מאירי על בבא בתרא כז

כל הספרים נגללין גלילה אחת לבד כדרך שאנו עושין במגלת אסתר וגלילתן מסופן לתחלתן והעמוד נקשר בסופו וגולל עליו מסופו של ספר לתחלתו שהוא מתחלת הגלילה לסופה אבל ספר תורה נגלל שתי גלילות ובשני עמודים מצד אחד מראשו לאמצעו ומצד שני מסופו לאמצעו וכשקורין בה נגלל משני צדדיו למקום שפוסק מעתה המדבק תורה נביאים וכתובים אין דינו כספר תורה להיות נגלל שתי גלילות אלא כשאר ספרים ונגלל מסופו לראשו ועושה לו עמוד בתחלתו ר"ל בתחלת הגלילה שהוא סוף הספר ר"ל שמניח שם חלק בקלף או בגויל שיוכל לגלול העמוד בתוכו וכן מניח קלף רחב חלק בסופו ר"ל בסוף הגלילה שהוא תחלת הספר כדי שיהא כל עובי ההקף נגלל באותו הקלף החלק ומכוסה ממנו ובספר תורה מניח בראשו ובסופו כדי לגלול שני עמודיו ודיו וקצת גאוני ספרד פירשו בכאן תחלתו וסופו תחלת הספר וסוף הספר ונתבלבלו להם הדברים מאחר שלתחלתן הן נגללים מה ענין לכדי הקף בסופו או לכדי עמוד בתחלתו והדברים בהפך ותירצו בה שלא נאמר לתחלתו נגלל אלא בספר שנכתב בפני עצמו אבל תורה ונביאים וכתובים לסופו הוא נגלל מצד שאם תגללהו לתחלתו אדם תאב לתחלת הספר ומסתכל בו ודיו ויזדלזלו שאר הספרים וכשתגללהו לסופו מצד שהוא תאב לתחלתן פורש את כלו וחוזר וגולל ואין הדברים מתישבים ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

אין עושין ספר תורה לא ארכו יתר על רחבו ולא רחבו יתר על ארכו אלא יכוין הכתב לפי עובי הקלפים עד שכשהוא נגמר יהא חוט המקיף את עביו כמדת ארכו ובכתיבה בינונית בגויל יעלה לו לששה טפחים ומ"מ אם פיחת מששה וקיצר את הכתב או הוסיף על ששה והרחיב את הכתב כל שכיון מ"מ לארכו כהקפו בין בגויל בין בקלף עשאו כמצוה ואם לא נזדמן לו כך לא פסל:

הנוטע גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הרי זה כרם וחוזר עליה מעורכי המלחמה כמו שיתבאר במקומו והנוטע הרבה מכיוצא באלו בארץ ישראל קיים מצות חבובה:

וכן בספר תורה כל שכתב בה פסוק אחד או הגיה אפילו אות אחת מעלין עליו כאלו כתבה והוא שאמרו כאן באחד מן החכמים שכתב כמה ספרי תורה על שם שהגיהן או כתב בהם פסוק אחד להשלימן ומה שאמרו ודלמא תורה צוה וכו' פירושו וכיוצא בזה מהשלמת החסרונות ולא תפש מקרא זה אלא דרך צחות מפני שם תורה כך נראה לי וגדולי עולם ראיתי שפרשו שמאחר שפסוק זה כלל לכל התורה הרי הוא כמי שכתבה ואיני יודע פה קדוש היאך אמרה: