מאירי על בבא בתרא ריד

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ואמר על זה האומר לחברו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חצי שדהו חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חצי בדרום ומקבל עליו מקום הגדר וחריץ ובן חריץ כמה הוא חריץ ששה טפחים ובן חריץ שלשה אמר הר"ם השדות ישתנו דמיהם כפי שמנם וכחשם ואמרו בכאן משמנין הוא שידעו כמה שוה כל השדה וכמה דמים ראוי לחצי השדה המדה מן הכחוש שבה והוא שנותן ללוקח כגון שיהיה מדת השדה מאה אמה ויהיה בה מקום שמדתו שלשים אמה שוה שלשים דינרין ימשח לו חמשים אמה מן השבעים ויתן לו עשרים דינרין ואם פסק עמו ברוח ובאותה הרוח על דרך משל היו אלה השלשים אמה השמנים ימשח לו מאותם השלשים אמה תשעה ועשרים בתשעה ועשרים דינרין שהוא חצי הכל והבין זה הענין והלוקח הוא שיקבל עליו חריץ ובן חריץ ובכן יתן לו החצי והוצרכנו לעשות שני חריצין גדול וקטן לפי שאלו היה הגדול בלבד היתה קנייה וכיוצא בה יורדת לקרקעיתו והיתה עולה שפת החריץ ותבא אל השדה ואלו היה הקטן בלבד היתה קופצת עליו ונכנסת בשדה וכשהם שנים אינה יכולה להכנס בקטן למיעוט רחבו ולא תקפוץ לרוחב השני חריצין ובין חריץ וחריץ רוחב טפח והשנים מחוץ לגדר על זה הצורה וכל זה בחציו של לוקח כמו שביארנו:

אמר המאירי האומר לחברו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל כחוש כלומר ששמין כמה שוה כל השדה ונותן לו ערך חצי דמי כלו בצד הכחוש שבו והקשו בגמ' והלא משמנין ביניהם תנן והיה סבור שפירושו שנחלקהו במדה ויהא הצד השמן מעלה בדמים לצד הכחוש והשיבו ולטעמיך אימא סופא חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חציה בדרום ולדבריך מה הוצרכו בזו לשומא והרי חציה בדרום אמר לו בין כחוש בין יפה אלא ששומא זו אין ביאורה להשואת החלקים בעלוי אלא לדמי כלו שאנו שמין כל השדה ונותן לו כערך חצין בדרום בין כחוש בין יפה ואף כשלא הזכיר לו צד הדרום אלא חציה בסתם שמין דמי כל השדה ונותן בערך חצים בצד הכחוש ונמצא שאין השדה נחלק במדה ובעלוי דמים ויש מפרשים במשנתנו שמחלקין אותו במדה ונוטל הצד הכחוש בלא עלוי דמים וכשהקשה לו והא משמנין תנן היה סבור שיהא שם עלוי דמים והשיבו שלא אמר כן אלא לדמי כלומר שזה מכרו בלא פסיקה דמים וכשחלקנוהו במדה וביררנו לו הצד הכחוש שמין כמה הוא שוה וכופין אותו ליתן דמיו שאם לא כן חציה בדרום מיהא מה הוצרכנו בה לשומא אלא שנחלקהו במדה ויטול הצד הדרומי בין שמן בין כחוש אלא שכשחלקנוהו במדה ובררנו לו הצד הדרומי שמין כמה הוא שוה וכופין אותו ליתן דמיו:

ודבר זה אף במתנה כן ר"ל שאם נתן לו חצי שדהו חולקין אותו ונוטל כחוש בלא שום עלוי ולא שיעשה שתף בקרקע ואפילו היה חציה סמוכה לו אע"פ שהנותן בעין יפה נותן שהרי אף לענין מכירה נאמרה אף לדעת המוכר בעין יפה מוכר שלא נאמר דין עין יפה אלא שלא לשייר כלום במה ומכר אבל בזו יד בעל השטר על התחתונה ושמא תאמר במכירה מיהא היאך קנה כלום אחר שלא פסק וכבר אמרו מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור התם בשלא פסק כלל אבל בזו אנו עסוקים שאמר לו כפי מה שהיא שוה לשומת בקיאים וזהו ענין משמנין ביניהם וכשנישום נתברר שבאותם הדמים מכר וכמו שאמרו במסכת ע"ז פרק אחרון כדשיימי תלתא וכו' ואלו אמר כיוצא בזה אף בפירות פסיקה היא כמו שביארנו בפרק הספינה:

ומקבל עליו ר"ל הלוקח ליתן חלקו הראוי לו למקום הגדר וכן חלקו לעשות אחורי הגדר סמוך לו חריץ קטן ברחב שלשה טפחים והוא הנקרא בן חריץ וחוצה לו חריץ אחר גדול ברחב ששה טפחים ובין שני החריצים רחב טפח ופירשו הטעם בגמ' שלא תהא הנמייה קופצת לשם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ויש מקצת דברים במסכת ע"ז פרק אחרון שהם ראויות להתגלגל כאן וכבר ביארנום במקומן:

ונשלם הפרק ת"ל: