מאירי על בבא בתרא קנד

הרי שהיה צריך למעות ונמלך למכור שדה משדותיו ומצא הסופר ואמר לו כתוב לי שטר שאני מוכר לפלוני קרקע פלני כדי שיהא השטר מזומן ליתנו ללוקח כל זמן שירצה למכור וכבר ידעת שרשאין לעשות כן וכמו שאמרו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ואע"פ שיש כאן סרך מיחזי כשיקרא הואיל ומ"מ אין כאן הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו שמא תפול מידו וימצאנה הלה ואין כאן חשש לקוחות ר"ל שמא ימכרנה לאיש אחר ואח"כ יטעון זה המוצא שהוא לקחו קודם שהרי זה אינו רוצה למכרו לאחר שהרי צוה לכתוב השטר לשמו של זה וכל שעשה כן מ"מ ואין השטר בידו שיהא יכול למסרו לו כיון שהחזיק את הלוקח בקרקע נקנה לו השטר שנכתב קודם המכירה בכל מקום שהוא אגב הקרקע כדין כל קנין מטלטלין אגב קרקע כמו שאמרו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה אבל שטר אחר העשוי בשעת מכירה ולפני המוכר אינו צריך לכך שהרי כמי שבאה לידו היא ומ"מ שטר זה אינו נקנה עד שיאמר לו קנה שטר זה אגב קרקע וכן כל שמוכר שטר חוב לחברו והקנהו אגב קרקע קנה ואין המוכר יכול לחזור אע"פ שאין שם כתיבה ומסירה ויש אומרים שאינו קונהו לשעבודו ר"ל לגבות בו אלא בכתיבה ומסירה ומ"מ אף בהקנאה אגב קרקע צריך שיאמר קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה:

כבר ביארנו שהמטבע אינו נקנה בחליפין ומ"מ הרי הוא נקנה אגב קרקע כשאר כל המטלטלין:

המשנה השניה והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה מכר את הקרון לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד ר' יהודה אומר הדמים מודיעין כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז וחכמים אומרים אין הדמים ראיה אמר הר"ם קרון מין ממיני העגלות ופרדות עצים הנפרדים ממנו שמושכין אותו ובלבד שיהו הפרדות נבדלות ממנו בשעת המכירה ויש מפרשים הפרדות קבוץ פרדה כלומר הבהמות שמושכות את הקרון צמד הוא עול שבצוארי השורים המחבר אותם וזה שאמרנו אין הדמים ראיה לענין קיום המכר אבל להיות בו דין אונאה או בטול מקח הדמים ראיה ובלבד שיהו הדמים בקירוב אבל אם יש ביניהם הרחקה יתירא אין בהם אונאה ולא בטול מקח לפי שהרחוק אין טועין בכיוצא בו וזה עיקר גדול וזכור אותו כי יש לנו לומר ברצונו נתן לו את המתנה ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי מכר את הקרון לא מכר את הפרדות ופירוש קרון הוא העגלה והפרדות הם שמושכות אותה ואמר שאם מכר את הקרון לא מכר את הפרדות ופירשו בגמ' דוקא בשאין הפרדות קשורות עם הקרון בשעת המכר הא אם היו קשורות בה בשעת המכר הרי הן בכלל המכר ומ"מ אם מכר הפרדות לא מכר את הקרון אף בשהם קשורות עמה שהפרדות יש מהם תשמיש לדברים אחרים שלא במשיכת הקרון מכר את הצמד והוא העול שמניחין בצואר השורים לא מכר את הבקר וכן מכר את הבקר לא מכר את הצמד ואף בזו פירשו הגאונים שאם היו השוורים אדוקים בצמד בשעת מכירה נכללו במכירת הצמד ומשנה זו בשאין אדוקים בו ר' יהודה אומר הדמים מודיעים שאם לקח במאתים זוז דבר ידוע שאין הצמד נמכר במאתים זוז והבקר בכלל וחכמים אומרים אין הדמים ראיה והלכה כחכמים ופירשוה בגמ' אפילו היו מקצת בני אדם קורין לבקר צמד ולצמד בקר הואיל ורוב העולם קורין לצמד צמד ולבקר בקר וכל שכן אם אין שום אדם קורא לבקר צמד ולצמד בקר הא מ"מ אם רוב העולם קורין לצמד בקר ולבקר צמד הרי הכל בכלל המכר עד שיביא ראיה שלא מכר אלא אחד ומ"מ יש בו דין אונאה הן למחילה הן לחזרת אונאה הן לבטול מקח וכל שרוב העולם קורין לצמד צמד ולבקר בקר לא נמכר אלא אותו שהוזכר אא"כ מביא ראיה ששניהם נמכרו ומ"מ יש בה דין אונאה על הדרך שכתבנו ויש פוסקין בזו שאם היה בכדי שאין הדעת טועה אין בה אונאה ולשם מתנה אמר לו אלא שתלמידי גדולי המפרשים ראיתי שכתבו בכאן בכדי שהדעת טועה בתוך שיעור שיראה לתגר או לקרובו ובכדי שאין הדעת טועה לאחר שיעור זה ואחר שיעור זה אין בו אונאה כמו שהתבאר במציעא פרק הזהב והנאני הדבר שאין ראוי להפקיע דין בטול מקח ברוב אונאה ולא עוד אלא שאם כן לא נשמטה מליכתב במקומה בדיני האונאות:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שיש לשאול בה ממה שאמרו במוכר שור לחברו ונמצא נגחן שפסקנו בה שאם לשחיטה מכרו אין כאן מקח טעות ואם לחרישה מכרו יש כאן מקח טעות ואם לא נתברר אם למכירה אם לשחיטה מבררין את הדבר בדמי המקח ולמדת שהדמים מודיעים כבר ביארנו דבר זה בקמא פרק הפרה ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר שלא בארנוהו: