מאירי על בבא בתרא קעב

הבהמה בין דקה בין גסה נקנות במשיכה וכבר ביארנו דין זה למעלה:

מי שאמר לחברו כור בשלשים סלעים אני מוכר לך והתחיל למוד לו לכליו יכול לחזור אפילו בסאה אחרונה שהרי תלה המכירה בכל הכור אבל אם אמר לו כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה ר"ל כל סאה וסאה שהרי תולה מכירתו בסאין ודבר זה פרשוהו גדולי הפוסקים בסימטא שאם ברשות הרבים הרי אין כליו של לוקח קונה לו שם ואם ברשות מוכר הרי אין כליו קונה לו שם ואם ברשות לוקח ואינם בכליו של מוכר הרי משקבל עליו למכרם קנה לוקח אף בלא מדידה על כרחך דוקא בסימטא או ברשות לוקח ושהיו בכליו של מוכר ומודד מתוכו לכליו של לוקח ועל הדרך שכתבנוה למעלה בדין שנתות שאף ברשות לוקח ובכליו נאמרו כל שנמדדות מכליו של מוכר ומ"מ גדולי הראשונים שבקטאלונייאה כתבו שלא נאמר ברשות לוקח משקבל עליו קנה אלא בשמכר לו את כלם אע"פ שהזכיר לו מדה כגון כל הפירות מכורין לך על שער סאה בסלע אבל כל שתולה מכירתו בסכום כלומר כור בשלשים אני מוכר לך הואיל ונתן קצבה למכירתו לא קנה בשום ענין עד שימדוד את כלו וכן לדעתי כל שמכר לו כל פירות שבמקום אחד קנה כל מה שמשך:

השוכר את הפועל קודם זמן הגרן ונותן לו עכשו שכר דינר דינר ליום לעשות עמו בימי הגרן ושכרו שוה עכשו או לגרן סלע אסור שנראה כמשתכר בהקדמת המעות הואיל ואינו מתחיל במלאכתו עכשו אבל אם אמר לו עשה עמי מהיום עד שיעבור כל זמן הגרן בדינר בכל יום אע"פ ששכרו יפה סלע מותר הואיל ועכשו הוא מתחיל במלאכתו אינו נראה כרוצה להשתכר בהקדמתו שאין זה מקדים הואיל ועכשו וצא מתחיל במלאכתו ואע"פ שכיון ששכרו לזמן אין חייב בשכירותו עד סופו שאין שכירות משתלמת אלא בסוף מ"מ דוקא כשאין רוצה ליתן לו אבל כל שהוא רוצה ליתן לו חל עליה שם שכירות מעכשו כך כתבוה גאוני ספרד ומ"מ יראה לי שמאחר שאמר דינר ליום ששכירותו משתלמת בכל יום ומשום זלזול שכירות אין כאן שכל זלזול שבשכירות מותר כל זמן שיראה שמכוין להשתכר בהקדמתו וכבר כתבנוה במציעא פרק נשך:

כל שביארנו בקניות אלו מדד מוכר או מדד הלוקח לא סוף דבר הם בעצמם אלא אף שלוחם כמותם וכל שהסרסור או אחר מושך או מגביה אם בשביל המוכר הרי הוא כמי שעשה המוכר ואם בשביל הלוקח הרי הוא כמי שעשה הלוקח וכן בכל הקניות:

כל מה שביארנו בסוגיאות אלו ובפסקים שבה נטינו בה לשטת גאוני ספרד והוא הראוי לברור בה לפי דעתנו והם בהם קצת דברים שהרבה מפרשים נוטים בה לדעת אחרת ומה שכתבתי נראה לי לברור מתוך דברי כלם:

לפי מה שכתבנו יראה שדין קניית כליו כך הוא כליו של לוקח ברשות לוקח אין צריך לומר שקנה ברשות מוכר לא קנה ואם אמר לו קני קנה בסימטא ובחצר של שניהם קנה בנתמלאת המדה או בשנתות וכל שכן אם שופכין את המדוד לתוכו ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם לא קנה כלל אפילו אמר לו קני ברשות המופקדין אצלו הרי הוא כרשות מוכר כליו של סרסור בסמטא ובחצר של שניהם עד שלא נתמלאת למוכר משנתמלאת ללוקח ברשות מוכר אפילו נתמלאת למוכר אא"כ אמר לו קני ברשות לוקח נתמלאת קנה ברשות הרבים לא קנה כלל וכלל הדברים בו שכל שנתמלא אתה דנו בכליו של לוקח וכל שלא נתמלאת אתה דנו בכליו של מוכר כליו של מוכר ברשות מוכר לא קנה כלל אא"כ קנה הכלי שכל שקנה כלי הושאל לו מקומו אבל כל שאינו כן לא קנה אפילו אמר לו קני שאין קני מועיל אלא למי שהיה הכלי שלו שמכיון שאמר לו קני הושאל לו מקומו ברשות לוקח לא קנה אא"כ אמר לו קני ויש אומרים שקנה ברשות הרבים לא קנה כלל בסימטא ובחצר של שניהם לא קנה אא"כ אמר לו קני: