מאירי על בבא בתרא רטו

יש נוחלין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על חלק חמישי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר דיני הנחלות כלם ושזה החלק יתבאר בזה הפרק ובפרק הבא אחריו ומעתה היתה הכונה להתחיל בזה הפרק באלו הענינים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר הקורבה הראויה לירש או להוריש והקורבה שאינה ראויה לשום דבר שבנחלה והקורבה הראויה בקצת דיני הנחלות ולא בכלם השני לבאר בקורבה הראויה לירש איזו קודמת לחברתה השלישי בעניני הבכורה ר"ל אלו נכסים שהבכור נוטל בהם בכורה ומאיזה מהם הופקעה בכורתו הרביעי על איזה צד יכול המוריש להפקיע את הירושה מן הראוי לירשה הן בבכור הן בפשוט החמישי במי שלא הוחזק לנו בזה שהוא מכוין להורישו שהוא יורשו אלא שהוא מעיד כן כיצד דנין בו וכן מי שנמצאת הצואה כתובה לו והוא ענין דיאתיקי חגורה על מתניו כיצד דנין בה הששי במשליט יורשיו על נכסיו בחייו ובבריאותו על איזה צד מועיל השביעי במניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות על איזה צד יש שום יתרון בנכסיו לאלו על אלו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו הרבה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב והאחים מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין אמר הר"ם כל המשנה הזאת מבוארת וירושת האב קבלנו מפי השמועה וכן ירושת הבעל לאשתו ורמז לירושת יוצאי ירכו מה שנאמר לשארו ונאמר שאר אביך וירושת אשתו ממה שנאמר וירש אותה:

אמר המאירי יש נוחלין ומנחילין וכו' ביאר חלוקה זו על ארבעה חלוקות נוחלין ומנחילין ר"ל שנוחלין זה את זה וירושה מתהפכת מזה לזה והשנית מנחילין ולא נוחלין והשלישית נוחלין ולא מנחילין והרביעית לא נוחלין ולא מנחילין אע"פ שיש ביניהם צד אחוה וביאור עניני חלוקות אלו כך הוא אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב האב את הבנים שמת הבן בלא זרע ואמר עליו שהאב נוחלו ולמעט את האחים שאין יורשים במקום אב ואע"פ שלא הוזכר בפסוק שהרי הפסוק כך הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה זהו סדר נחלות האמור בתורה ולדברינו היה לו לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו מ"מ בגמ' הוציאו נחלת האב מן הדרשה והיא קודמת לאחים ואפשר לפי הפשט שהתורה נמנעה מלהזכירה בהדיא מפני שהיא נחלה מבוהלת ונסמך להיות ענינה מובן מסדר נחלות הכתוב בענין שהקרוב קרוב קודם והבנים יורשים את האב כמו שאמר איש כי ימות ובן אין לו הא יש לו בן הוא יורשו ונמצאו האב עם הבן והבן עם האב שנחלתם מתהפכת מזה לזה בשאין זרע לבן וכן האחים מן האב בשאין להם זרע ולא אב נוחלין ומנחילין ר"ל שנוחלין זה את זה אע"פ שאינן אחים מן האם והרי שהזכיר בחלוקה זו שתי מדרגות שכל שבמין אותן המדרגות נכלל בהם הראשונה שהאחד עליון על השני כגון אב ובן והשניה ששניהם על מדרגה אחת בקורבה כגון אחים מעתה כל ירושה שמעליון לתחתון כגון אחי האב שמתו בלא בנים ואין להם אח שמנחילין את בני האח וכן הבן שמת בלא זרע ואין לו אח או אחות או אב שמנחיל את אחי האב הרי זה בכלל מדרגה ראשונה שמעליון לתחתון או מתחתון לעליון ונחלת אותם שהם שוים בקורבה כגון שני בשני ודומיהם הרי הם בכלל המדרגה השניה וכן כל כיוצא באלו:

האיש עם אמו או עם אשתו נוחלין ולא מנחילין שהרי האם אינה נוחלת את בנה שקרובי האב יורשים אותו וכל שכן שאין האשה יורשת את בעלה וכן בחלוקה זו בני אחיות ר"ל האיש עם בן אחותו שבן אחותו יורשו שאם מת הוא בלא זרע ובלא אחים וזרע אחים אחותו יורשתו ואם אין שם אחות אלא שיש זרע ממנה אותו זרע יורשו והוא אינו יורש את בן אחותו שהרי קרובי האב יורשים אותו ומאחר שאלו נוחלין ולא מנחילין קרי המורישין מנחילין ולא נוחלין והוא שאמר שהאשה אצל הבן ואצל הבעל ואחי האם אצל בן האחות מנחילין ולא נוחלין ואע"פ שיש אשה יורשת את בנה כגון שנשא בת אחי ומת ונשאר ממנו בן ומת הבן ואין לו אב ואבי אמו גם כן שהוא אחי אביו מת שנמצאת היא יורשת את בנה מ"מ אין זה מכח בנה אלא מכח אביה והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין שבכל אחד נחלתו חוזרת אצל קרובי האב:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ואתה יכול לפרש בבני אחיות שהאיש יורש אחות אמו ואין אחות אמו יורשתו וכן הוא לענין פסק אלא שלענין פירוש אתה צריך לפרשו כמו שפירשנו מאחר שבבבא הסמוכה לו אמרו אחי האם מנחילין ולא נוחלין כנגד בני אחיות שנוחלין ולא מנחילין ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן: