מאירי על בבא בתרא רכג

כבר ביארנו במשנה שהבעל יורש את אשתו ואין האשה יורשת בעלה מ"מ ירושת הבעל אינה מן התורה אלא מדברי סופרים ומאחר שאין ירושת הבעל מן התורה זה שהזהירה ביורשת שלא להשיאה אלא לאחד משבט אביה בהסיבת הבן הכתוב מדבר ר"ל מחשש שמא תילד ותמות ויירשנה בנה אבל לא בהסבת הבעל ר"ל שמא תמות ויירשנה בעלה שהרי מן התורה אינו יורשה ושמא תאמר בת יורשת מה הועלנו בנשואיה לשבט אביה הרי היא יורשת גם כן נכסי אמה ואע"פ שנשאת לשבט אביה הרי ירושת אמה מוסבה לשבט אביה והלכך בין בהסבת הבעל בין בהסבת הבן מה הועלנו בנשואיה לשבט אביה אחר שכשתמות אמה היא יורשתה ומגלגלת ירושתה לשבט אביה מ"מ חששא זו אי אפשר בתקונה שכבר הוסבה משעה שנשאת אמה לאביה וכשהוסבה בלא עברה הוסבה שלא נאסרה הסבה אלא ביורשת שאם לא כן אין לך משיא את בתו אלא לשבטו אלא שהנדוניאות או הם במעות שאין בהם דין הסבה או אם הם בקרקע דבר מועט הם ולא חששה תורה בכך ואע"פ שאפשר שלא מתה האם עדין ונמצאת הסבה זו מתחדשת עכשו כשתמות לאחר נישואי בתה ומטעם זה היה לנו לומר שכבר הוסבה לא אמרינן מ"מ אומרים שכבר הוסבה ומשעת נשואין נעשית הסבה זו ומ"מ מצוה זו שלא להסוב נחלה ממטה אל מטה לא נאמרה לדורות כמו שיתבאר למטה:

ולענין ביאור הסוגיא דרך קצרה אביי הקשה סוף סוף הא מיעקרא נחלה וכו' כמו שפירשנו והשיבו שכבר הוסבה לא אמרינן שהרי אפשר שעדין לא מתה האם והסבה זו מתחדשת עכשו ורב יימר הקשה לרב אשי אותה קושיא בעצמה שהקשה אביי לרב פפא והשיבו רב אשי בדרך אחרת דמנסבי לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאמא שלא חדשו נשואי בת זו שום הסבה שהרי היתה נחלה זו ראויה לבת זו שהיא בדרך זה ואף כשתמות הבת ותסוב נחלתה לבעל הרי שבטי הבעל כשבטי אשתו ושמא תאמר תינח אם ירש בעלה ומה תאמר בהסבת הבן מ"מ הרי בן זה אם אביו כאמו היא חשובה ולענין מסקנת הסוגיא מ"מ אומרים שכבר הוסבה וכמו שכתבנו:

אע"פ שסתם הקדש לבדק הבית סתם חרמים לכהנים ר"ל שאם אמר שדה פלני שלי חרם ולא הזכיר לבדק הבית אם שדה אחזה היא הרי הוא לכהנים במוחלט ר"ל שלא לצאת ביובל כמו שיתבאר במקומו: