שאף המוכר לזמן קצוב אינו בונה והורס אא"כ במוכרו עד היובל או בנכסי לך ואחריך לפלני ואף בנכסי לך ואחריך לפלני שמא דוקא בירושה אבל במכירה כגון נכסי לך במנה ואחריך לפלני במאתים ובדרך הקנאה היאך הראשון בונה והורס ומפסיד לשני ואף הם חוככים לומר כן מפני שעל ספק זה נתן בו השני דמים: