מאירי על בבא בתרא ריב

מי שמכר שדה לחברו בסמניה ובמצרניה והיה הלוקח יודעה ומכירה ושאל הלוקח כמה אמות יש בה ואמר לו המוכר שיש בה מאה אמה או שאמר לו כן מעצמו בלא שאלת הלוקח ומדדה ונמצאת שאינה כן ביתר משתות אע"פ שלפי האמור במשנתנו יתר משתות ינכה הואיל וכבר ידעה זה קבלה עליו כן הואיל ובשעת מכירה לא תלה הענין בכך אלא שלקחה בסמניה ובמצרניה ואע"פ שאמר לו שמאה אמה היו שם פירושו שהיא שוה כבת מאה:

האחים שהסכימו ביניהם לחלוק בגורל והכניסו פתקיהם בקלפי כיון שעלה גורל ביד האחד קנו כלן ומאחר שאנו אומרים קנו כלן ולא אמרו קנה השני אתה למד שלא סוף דבר בשנים שכשנתברר חלקו של אחד נתברר חלקו של שני ומאחר שעלה בידו גורל לצפון קנה השני חלק השני שבדרום אלא אפילו היו שלשה או כמה והסכימו בחלוקה זו והכניסו פתקיהן לקלפי כיון שעלה גורל ביד אחד קנו כלן לענין זה שאין אחד מהם יכול לחזור ולומר איני רוצה בחלוקה זו אלא כופין זה את זה כל אחד ליטול את פתקו ודבר זה בין בקרקע בין במטלטלין בין באחים בין בשתפין וגורל זה לא סוף דבר בקלפי אלא בכל דרך שהמנהג בו להטיל גורל הן קלפי הן דבר אחר ויש אומרים דוקא בקלפי כגורל חלוקתה של ארץ ישראל ויש מפרשים שלא קנה אלא אותו שעלה בידו וזה שאומר קנו כלן כלומר שאין לזה שעלה בידו הגורל שום זכות בחלקים האחרים עד שיוכל לומר הואיל ולא עלה הגורל ביד כלכם הרי אני מתחרט בחלוקה זו אלא כיון שעלה בידו גורלו זכה בחלקו הן טוב הן מוטב אבל האחרים יכולין לעכב זה על זה לחלוק הנשאר בדרך אחרת וראשון עקר ומ"מ גאוני ספרד כתבו שאם היה הגורל בדרך שכשנתברר חלקו של אחד נתברר חלק כלם זכו כלם כאחד כיצד היו שנים הרי זה מבואר היו עשרה וכתבו עשרה פתקין באב"ג עד י' והסכימו שיכניסו ידי הגדול תחלה ואיזה אות שתעלה בידו תהא (או) שניה לה לשני ושלישית לה לשלישי ואם הגיעה היו"ד לשלישי כגון שהגיעה החי"ת לראשון יהו אותיות חוזרות חלילה ותהא א' לרביעי עד ז' לעשירי וכן על דרך זה בכל צד שיהיה:

שני אחים שחלקו ובשעת חלוקה לא היו יודעים שהיה להם אח במדינת הים ואחר שחלקו בא להם אח ממדינת הים הרי חלוקה זו שחלקו בטלה לגמרי ר"ל שלא סוף דבר שאם זה הבא רוצה לבטלה שיכול לבטלה ולומר לכל אחד מהם מאן פלג לך אלא אפילו רצה הוא לקמץ ר"ל ליטול מזה שליש מה שחלק ומזה שליש מה שחלק והוא מתרצה במה שחלקו אם רצה אחד מן השנים לחזור ולחלוק רשאי אבל שלשה אחים או שלשה שתפים שהלכו השנים וחלקו שלא בידיעת השלישי ולקחו שניהם זה בצפון וזה בדרום והניחו לשלישי חלקו במזרח אם בא השלישי ונתרצה בחלוקתם אינם יכולים עוד לערער על החלקים כלל שהרי כשחלקו אף על דעת זה חלקו שאם יתרצה השלישי בכך תהא חלוקתם חלוקה מה שאין כן באלו שבא להם אח ממדינת הים הא מ"מ אם השלישי רצה לבטל מבטל בכל דבר הצריך שומא הואיל ולא חלקו בבית דין או בפני השלשה הבקיאים בשומא כמו שביארנו במציעא פרק שני ויש בשמועה זו קצת פירושים אחרים ואל תחוש להם:

זה שכתבנו שכל שחולק בבית דין חלוקתו חלוקה אף שלא מדעת חברו לא סוף דבר במטלטלין אלא אף בקרקע וגאוני ספרד הראו עצמם מספקים בזו מצד שלא נאמר אלא לענין פרעון בעל חוב שלא בפניו אבל לענין חלוקה שלא בפני שתפו בקרקע לא נתברר ומ"מ נראין הדברים אף בקרקע שאלמלא כן לא נשמט כל התלמוד לאמרה כשמזכירין שחלוקה בבית דין מועלת: