מאירי על בבא בתרא ריג

שני אחים או שלשה שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם מצד חוב אביהם הוזכרו בגמ' על דין זה שלש מחלוקות הראשון שבטלה חלוקה זו מכל וכל וחוזרין וחולקין בשוה שהאחים שחלקו לענין זה יורשים הם ולא לקוחות שיהו יכולים האחרים לסלקן במעות והשני הוא שהפסיד זה מכל וכל מפני שהוא סובר שהאחים שחלקו לקוחות הם ושלא באחריות והרי הוא כלוקח שלא באחריות שבא בעל חוב של מוכר וטרף את מקחו שהפסיד והשלישי שהפסיד החצי וגובה החצי האחר רובע בקרקע ורובע במעות שמא יורשים הם שמא לקוחות הם ואם לקוחות הם שמא באחריות וגובה הכל במעות שמא שלא באחריות והפסיד הכל ומעתה ספק יורשים ספק לקוחות שלא באחריות מפקיעו מחצה מכל וכל ואותה מחצה שהוא שמא מצד שהם יורשים שיש לו לגבות קרקע ושמא מצד שהוא לוקח באחריות שיש לו לגבות מעות ונמצא שגובה רביע בקרקע ורביע במעות ויש מפרשים לדעת זה דרך אחרת שאין כאן אלא שני ספקות אלא שאין להאריך בה הואיל ואין הלכה כן:

ופסק הדברים שבטלה מחלקת מכל וכל וחוזרין וחולקים בין שחלקו קרקע כנגד קרקע בין שחלקו קרקע כנגד כספים שהאחים שחלקו יורשים הם ואע"פ שפסקנו שלקוחות הם לענין סלמות וחלונות ודרך במסכתא זו ולענין אונאה במסכת קדושין ולענין חזרה ביובל במסכת גיטין זו יוצאה מן הכלל הואיל וכלם חייבין לפרוע חובת אביהם ומעתה כל שכן אם חלקו של זה שהוציאוה מידו נמצאת שאינה שלו ושמא תאמר לעיקר השמועה היאך בעל חוב טורף חלקו של זה ואינו גובה משלשתם וכמו שאמרו בנותן מתנה לשלשה בני אדם ויצא עליהם שטר חוב גובה מכלם וכן שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלני ומנה לפלני אין אומרים כל הקודם זכה לפיכך יצא שטר חוב גובה מכלם אפשר לתרץ שמא לא היו אותם השנים לשם אלא שיש חולקים לומר שבזו אין בית דין מגבין אלא לפי מה שהגיעו הואיל ומ"מ איתנהו לנכסי ותירצו בקושיא זו כגון שהיה חלק זה אצלו אפותיקי או שמא יכול לומר איני מקבל חובי במפוזר והואיל ואין כאן הנחת מקום רוצה אני לגבות חובי בחלק שיהא כלו רצוף או שמא נתרצה זה מדעתו לפרוע חוב אביו בחלקו ואעפ"כ לא הפסיד:

בית דין שהוצרכו לשום נכסים וירדו מהם או הורידו שלשה בקיאים בשומא לשום אותו קרקע בכמה ונחלקו באותה שומא זה אומר בכה וזה אומר בכה אם היו השנים לצד אחד והשלישי לצד אחר הולכין אחר השנים ואם נחלקו שלשתם הולכין אחר הממוצע ביניהם ר"ל שאם אמר ראשון בשמנים ושני במאה ושלישי במאה ועשרים נותנין אותו במאה ודוקא שמחלקתם בדרך זה ר"ל בשמנים ובמאה ובמאה ועשרים ששומת האמצעי ממוצעת בין השנים שנמצא בין ראשון לשלישי ארבעים ואמצעי זה ממצעם עשרים יתר על זה ועשרים פחות מזה אבל אם היתה המחלקת שזה אומר בשמנים וזה אומר במאה ועשרים וזה אומר במאה וארבעים אין שמין כאחד מהם שלא אחר האמצעי אמרו אלא אחר הדבר הממוצע והוא לשון מילתא מציעתא ר"ל שרואין כמה מחלקת בין ראשון לשלישי ששים חלקים והוסף שלשים על הפחות שבכלם ופחות שלשים מן המוסיף ותהא השומא למאה ועשר וכן כל כיוצא בזה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש חולקים לילך אחר האמצעי אע"פ שאין שומא שלו ממוצעת את התחום בין השנים וראשון עקר:

שומא זו שהיו בית דין עושין לא סוף דבר במה שהיו מוכרים בלא הכרזה כגון לאכרגא ולמזוני ולקבורה אלא אף כשהיו מוכרין בהכרזה היה מסדר גביית החוב שהיו שמין את הקרקע שהיו מכריזין עליו שמא ימצא יתר על השומא ואיני מבין אחר שכן מה היתה השומא מועלת: