מאירי על בבא בתרא קעא

זה שכתבנו בכליו של לוקח ברשות מוכר וכן כליו של מוכר ברשות לוקח שלא קנה אין הדבר מוחלט כן בגמ' אלא ששאלו עליהן ונשאר בספק ומתוך כך אנו דנין שלא קנה ובכליו של לוקח ברשות מוכר הולכין אחר הרשות ובכליו של מוכר ברשות לוקח הולכין אחר הכלי כדי להעמיד ממון בחזקת בעליו ומ"מ כל שפרע הלוקח ואין המוכר רוצה לחזור אין מוציאין ממנו ואם היו ביניהם שתי מכירות אחת בכליו של לוקח ברשות מוכר ואחת בכליו של מוכר ברשות לוקח את שאינו רוצה לחזור זוכה באחת מהן על כל פנים ומעמידין אותו על הפחותה שבהן ויש מפרשים שלא קנה כלל ומ"מ בשאמר לו קני קנה בשתיהן כמו שביארנו:

הקרקעות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה כמו שיתבאר במסכת קדושין אבל המטלטלין דברים שדרכן להגביה נקנין בהגבהה ושדרכן במשיכה נקנין במשיכה וכן בשאר הקניות על הדרכים שכתבנו:

הגונב כיס בשבת אע"פ שנתחייב מיתה מצד הוצאה בשבת מרשות לרשות חייב בתשלומין ואין כאן משום אין אדם מת ומשלם שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור שבת שמשהגביה אף ברשות בעלים קנה לענין תשלומין ולענין שבת אינו חייב עד שיוציא ולא אמרו אין אדם מת ומשלם אלא כשבאין כאחד היה מגרר את הכיס ויוצא פטור שהרי לא נתחייב בגנבה עד שהוציא מרשות זה לרשות הרבים והרי אותה שעה בעצמה חל עליו איסור שבת ושמא תאמר והיאך חלה בו חיוב גנבה והלא גירור זה משיכה היא ומשיכה אינה קונה ברשות הרבים פירשוה במסכת כתובות שצירף ידו למטה משלשה וקבלו שידו של אדם חשובה לו ואינה בטלה אגב קרקע והרי משיכה זו שמרשות היחיד לרשות הרבים הושוו בה השעות לשבת ולגנבה שהרי לא מתורת הגבהה הוא קונה עד שתאמר בה שקדמה גנבה לשבת שהרי למטה משלשה היו ואין הגבהה בפחות משלשה אלא במשיכה הוא קונה וכן יש שפירשוה שם בצד רשות הרבים שלענין שבת דינם כרשות הרבים ולענין קנין דינן כסמטא להיות משיכה קונה בו ומ"מ דוקא בשהוא בר משיכה ולא בר הגבהה כגון כיס גדול ושיש בו רצועות עשויות למשכה בהן: