מאירי על בבא בתרא רא

ר' שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות רוחב ושמנה אמות ארך ופותח לתוכה שלשה עשר כוך ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלש כנגדו ושתים בזויות שבצדי הנכנס שכיון שיש בארך המערה שמנה אמות אתה יכול לעשות בה ארבעה כוכין כיצד צא מהם ארבע אמות לארבעה כוכין ושלש אמות לריוח שביניהם ונשארה לך אמה וחצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן וכן מן הצד השני וכן ברחבה של מערה הואיל ורחבה שש אמות אתה יכול לעשות בה שלשה כוכין כיצד צא מהן שלש אמות לשלשה כוכין ושתי אמות לרוח שביניהן ונשארה לך אמה חצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן וכן רוח שאדם נכנס בו צא ממנו שתי אמות של פתח ונשארו שתי אמות בכל זוית וזוית וצא מכל זוית אמה לכוך נשאר בכל זוית חצי אמה לכאן ולכאן ועושה חצר על פתח המערה ר"ל לפני המערה שש על שש שחוקק בסלע עד שישים רכסיה לבקעה לפני המערה בשיעור שש על שש להוריד המטה לשם ולהיות הקוברים נוטלין ממנה הארון לגנזו בתוך הכוך ופותח לתוכה שתי מערות ר"ל שפותח לחצר זה שתי מערות אחת מרוח זה ואחת משכנגדו ור' שמעון אומר ארבע לארבע רוחות החצר רבן שמעון אומר הכל לפי הסלע ר"ל שאם הסלע אינו חזק כל כך צריך שיעשנה בריוח יותר בין כוך לכוך ונמצא לדעת חכמים שהמקבל עליו כך בסתם עושה חצר בשש על שש ופותח שתי מערות לה זו כנגד זו בארבע על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין על הדרך שביארנו והלכה כדבריהם אלא שדוקא בסלע קשה הא בסלע שאינו קשה צריך אומד לפי מה שיראו הדיינין להוסיף בריוח שמזו לזו:

ומכל מקום שאלו בגמ' לדעת ר' שמעון באותן שני כוכין שהוא מצייר בזויות שברוח שנכנסין בו היאך הוא עושה שעל כל פנים שטח הארון יוצא בחצר והרי הם נדושים ברגל העומד בחצר וא"כ היאך אמרו חצר הקבר העומד לתוכה טהור ואע"פ שמ"מ לדעתו מיטמא הוא בכניסה שהרי יש שם ארבע מערות ונמצאת החצר מוקפת במערות ואין יכול ליכנס בה אלא דרך הקברות מ"מ אם נכנס שם בשידה תיבה ומגדל והיה לו בחצר טהור או שמא זה שעשו הכוכין בגובה שבעה טפחים כדי להיות חלל טפח בין גב הארון לסלע שלא יטמאו העוברים אבל החצר שהוא נמוך ושפל אין הדבר מצוי להעמיק עד שיהא שם חלל טפח ולי נראה שיש הבדל מעט בין מערה למערה בין שתים מהם ליכנס דרך שם כגון זו אבל מ"מ אותם שנקברים בזויות מתפשטים בחצר ומעתה היאך הוא טהור ואם תאמר שלא ימשיך כוכין אלו בתוך הסלע אלא שיעשם משוכים בגובה מלמעלה למטה כמין נגר שהוא קבוע ועומד בגובה הדלת כמו יתד נעוץ ראשו אחד בארץ וראשו אחד במשקוף ונקבר מעומד והלא אמרו על קבורה זו שקבורת חמור היא ואם שלא ימשיכם בקו ישר בחצר אלא שמתאלכסנם בקרן זוית חצי הכוך בכותל של פתח וחציו בכותל שהכוכים בתוכה הרי נוגעים הכוכים זה לזה כל שמתקרבים זה לזה בתוך אמה שאלו היה נמשך בקו ישר לחצר היה חצי אמה שבזוית זה שמרוח הכניסה וחצי אמה שבזוית שבצד מרוח הארך מפסיקים ביניהם אבל עכשו שכוך זה מתאלכסן ולוקח חצי אמה מן הכותל הארוך הרי הוא מתקרב לתוך תחום כוך ראשון שבצד האורך ונוגע בו ופירשוה במעמיק כוך זה שבקרן זוית יתר על שיעור אותן שבצדו עד שמשלים בעומק שיעור ההרחקה הראויה לו שאם לא כן לר' שמעון שהוא מצייר ארבע מערות הרי המערות סמוכות זו לזו והגע עצמך בשנקבר מת אחד בזוית שמשמאל פתח מערה מזרחית ומתפשט בחצר על פני אורך רוח צפוני כשחוזרין וקוברין בזוית שמימין הנכנס בפתח מערה צפונית על פני רוח מזרחי הרי זה נוגע על כל פנים באותו אחר שהזכרנו וכן כשנקבר מת אחד בכוך ראשון של רוח צפוני במערה מזרחית ומתפשט במערה בקו המתפשט בארך רוח מערה צפונית וחוזר וקובר בכוך ראשון בכותל של ימין הנכנס במערה צפונית על כל פנים נוגע באותו שהזכרנו שהמערות עשויות הן כדרך שהן עומדות בשתי וערב כגון זאת [ראה הציור בגמ'] שאם לא היו הולכות שתי וערב אלא שתהא כלה מרבעת ופתוחה לארבעת צדדין אין זו אלא מערה אחת פתוחה לארבעת צדדין ואין כוכין אלא בארבע רוחות כגון זאת ואתה צריך לארבעה מערות שיהו בכלן כוכין בשלשה צדדין מלבד אותן שבזויות ימין הנכנס ושמאלו ושמא תאמר לדעת ר' שמעון שאין הכוכין הולכין בקו ישר אלא באלכסון ומתרחקים זה מזה ר"ל דרך משל מרוח צפוני של מערה מזרחית ורוח מזרחי של מערה צפונית אין כוכין שבהם נעשים ביושר אלא באלכסונות כאלו חוט יוצא מקרן מזרחי צפוני שבו עד קרן מזרחי צפוני שבמערה צפונית ושם נעשים שמנה כוכים הראוים ליעשות בשני הצדדין היאך אפשר שיהא כשתחשוב שמנה אמות של ארך מערה מזרחית אין חוט היוצא מחדו של זה לחדו של זה כעין חוט המשלש המחבר שני ראשי זוית נצבה אלא שיעור י"א אמות שהרי כל מערה מאלו השתים העומדות כעין זוית נצבה ארכה שמנה אמות וכשהיא מתאלכסנת מחודה של זה לחודה של זה נוספת כי שהם י"ו חומשין והם ג' אמות וחומש ונמצאו י"א אמות וחומש בכל חלל וחלל חלל שבנתים ואתה צריך לשמנה קברות שמנה אמות לשמונה כוכים ושבע לשבע אמות אויר וחלק בנתים והם ט"ו ומעתה אין אלכסוניות זה מספיק בריחוקן עד שלא יהו נוגעים זה בזה בקרוב אמה אלא על כרחך בקו ישר הם יוצאים וכשראויים ליגע זה לזה כגון אלו שהזכרנו אתה צריך לפרשה במעמיק את השני עד שבא לו תחת הראשון בהשלמת שיעור מה שהיה ראוי בריחוקו מן הצד ואף כאן במעמיק או שמא לא אמר בשני אלו אלא בקברות קטנים של נפלים ואין צרך לפשטם בחצר ומ"מ לענין פסק הלכה כחכמים ואין אנו צריכים לטרוח בדברי ר' שמעון ודברים שנכנסו תחת משנה צריכים בה אלו הם: