מאירי על בבא בתרא רכו

כשם שביארנו בירשת האב והאם שהבן קודם בהם לבת כך בכל צדדין שבירושה הן בירושת אחים הן ירושת אחי האב הן איזה שהוא מוריש בכלן בן קודם לבת וכן כל יוצאי ירכו של בן קודם לבת:

חלוקת הנחלה אינה כחלוקת השתפין שהשתף חולק לעצמו בדבר שאין צריך שומא או שבית דין שמים להם אף בלילה אלא הרי הוא כדיני ממונות וכל שלא נתרצו ביניהם בחלוקתם ובאו עליה לבית דין נוהגין בה כדיני ממונות שלא להתחיל בדינם בלילה וכמו שאמרו כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתוב וביום הראות וכו' אף דינים ואע"פ שנאמר ושפטו את העם בכל עת כבר פירשוהו בסנהדרין על גמר דין שהוא נעשה אף בלילה:

מעתה שלשה שנכנסו לבקר את החולה וצוה החולה בפניהם כמו שצוה רצו לעשות עצמם עדים עושים וכותבין הצואה על הדרך שחלק בה נכסיו וחותמים עליה בלשון עדות וכשתבא הצואה לידי בית דין צריך שתבא לידי בית דין אחר ויקבלו עדות שנים מהם או יקיימו חתימתם והדיינין עושין דין או אם רצו אלו השלשה עושין עצמם דיינין וכותבין וחותמין בלשון דיינין ואין צריכין לבא על עניניה לפני בית דין אחר אלא חותכין הם את הדין באותה צואה שנצטוית בפניהם על הדרך ששאר דיינין חותכין את הדין במה שבעל דין מודה בפניהם ודוקא ביום שהיא שעה הראויה לדין אבל אם צוה בפניהם בלילה הואיל ואין שעה זו ראויה לדין לא עשאם אלא עדים וצריכין לכתבה בלשון עדות או להעיד בה בפני בית דין אחר ואין הם עצמם נעשים דיינים עליה אף ביום אחר שמאחר שבתורת עדות נזדמנה לידם וחתמוה לשם עדות אין עד נעשה דיין הא אם לא חתמוה יכולין להיות בה דיינין על פי עדות אחרים וזה שאמרו במוחלט אין עושין דין מפני שמן הסתם אין כאן אחרים שיעידו והם צריכים להעיד הואיל ושעת שמיעה שלהם לא היתה שעת דין: