מאירי על בבא בתרא כו

לא סוף דבר בדין גוד או איגוד שהוא נאמר בין שנים שיש דמים לשניהם וכל אחד מהם יכול לקיים בעצמו איגוד אלא אף עשיר לעני אומר לו גוד או איגוד ואין בודקין בנתבע אם יש לו אם אין לו ויש חולקין בזו ממה שאמרו שני אחים אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי עשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זיתים ועשם בבית הבד והקשו ממנה למי שאמר אית דינא דגוד או איגוד שהרי שמועה זו מוכחת שאין כאן דין גוד או איגוד שאם כן יאמר לו קנה חלקי ותירץ לו שאני התם דגוד איכא איגוד ליכא שאין בידו לקנות אלמא שאין דין גוד או איגוד אלא בשיד שניהם שוה לקנות ואין זה כלום שלא אמר בעל הגמרא כן אלא שלא היה העני יכול לומר כן הואיל ואין בידו לומר איגוד היאך יאמר גוד ואף העשיר אינו רוצה לומר כן הא אלו אמר עשיר כן הרשות בידו וכל שהתובע אומר גוד או איגוד אין משגיחין לנתבע אבל כל שהתובע אומר גוד ואינו כופל או איגוד אין שומעין לו:

לא אמר לו גוד או איגוד אלא שאמר לו הואיל ואין לזה דין חלוקה טול אתה כשיעור ואני אטול הפחות כגון שהיה בחצר זה שש אמות או שבע ואמר לו טול אתה ארבע כשיעור חלוקה ואני מוותר חלקי ונוטל השתים או השלש הנשארות ומוחל לך היתר אם לא רצה הלה אין כופין אותו שזו מתנה היא והרי הוא אומר לו איני רוצה במתנתך אמר לו גוד או איגוד על דרך זה ר"ל טול אתה כשיעור בחלקך בשומת כך וכך ואני אטול הפחות לפי חשבון אותה השומא או אטול השיעור בכך וטול אתה הפחות לפי חשבון אותה שומא גדולי המפרשים מסכימין לומר שהרשות בידו לומר כן שדין גוד או איגוד הוא ששניהם מקולקלים עכשו ואומר אחד לחברו גוד או איגוד ויהא האחד מתוקן בקרקע והאחר במעות והרי הנוטל כשיעור מתקן בקרקע והאחר בין הקרקע והמעות ויש חולקין מצד שזה יכול לומר דמים אין לי ליקח השעור ולעלותך בדמים ופחות איני רוצה ליטול שאם כן אתה מתקן ולא אני שהפחות אין לי בו תשמיש ודמים שתעלה לי עליו אינן כלום ולא אמצא בהם ליקח ולמכור אח"כ הפחות ולצרף המעות עם אותם שתעלה לי אינו כלום שלא ימצא מי שיקח שיעור מועט כזה ונמצא שאינך מניח בדבריך ברירה שאהא אני מתקן עליה לא בקרקע ולא במעות וכן הדברים נראין:

מאחר שדין גוד או איגוד אינו אלא כשהדבר המשותף אינו עולה לתשמיש שניהם שנמצאו שניהם מקולקלים ובגוד או איגוד מיתקן האחד באותו דבר והאחר במעות שהוא נוטל בחלקו למדת שכל זמן שהאחד אינו מתוקן בכך אין דנין בדין זה מעשה היה בשני אחים שירשו מאביהם שתי שפחות ולא היתה אחת מהן שלמה בידיעת המלאכות אלא מה שזו מחסרת זו משלמת והיתה האחת מעלה מחברתה ואמר האחד לחברו או טול את החשובה והוסף כך וכך בדמים או אטלנה והריני מעלה בדמים כחשבון זה או שהם חשובות בשוה ואמר טול את זו או אטול ואמרו שאין זה דין גוד או איגוד שהרי אף הוא אומר איני מתקן באחת שהרי אינה יודעת כל המלאכות ושתיהן צריכות לי הא אלו אמר או גוד שתיהן או איגוד שתיהן יש כאן דין גוד או איגוד וכופין אותו ואלו היו שתיהן שוות במלאכות היו כופין זה את זה לחלוק ואם היו צריכות לעלוי אפשר שיש כאן דין גוד או איגוד ר"ל או הוסף כך או אוסיף הואיל ואף הוא מתוקן באחת וכן אף בראשונה אלו לא היתה התביעה אלא על האחת יכול לומר בה גוד או איגוד אבל לחלוק ולעלות בין יפה לפחות בדין גוד או איגוד לא ויש חולקין אף בראשונה הואיל ושני הדברים לתשמיש אחד הם ואין האחד נשלם בלא חברו אע"פ שאין תובעו אלא על האחד הוא יכול לגלגל עליו את השני ומסלק דין גוד או איגוד אף מן האחת וכן עיקר:

כבר ביארנו שכתבי הקדש אפילו רצו אין חולקין ודוקא בכרך אחד אבל בשתי כריכות אם רצו זה נוטל אחד וזה נוטל אחד ומ"מ אין כופין זה את זה שהרי אף זה אומר שניהם צריכים לי ומ"מ דוקא שהאחד תורה והאחד נביאים או שהאחד ספר בראשית והאחד ספר ואלה שמות אבל תורה ותורה נביאים ונביאים אע"פ שהאחד יפה מחברו יש בו דין גוד או איגוד כלומר טול יפה בתוספת כך או אטול על הדרך שביארנו בשפחות וכן בשתי כריכות של ספרים חלוקים יכול לומר גוד שתיהם או איגוד וכן בכרך אחד יש בו דין גוד או איגוד יש אומרים שלא נאמר בכרך אחד שאפילו רצו אין חולקין אלא בספרים העשויים בגליון שיש בזוי בחתיכתן ובגלילתן אבל ספרים שלנו אם רצו חולקין בקונדרסין וגדולי המפרשים אוסרין ואף המתירים דוקא בתורה ונביאים שהיו בכרך אחד:

כל שהתובע אומר גוד או איגוד אין משגיחין בנתבע כמו שביארנו אבל כל שהתובע אומר גוד ולא אמר או איגוד או שאמר או איגוד ולא אמר גוד ר"ל שלא נתן הברירה לחברו אין משגיחין בו כלל הילכך אם שניהם אומרים זה לזה גוד מוכרין אותה ואם שניהם אומרים איגוד ואין רוצים למוכרה מניחים אותה כמו שהוא וכן אם התובע אומר גוד בלא איגוד או איגוד בלא גוד והנתבע אומר איני רוצה לא לקנות ולא למכור מניחין אותה כמו שהיא וכיצד הם משתמשין בדבר זה אם הוא חצר העומדת לשכירות משכירין אותה וחולקין השכר ביניהם ואם עומדת לדירה ואין האחד רוצה לדור עם חברו מצד הזק ראייתו כתבו גאוני ספרד שדר זה בה שנה וזה שנה ואין כופין זה את זה לדור מחדש לחדש שהרי אמרו כל תלתין יומין לא מצינא דאטרח וגדולי המפרשים חולקין לומר שאין כופין זה את זה לפנות אלא כל אחד אומר לחברו או מכור חלקך או סבול הזק ראיה היה מרחץ שאין בו היזק ראיה אם עשוי לשכר משכירין וחולקין בשכר ואם אינו עשוי לשכר משתמשין בו שניהם כאחד הואיל ואין כאן היזק ראיה ואם לא רצה לרחוץ עמו חולק עמו לשעות אבל לא בימים שאף זה נהנה לרחוץ בכל יום והזק ראיה אין כאן וכן הדין בכל מה שראוי להשתמש בו שניהם כאחד כגון ספרים ודומיהם היה דבר שאין בו הנאת הגוף חולקין אותו לימים כגון עבד ובהמה טמאה וכגון שאין לשניהם מלאכה משותפת לעשותה בשביל שניהם ואם רצו להשכיר ולחלוק בשכר עושין ואם הוא בכור ופשוט עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים ושכירות אי אתה אומר בו שהשכירות ראוי הוא ואין הבכור נוטל בו ומ"מ בהמה טהורה כופין זה את זה לשחוט ולחלוק בגופה:

אילן שעושה פירות פירשו הגאונים שחולקין פירותיו ומ"מ יראה שיש בו דין גוד או איגוד ויש חולקין בדבר:

זה שאמרנו עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים אין ספק שיכול כל אחד להשכירה בזמן שלו ומ"מ אין אומרים שישכירוה בין שניהם שהרי אין נוטל בשכירות פי שנים מפני שהוא ראוי כמו שכתבנו וכמו שיראה מפרק יש נוחלין בשמועת הניח להם אביהם פרה מושכרת או מוחכרת וכו' וחכמי התוספות כתבו שהשכירות אינו ראוי ושמא תאמר א"כ ישכירוה בין שניהם ולמה אמרו עובד לזה יום אחד וכו' פירשו בה שאע"פ שהיו לבכור בה שני חלקים ואע"פ שאינו ראוי אינו נוטל בשכירות אלא החצי מפני שדינו כשנים שהעלו לכיס זה מנה וזה מאתים שבשור העומד לחרישה השכר לאמצע ויש אומרים שיכולים הם להשכירה ונוטל בה פי שנים הואיל ויכול לומר לו גוד או איגוד ויש שואלים לדעת האומר שהשכירות ראוי העבודה עצמה מפני מה אינה נקראת ראוי והרי היא דומה לשבח ופירות שהם ראויים ומ"מ חכמי התוספות כתבו בשמועת פרה מוחכרת שביש נוחלין שזה שאמרו לזה יום אחד ולזה שני ימים זהו כשהבכור אומר או נחלוק או אטול פי שנים הא לאו הכי ראוי הוא כמו שהשכירות ראוי ואף בשכירות כך הוא הדין שאם אמר הבכור או נחלוק או אטול פי שנים שנוטל פי שנים מן השכירות:

כל שהוא שתף עם אחד בדבר שאין בו דין חלוקה ולא נתרצה לחברו לחלוק או להשתמש כאחד ולא למכור זה לזה ורצה למכור חלקו לאחר רשאי ומ"מ בקרקע יראה שזה כופהו למכרו לו מדינא דבר מצרא:

גדולי המחברים כתבו שכשם שיש דין גוד או איגוד בדבר שהוא שלהם לגמרי כך הדין בדבר שהוא מושכר לשניהם שרשאין לומר זה לזה השכירני חלקך או שכור את חלקי וכן אם שכר מחברו מקצת חצר שאין בה דין חלוקה כופהו להשכירו את כלה או לחזור ולשכור ממנו את חלקו ואין דברים אלו נראין שכל שבשכירות ודאי על דעת כך שכרו ולא עוד אלא שגדולי המפרשים חוככים לומר שאם לקחו שנים כאחד חצר שאין בה דין חלוקה אין כופין זה את זה בגוד או איגוד שעל דעת כן לקחו ואין הדבר פשוט אצלם לדין גוד או איגוד אלא בירושה או במתנה ויש לדבר פנים אלא שאין לנו בה ראיה:

שני אחים אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד ולא אמרו זה לזה גוד או איגוד אם עשאם האב לשכר כבר ביארנו שמשכירין ואין עני יכול לכופו למכור וכן אין עשיר יכול לכופו לחלוק לימים ואם עשאן לעצמו כבר ביארנו שמשתמשין בו כאחד ואין העני יכול לכופו לחלוק בימים או להשכיר כמו שביארנו אלא שמ"מ חכמי הראשונים שבקטאלונייאה חולקין בזו לומר שאף העני כופהו לחלוק לימים ולעשות כרצונו ביום שלו ומ"מ כל שאמר אחד לחברו גוד או איגוד רשאי בין שעשאן לשכר בין שעשאן לעצמו וכן אם רצה האחד למכור חלקו לאחר או להשאיל או להשכיר רשאי בין שעשאן לעצמו בין שעשאן לשכר ויש מפקפקים לומר שכל העשוי לשכר אין בו דין גוד או איגוד ואף גאוני ספרד חוככים בה והדברים נראין כדעת ראשון וכן יש מפקפקין בעשאן לעצמו שלא יהא העני רשאי להשכירן מפני שאומר לו את צניעת לי ואין זה כלום:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין אסור בשפחה מפני צד חירות שבו ובת חורין אסורה בו מפני צד עבדות שבו ומה תקנתו כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב לו שטר על חצי דמיו ועד שלא נעשה דבר זה מיהא עובד את רבו יום אחד ולעצמו יום אחד ושמא תאמר ישא ממזרת שהוא רשאי לישא כמו שהתבאר בקדושין שמא אינו רוצה לקלקל את עצמו וכן אין אומרים שימכור את עצמו בעבד עברי שהרי אם אין לו אשה אין רבו מוסר לו שפחה ועוד שאין שתי אלו תקון אצלו אלא קלקול וכבר כתבנו דבר זה במסכת חגיגה:

יש שואלין שני שותפין שיש להם חצר אחת שאין בה אלא שש על שש ויש להם אחרת שאין לה אלא שבע על שבע שהדבר פשוט שאם אמר על שתיהן גוד או איגוד או שלא היתה התביעה אלא על אחת מהן בלא הזכרת האחרת ואמר עליה גוד או איגוד הדין עמו אלא שזה אמר לו טול חצר של שבע על שבע ואני אטול האחרת והוסף עליה כך או אטול ואוסיף כחשבון זה וסוברין לומר שאין בה דין גוד או איגוד ומדמין אותה לשתי כריכות ולדין שתי שפחות האמור למעלה ולא יראה לי כן שהרי אין תשמישה של זו נקשר בשל זו עד שיאמר עליהן שאינו מתוקן באחת וכן אני אומר אם היה להם בית בשבע על שבע ושדה בשבעה עשר קבין שיש דין גוד או איגוד באחד מהם שאין לתשמישה של זו שיכות בתשמישה של שניה:

חצר גדולה וכלה עשויה בתים בתים קטנים שאין בהם דין חלוקה ואמר האחד הרי כל החצר גדולה נחלוק החצר בתים כנגד בתים והלה אומר לא כי שכל בית ובית דינו חלוק בפני עצמו וכלם אני בא אליך בדין גוד או איגוד נשאלו בענין זה גאוני הראשונים והשיבו שהבתים הולכים אחר החצר ואין כאן דין גוד או איגוד ויראה לי כן בכל בתים הסמוכים זה לזה אע"פ שהם ברשות הרבים ואין חצר כוללתם ומ"מ למדנו שאם יש להם בתים הרבה חלוקים זה מזה שאין בהם דין חלוקה שאין כופין זה את זה לחלוק בית כנגד בית או בתים כנגד בתים אלא חברו אם רצה מגלגל עליו בכל אחת מהן דין גוד או איגוד וכן נשאלו על שני אחים שירשו שני בתים גדולים בתוך חצר אחת וכל אחת ואחת ראויה ליחלק ובא הלה וטען לחלוק כל אחת מהן והלה אומר לחלוק אחת כנגד חברתה אם בעלוי דמים אם שהם שוות והשיבו שכל שאין שום נזק לחלוק אחת כנגד חברתה כופין על מדת סדום והדבר דומה לשתי שדות ששתיהן על נגר אחד או על נהר שכופין על מדת סדום ולא יחלקו השדה אלא זה נוטל אחד וזה נוטל אחד היו שם יתומים והגדולים רוצים לחלוק מעמידין אפטרופוס לקטנים ודנין עמהם בדין גוד או איגוד כאלו הם גדולים בגדולים:

לא היה שתופם שוה בקרקע אלא זה יש לו שתות בקרקע וזה יש לו חמשה חלקים יש אומרים שאין דין גוד או איגוד אלא בשתות ויראה לי בה שאם לבעל החמשה שיעור ולבעל השתות אין שיעור בעל החמשה כופהו לחלוק או למכור לו שתות שלו ואם בעל השתות אינו רוצה לחלוק אלא שאומר לו איגוד חלקך אין כופין זה למכור חלקו הואיל ויש לו שיעור שהרי מתוקן ועומד ואין החלוקה מתעכבת בשבילו ואפילו היה אומר לו איגוד שתות משלך אין זה כלום ואפילו נשאר לו כשיעור שאין אדם רוצה לגרע בתחומו אלא על כל פנים ימכור זה חלקו המועט או יחלוק ואם אין אף לזה כשיעור יראה לי שיש דין גוד או איגוד לשניהם:

מותר לאדם שידבק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד אע"פ שאין קדושתן שוה מעשה היה והביאו לפני רבינו הקדוש תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשירן אלא שמ"מ אין קדושתו כקדושת ספר תורה:

כותבי ספרי תורה נביאים וכתובים צריך להם שיניחו בין חמש לחמש שבתורה ובין ספר לספר משאר הספרים ארבעה שטין חלק ובין נביא לנביא בספר תרי עשר שלשה שטין ומאחר שכן מתחיל מלמטה ומסיים מלמעלה כלומר אינו צריך לכוין שיסיים ספרו בסוף הדף או שאם סיימו באמצע הדף שלא יתחיל תחלת הספר הבא אחריו באותו הדף אלא שיניחהו לגמרי ויתחיל בראש הדף האחר אלא מכיון שהתרנו בריוח שטין האמורין הרי הוא מסיים אף מלמעלה ואינו צריך לכוין שיסיים בסוף הדף וכן אם סיים בקרוב לסוף מתחיל בספר הבא אחריו מלמטה באותו דף עצמו אחר שכבר הניח ריוח שטין המשוער ויש גורסין מסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה ופרשו שאם נזדמן סוף הספר בסוף הדף מכיון שהוא מתחיל האחר בראש הדף אינו צריך להניח כל כך שטין ודי לו באיזה ריוח שיזדמן שסיומו בסוף הדף והתחלתו בראש הדף עם ריוח מועט הוא סימן מרובה להבדל שבין זה לזה ועוד שאחר שספריהם עשויים בגליון והוא מתחיל בראש הדף אם בא לחתוך חותך ואין צורך לסמן וכן פירשוה גדולי הרבנים ויש גורסין בין חמש לחמש ארבע שטין ובין נביא לנביא בתרי עשר שלש ובין נביא לנביא ר"ל של שאר נביאים צריך לסיים מלמטה ולהתחיל מלמעלה כלומר שאין די לו בהבדל ארבע שטין אלא שלא יתחיל בדף שסיים בו ועיקר הדברים כשטה אמצעית: