מאירי על בבא בתרא רכב

אע"פ שביארנו שנכסי האם שוים לנכסי האב בנחלת הבן להיותו קודם בהם לבת לענין בכורה אינו כן אלא אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם ולא סוף דבר בחור שנשא אלמנה שהוא בכור לאביו ולא לאמו ומאחר שאינו בכור לאמו ראוי לו שלא ליטול בכורה בנכסיה וכן לא סוף דבר אלמון שנשא בחורה שאינו בכור לאביו וראוי לומר הואיל והופקעה ממנו בכורה שמצד אב הופקעה גם מצד האם אלא אף בחור שנשא בחורה שהוא בכור לאב ולאם אינו נוטל בכורה בנכסיה משפט הבכורה בנכסי האיש ולא בנכסי האשה:

נשאלה שאלה לפני קדמונינו שבנרבונה בבכור ופשוט שמתה אמם אחר שנתאלמנה ולא תבעה כתבתה ורצה הפשוט להפקיע בכורתו מכתבת האם והשיבו שאם מנהג המקום להגבותה כתבה בלא שבועה הן שליש הן מקצת הן כלה הרי כתבה זו כגבויה ואין הבכור נוטל בה פי שנים והוא הדין אם כתב לה פטור שבועה ונאמנות במקום שנהגו שהנאמנות מועיל אצל היתומים או אם ייחד לה קרקע או הביאה מטלטלי ואיתנהו בעיניהו שבכל אלו גובה בלא שבועה כמו שיתבאר במקומו אבל אם אין כאן אחת מאלו הואיל ולא נשבעה ומתה הרי הכתבה בחזקת יורשי הבעל ונוטל בה פי שנים שאין הלכה כבית שמאי שאמרו שטר העומד לגבות כגבוי דמי אע"פ שלא נשבעה אלא הואיל ולא נשבעה ואין אדם מוריש שבועה לבניו הרי היא בחזקת יורשי הבעל ואין לפקפק ולומר הואיל ושטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי אפילו נשבעה נדון כן שהרי בשטר העומד לגבות אין בו חלוק בין יש בו חיוב שבועה לאין בו חיוב שבועה ובכלם אמרו לאו כגבוי דמי ואין זה כלום שכל שאין צריכה שבועה אע"פ שאינו כגבוי הואיל ובידה לגבות ואין דבר מעכב מחמתה יכולה להוריש זכות שיש לה לבניה והירושה מכחה היא באה ואין בכור נוטל בה פי שנים:

מתוך דברינו למדת שהבכור לאביו אע"פ שאינו בכור לאמו הרי הוא בכור ליטול פי שנים שלא נתלית בכורתו בפטר רחם אפילו בא אחר הנפלים ר"ל בני שמנה ואפילו יצא ראשו של נפל או כלו חי או בן תשעה שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה כמו שיתבאר במקומו: