מאירי על בבא בתרא קנב

מעתה נראה ממה שכתבנו שכל שטוען על חברו שטר פלני יש לי בידך והלה טוען מכרתו לי אם הוחזקה תפישת השטר בידו לא קנאה אפילו לצור על פי צלוחית שאף גוף השטר אחר הממון הוא נגרר ואם לא הוחזקה תפישתו עד שהיה יכול לטעון לא היו דברים מעולם יראה שקנאה לצור על פי הצלוחית ויש אומרים שאף בזו לא קנאה כלל אף לצור עד ששואלים לעצמם שתאמן בכך מגו דאי בעיא קלתה האמור בפרק בורר בשמועה שהזכרנו למעלה ותרצו שאין דין מגו נאמר אלא בשהמגו מחזיק הטענה כגון זו שבפרק בורר שאותה אשה שהיה שטר זה יוצא מתחת ידה היתה טוענת פרועה היא והרי אם שרפה היה המגו כעין הטענה ששתיהן באים לבטל את השטר אבל כל שהמגו סותר את הטענה אינו כלום והרי כל שרוצה לזכות בה אפילו לצור רוצה בקיומה:

ויש כאן שאלה אחרת והוא שיאמן לענין גוף השטר כשאר מטלטלין מתוך שהיה יכול לטעון לא היו דברים אלא שאף בזו צריך אתה לידע דין אחר והוא שכל שטוען הרבה והמגו אינו מועיל אלא למקצת טענתו אינו כלום ואם כן אחר שזה מכוין לזכות בממון ואין המגו אלא לצור בטל המגו ואם הדבר ידוע שמכרה לו ומסרו לו אלא שלא כתב קנאה לגוף השטר אבל לא לגבות בו:

כתב ומסר ואח"כ קבל מעותיו מן הלוה פטור הלוה שהרי אף במוכר וחזר ומחל מחול וכל שכן אם קבל הלואתו ויש אומרים בזו שהוא בדין מי שפרע אלא שיש חולקין לומר שכל דבר שהוא פטור בו אין בו דין מי שפרע יש מכריעין לומר שאם מכר שטר לחברו ומסר ולא כתב אם נפרע זה מן הלוה אין מוציאין מידו ומביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק נשך אי שמיט ואכיל אינו יכול לחזור בו כלומר אע"פ שאין המכר מחוור כל שתפש הרי הוא שלו ואין מוציאין מסר לו השטר בעדים ולא כתב לו כלום אלא שקנו ממנו בקנין סודר על מכירת השטר ושעבודו ולא צוה לכתוב לו שטר על הקניה אין זה כלום וכן כתבוה גאוני ספרד ואע"פ שסתם קנין לכתיבה עומד דוקא בדברים שעיקר קנייתם בחליפין והשטר אינו אלא לראיה ונמצא שכבר נגמר הקנין בשעת החליפין והשטר אינו אלא ולדעת הדבר אבל בזו אין קנין הסודר בו כלום שהרי הקנין אינו אלא מילי ומילי במילי לא מיקניין וכתיבת שטר זה שהם כותבים מצד הקנין אינו שטר גמר קנייה אלא שטר ראיה על הקנין והודעתו ואנו צריכים בה לשטר עשוי לגמר קנין: