מאירי על בבא בתרא רב

כבר ידעת שמדרכן היה לתקן הדרכים לעולי רגלים ולבדקן מן הטומאה וכל שהיו מוצאין קבר או קברות אם היו רואים בהם שאינם קבורים בענין קברי ישראל היו מכירין שבאקראי בעלמא נקברו שם ולא בית קברות קבוע היה ולא קנו מקומם וכבר התבאר בסנהדרין שכל קבר הנמצא ר"ל שאינו קבוע וידוע מותר לפנותו אבל הידוע והקבוע אסור לפנותו כמו שיתבאר במקומו ואם היו מוצאין אותן כסדר קברי ישראל לא היו מפנין אותן אלא מציינין אותן על הדרך שהתבאר במועד קטן ועל זה אמרו במסכת נזיר שאם היה חופר ומצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפיסתו והוא עפר תיחוח שתחתיו שלחלוחית המת והנמסס מגופו נבלע שם ומפנה אותו עם תפיסתו וקוברו במקום אחר וכל השדה טהורה שמכיון שלא היה שם אלא אחד אקראי בעלמא היה ואמרו שם מת פרט להרוג מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לראשו מונח בין ירכותיו אלא כמו שפירשו בתלמוד המערב רגליו פשוטות וידיו על לבו הא כל שאינו בדרך זה ודאי אינו ישראל ואין לו תפישה כך פירשוה גדולי המפרשים ותפישה זו פרשוה שם בעובי שלש אצבעות ובתלמוד המערב הקשו שמא מת מצוה הוא וקנה מקומו ותרצו מת מצוה לא שכיח וכן אם מצא שנים מפנה אותם ותפישתן וכל השדה טהורה שאף אלו אינן קבר ידוע וקבוע: