מאירי על בבא בתרא רכז

צואה זו שאמרנו שאם רצו עושין דין ופירושו באותה שעה בעצמה או מ"מ בחיי המצוה וכמו שהקשו עליה ליחוש דילמא הדר ביה על כרחך אתה צריך לפרשה בצואה שאין המצוה יכול לחזור ממנה כגון צואה במקצת שיש בה קנין שדינה כמתנת בריא אבל צואת שכיב מרע דעלמא אינן עושין דין לא באותו מעמד ולא במעמד אחר שמא יחזור בו שכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו אף כשלא עמד ואין עושין דין אלא על דבר חתוך וברור וכל שעשה כן אע"פ שלא חזר אינו דין הילכך כותבין אותה וחותמין בתורת עדות ואין נעשין דיינין עליה לעולם ושמא תאמר ואף כתיבה היאך עושין בה ושמא יחזור אין לחוש לכלום שאם יתן לאחר הרי האחרון זוכה ומ"מ לאחר מיתה צריכין לחזור ולכתוב שהרי צריכין לומר שמת מתוך אותו חולי אף במקצת ובקנין אתה מפרשה בשפירשו מלדבר באותו ענין אע"פ שלא עמדו מישיבתם שהקנין אדם חוזר בו כל זמן שעסוקים באותו ענין ומאחר שיכול לחזור בו היאך עושין דין ושמא יחזור ואין דין אלא בדבר ברור וחתוך אלא דוקא בשנסתלקו מלדבר באותו ענין וכל שכן אם נעתקו משם אע"פ שחזרו לדבר באותו ענין:

גדולי מקצת רבנים כתבו שאף ביום ובמתנת מקצת בקנין ובנסתלקו מאותו ענין דוקא בשנכנסו לבקר אבל אם הוזמנו לעדות אין עד נעשה דיין אף בכל אלו ומביאין ראיה ממה שאמרו במסכת מכות בנמצא אחד מהם קרוב או פסול אמרינן למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו שאם באו בתורת עדות עדותן בטלה אלמא שביאתם לשם עדות עושה אותם עדים ומה שאמרו בראש השנה בסנהדרין שראו את החדש יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד והעמידוה בראוהו בלילה אבל ראוהו ביום לא תהא שמיעה גדולה מראייה דוקא בשלא באו להעיד אלא שבאו דרך מקרה הא אם באו להעיד אף ביום כן וחכמי התוספות חולקין עליהם לומר שאף בהוזמנו להעיד כן וכן בסנהדרין אע"פ שנתכונו לראות כדי להעיד לא תהא שמיעה גדולה מראיה וכן עיקר שמה שהביאוה ממסכת מכות אינה ראיה שלא להיות העד דיין אלא שאם הוא עד היתה עדות אחת ובטלה מקצתה בטלה כלה אבל ענין עד נעשה דיין יש דברים שראייתן לבד מפקעת את הרואים שלא להיות דיינין והיא דיני נפשות ומטעם שאמרו כיון דחזו דקטל לא חזו ליה זכותא ויש דברים שאין ראייתם מפקעת אפילו כוונו להעיד אא"כ הוזקקו להעיד בה או שחתמו בשטר לשם עדות וכל שכן שאם אחרים מעידין לפניהם נעשין בה דיינין וזהו כל דין שבדיני ממונות וזה בכלל כמו שכתבנו ויש דברים שאפילו העידו נעשין דיינין כגון קיום שטרות וכבר כתבנוה במסכת ראש השנה ואף אותה שבמסכת מכות פירושה בשהעיד ונעשה עד בעדותו וכל שבשעת הראייה לא באו לראות כדי להעיד אין פוסלין עדות האחרים:

אף הם נחלקו בקבלת עדות שגדולי הצרפתים כתבו שבית דין שהעידו בפניהם בלילה עדות גמורה היא ויכולין לדון על פי אותו עדות וחכמי התוספות כתבו בלילה כותבין ואין עושין דין ואין אומרין לא תהא שמיעה גדולה מראיה וכו' שאף שמועה בלילה אינה שאם שמעו העדות בלילה אין דנין למחר על פי אותו עדות שאין מקבלין עדות בלילה מפני שקבלת עדות תחלת דין הוא וכמו ואמרו בפרק ראוהו בית דין סלקא דעתך אמינא תהוי חקירת עדים כתחלת דין ומקדש מקדש כגמר דין וליקדשו בליליא קמ"ל אלמא אפילו בדיעבד אינו מקדש ומ"מ אפשר שלא אמרו כן אלא בעדות החדש שאין שם דין ודברים וטענות וקבלת העדות תחלת הדין בודאי אבל בדין אחר מקבלין עדותם בלילה ומ"מ אומר אני שקבלת עדות הנעשה מחשש שמא ילכו למדינת הים וכל שכן שהיה העד רדוף לילך מקבלין עדותו בלילה לדברי הכל:

יש מי שאומר שכל שאמרנו בו רצו עושין דין לא סוף דבר באותו מעמד אלא אף לאחר זמן ומפרשים שאפילו במתנת שכיב מרע גמורה אם רצו לעשות דין לאחר שמת ולא חזי עושין דין וזה שאמרו ליחוש דילמא הדר ביה פירושו וכיון שיכול לחזור אי אפשר להקבע דיינין באותה ישיבה והיאך עושין בה דין לעולם בלא עדות אחרים והרי ישיבתם היתה כישיבה של לילה שאין ראויה לדין ותירץ בשעמדו וחזרו וישבו או שנסתלקו מאותו ענין והרי היתה שעה הראויה להם להקבע דיינין אלו היה ענין שאין יכול לחזור בו כגון קנין והילכך רשאין לדון בה היום או לזמן מרבה הואיל ומת ולא הזר בו יש מי שאומר שלא נאמר עושין דין אלא בשכיב מרע אבל לא בבריא ואע"פ שבשכיב מרע פירשנוה כעין בריא מ"מ אינה דומה לבריא אלא לענין חזרה אבל להיות דבריו ככתובים כשכיב מרע הוא שהרי מ"מ אפשר שלא מדעת מיושבת הקנה וכן דעת גדולי המפרשים:

זה שביארנו בעסוקים באותו ענין שיכול לחזור יש אומרים דוקא בקנין אבל בקניית כסף ושטר ומשיכה ומסירה אינו חוזר אלא תוך כדי דבור וכן כתבוה גדולי המחברים וחכמי צרפת כתבוה אף בשאר קניות ושמועת פירקן והכניסן לתוך ביתו קשה לפרש לדעתם שהרי עסוקים באותו ענין הם וחכמי פרווינשאה כתבו שאף בקנין לא נאמר אלא בקנין מתנות ומכירות אבל דיינין שנתקבלו לדין או לפשרה בקנין אין חוזרין אלא בתוך כדי דבור ויש מי שחולק לומר שבכלם נאמר שהרי סתמא נאמרה ושמא תאמר נכתב ביום ונחתם בלילה שפסול ואמרו עליו לא שאנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקים באותו ענין כשר ומכיון שיכול לחזור הרי נמצא שלא נגמר הענין עד הלילה והיאך הוא כשר אין הענין שם אלא מדין קדימה שלא לטרוף שלא כדין שאין לדבר קול עד שעת חתימה ולא היה ללקוחות להזהר וכל שעסוקין בענין ובאים מן היום עד הלילה קול יוצא לענין ויש להם ללקוחות להזהר או שמא עסוקים באותו ענין האמור שם פירושו בעדים שהיו עסוקים בענין החתימה מבעוד יום ולא הספיקו לחתמו עד הלילה וענין עסק החתימה הוא שמוציא את הקול:

אותם רבנים שהזכרנו למעלה נמשכו לשטתם וכתבו שיש ללמוד מכאן שעידי צואה אין צריך לומר בהם אתם עדי שאלו אמר להם אתם עדי היאך היו עושין דין הרי אין עד נעשה דיין אלא ודאי שלא אמר להם אתם עדי ואעפ"כ עדותן עדות ובאמת הדין כך הוא אלא שלדעתנו אין ראיה מכאן שלפי שיטתנו אפילו אמר להם אתם עדי רשאין לעשות דין ויש לפקפק בה שמא אף לשטתנו שבענין עד נעשה דיין מ"מ באמר להם אתם עדי הרי הוא כמי שאמר להם איני רוצה בכם אלא לעדות ומ"מ לחכמי הדורות ראיתי שאין מקום לומר אין עד נעשה דיין אלא עד הצריך להעיד בפיו ומפני שאין זה עדות הבא להזמה שהרי לא יקבלו על עצמם אבל מה שאין עדות בפיו מה לנו אם נתכוון להעיד שלא יהא דיין עליו:

כל זה שכתבנו דוקא בשלשה שנכנסו אבל אם אינם אלא שנים כותבין ואין עושין דין ואף לדעת האומר שנים שדנו דיניהם דין לא נאמר אלא בשבאו מתחלה לשם עשיית דין וכל שכן שהלכה בכל מקום שנים שדנו אין דיניהם דין:

שתי כתי עדים שיצאו בצואת שכיב מרע זאת אומרת כך שמעתי וזאת אומרת לא שמעתי כתבו הגאונים שהולכין אחר זו שאמרה שמעתי אע"פ שעמדה שם האחרת מתחלה ועד סוף ואם אמרה אני שמעתי כך והוא הפך מה ששמעה הראשונה אין נזקקין לה: