מאירי על בבא בתרא ריא

זה שביארנו במשנה שאם מכר לו בית כור בסמניו ובמצרניו עד פחות משתות הגיעו יתר משתות ינכה שתות עצמה פסקו גדולי הפוסקים שדינו כפחות משתות והגיעו ויש פוסקים שהשתות כיתר משתות ומחלקתם תלוי בביאור הסוגיא והעיקר כדעת ראשון:

שום הדיינין ששמו מנכסי היתומים לכתבת אלמנה או למזון האשה והבנות או מנכסי גדול לפרוע את חובו או לטורף בנכסי לוקח ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"פ שאין אונאה לקרקעות דוקא לגבי בעל הבית אבל הדיינין כעין שלוחים הן שיכול בעל הקרקע לומר לתקוני שדרתיך וכו' ומאחר שבנתאונו המוכרים יכולין לחזור אף בנתאונו הלוקחים כן שאם לא כן לקתה מדת הדין ודבר זה יש מפרשים אותו בין במטלטלין בין בקרקעות וגדולי המחברים כתבו שבית דין שמכרו נכסי יתומים בין בקרקעות בין במטלטלין אם נתאונו היתומים בפחות משתות הרי זה מחילה ובשתות בטל מקח אלא שאם רצו היתומים לקיים המכר כופין להחזיר להם אונאתם ואם נתאונה לוקח בקרקע אין הלוקח חוזר ולא תובע אונאה והוא תמה שהרי משנת שום הדיינין בקרקעות היא שהרי פירשוה שם בגמ' בהכרזה ואמר עליה שבהותירו שתות מכרן בטל ובמקום אחר כתבו שבית דין ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו אף בכל שהו מכרן בטל שדינן כשליח גמור וגדולי המגיהים מפרשים דבריהם דוקא בשלא הכריזו ובמסכת כתבות יתרחבו בו הדברים בע"ה: