מאירי על בבא בתרא קכה

מי שהיה לו שדה ומכר מקצתו לאחד ולא בירר מה שמכר אלא שכתב ומכרתי לך שדה שנחלק משדה פלני שלי או שנפסק ממנו אם הזכיר מצרי כל הקרקע כגון שאמר שנחלק או שנפסק משדה פלוני שלי שמצרניו כך וכך זכה בחציו שלא מצר לו את המצרים אלא להודיע שיעורו כדי שיחלוק עמו ואם לא מצר לו את המצרים לא זכה אלא בתשעת קבין שהוא שיעור שדה מ"מ ואין בה הפרש בין לשון שנחלק ובין לשון שנפסק שאין לשון חלוקה מונח על החצי לבד אלא אף מי שאין לו בקרקע אלא חלק קטן אומר למי שרוב השדה שלו בא ונחלוק:

מי שאמר יחלוק פלני בנכסי בין בריא בין שכיב מרע אפילו היו שם כמה בנים נוטל זה חצי הנכסים אבל אם אמר תנו חלק לפלני בנכסי אם שכיב מרע הוא נאמר בתוספתא שיורש בין הבנים ואם אין לו בנים או שהוא בריא ואינו מוריש את בניו גדולי הפוסקים כתבו שנוטל רביע הנכסים וגדולי המחברים כתבו חלק אחד מששה עשר:

מקום שאין המים מצויים שם ומביאין אותם מן המקומות הרחוקים ומכנסין בבורות ואמר בעל הבור תנו חלק לפלני בבור זה נותנין לו הרביע לחבית אין פחות משמינית לקדרה אין פחות משנים עשר לטפיח אין פחות מששה עשר וכתבו גדולי הפוסקים ששיעורין אלו לא עמדו על ענינם כראוי ומתוך כך אין למדין מהם לדינין אחרים ויראה לקצת מפרשים טעם לכלם מצד ממון המוטל בספק וכשאמר תנו חלק לפלני בבור הרי אין חלק ליתר מן החצי ואפשר שהוא על משהו ונמצא חצי הבור מוטל בספק וחולקין והוא הרביע ועל דרך זה אתה דן בתנו חלק לפלני בנכסי וזוכה ברביע כדעת גדולי הפוסקים וכשאמר תנו חלק לפלוני בבור לחבית ומן הסתם שתי חביות בבור והחבית חצי הבור ואחר שהזכיר חבית לא דבר מחצי חבית וכאלו אמר תנו לו ממי הבור חלק חבית ואין חלק ביתר מן החצי ושמא אף הוא במשהו ונמצא חצי חבית בספק וחולקין לרביע החבית שהוא שמינית הבור והקדרה הוא שליש הבור והחלק הוא ממשהו עד ששית הבור וכשתחלקהו הוא אחד משנים עשר והטפיח הוא רביע הבור ונמצא החלק ממשהו עד שמינית הבור וכשתחלקהו הוא אחד מששה עשר וכן כל כיוצא בזה ואע"פ שאין הלכה כסמכוס שאומר ממון המוטל בספק חולקין כבר ביארנו בראשון של מציעא שכל שאנו מסופקים מצד העלם הוראה חולקין וגדולי המפרשים פירשוהו שהבור שמנה חביות או י"ב קדרות או י"ו טפיחים שקדרה ומחצה בחבית וטפיח ושליש לקדרה וכשאינו מזכיר חבית וקדרה וטפיח אלא חלק בבור לעולם אין חלק בפחות מרביע אבל כשמזכיר את אלו הוא מכוין להם ונותנין מה שהזכיר וכן כל כיוצא בזה:

בן לוי שמכר שדהו לישראל והתנה עמו על מנת שמעשר ראשון שלי הרי מעשר ראשון שלו ואפילו מכרה זה לאחר מעשר ראשון ללוי ואין בזה סרך חשש סיוע בבית הגרנות שיש בה משום ושחתם את ברית הלוי וכן חלף עבודתכם ולא חלף שכרכם וכל שכן במקחכם שאין שום זלזול אצלו בכך ואף מקחו אינו מזדלזל בכך והרי לא מכר אלא השדה חוץ מן המעשר ושמא תאמר והלא בענין מתנות כהנה אמרו במסכת חלין בכהן שמכר בהמה לישראל ואמר על מנת שהמתנות שלי שאין תנאו מועיל כלום שאין על מנת כחוץ שנאמר שמשייר הוא בגוף המתנות והואיל ולא שייר בגוף המתנות לא קנאן בתנאי שאין דברים אלו נקנין דרך מקח וממכר ואף זו (לא) היה לנו לומר שאין על מנת כחוץ ואינו שיור מקום אלא תנאי פשוט ולא יהא מעשר נקנה דרך תנאי על הדרך שאמרו במתנות יראה לי שהמתנות אין אדם מכוין בהם אלא לתנאי פשוט והוא שהדבר מתברר בפעם אחת לאחר שחיטת הבהמה ומאחר שאינו מכוין אלא לתנאי אין כאן שיור מקום והרי הוא כשאר על מנת שבתלמוד שאין דנין אותו כחוץ כמו שיתבאר במסכת גיטין אבל תנאי זה שבמעשר אין מכוין בו לתנאי שאין אדם סומך על תנאי בדבר שעתיד לימשך לעולם זמן אחר זמן ושנה אחר שנה אלא ודאי אין זה כשאר תנאים שבעל מנת שאינו מכוין אלא למקח גמור והוא ענין מה ששאל והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואלו היה כשאר תנאים מה ענין דבר שלא בא לעולם אצל תנאי והלא כל שמתנה בדבר שאפשר לקיימו תנאו קיים אע"פ שלא בא לעולם ואם קיימו המעשה קיים ואם לא קיימו לזמן שהתנה המעשה בטל הגע עצמך שאמר הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי קב תמרים מדקל זה מכאן ועד שנים עשר חדש ודאי תנאו קיים אלא וודאי אין הכונה בזה לתנאי כלל אלא למקח גמור והוא שואל על זה והרי דבר שלא בא לעולם הוא ותירץ שעל מנת במקום זה הרי הוא כחוץ ולא חוץ מן המעשר אלא חוץ ממקום המעשר ואלמלא היה תנאי גמור היה התנאי קיים אע"פ שלא בא לעולם לענין שאם נתקיים התנאי נתקיים המעשה ואם לא יתקיים התנאי לא נתקיים המעשה אבל מ"מ לענין שיהא התנאי קיים עד שלא יהא יכול לחזור מן התנאי אינו קנוי כלל עד שיקנה כדין שאר הקנאות הילכך לענין מעשר זה נהי שתנאו קיים שאם לא יתנהו לו יהא המכר בטל מ"מ אם קדם לוי אחר ונטלו אין זה יכול להוציאו מידו לומר כבר התנה עמי שיהא שלי שאף זה אומר לא התנה להיותו שלך אלא מכרו על מנת כן ואם לא יתן יבטל המקח ומאחר שאני זכיתי בו יבטל מקחך אם תרצה ולוי זה בודאי אין זו כונתו אלא שהוא מכוין לקנותו לגמרי עד שיהא מוציאו מיד לוי אחר א"כ ודאי אין זה אלא שהוא מכוין בדבריו להיות על מנת כחוץ וכבר שייר מקום המעשר ושמא תאמר במתנות כהנה מיהא שהוא תנאי ואין כונתו להיות על מנת כחוץ יבטל המקח יראה לי שאנו יורדין לסוף דעתו שלא כיון לבטול מקח שאין אדם עשוי למכור בהמה בחייה ולהתנות שתחזור לו אחר מיתה ויחזיר דמיה והילכך אין זה אלא תנאי פשוט ואף אינו מכוין בה לבטול מקח כשאר תנאין שהתנאי מתברר עד שלא יתקלקל הדבר שאדם מתנה עליו ויש דוחים שלא לפסוק דבר זה מכח שמועת המתנות לומר שמאחר שאין על מנת כחוץ אין זה שיור ולא נאמרה שמועה זו אלא לדעת האומר על מנת כחוץ שאין הלכה כמותו אלא שמ"מ רוב מפרשים פסקוה:

ולפי דרכך למדת שאע"פ שאין אדם מקנה לאחרים דבר שלא בא לעולם קונה הוא לעצמו במה שמשייר בממכרו ובעל מנת:

מת הלוי אין לבניו במעשר זה זכות יתר על שאר לוים ואף לדעת האומר במסכת גיטין על מנת כשתתנם לי לי וליורשי קאמר בזו הואיל ואף הוא אינו זוכה בה אלא ממה שאנו משערין ואומדין בדבריו דיו שיזכה הוא בחייו הא אם אמר בפירוש חוץ ממקום מעשר זכו בניו אחריו ואף בעל מנת אם אמר לי ולבני זכו בניו אחריו ואם אמר לו כל זמן שהוא בידך ומכרה זה לאחר והרי שיצאה מידו וחזר ולקחה אין לו עליו כלום שהרי נסתלק זכותו ממנו וחזר ולקחה זה ממי שלא היה ללוי עליו שום זכות ומה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו:

ויש לשאול בדין זה ואחר שאתה אומר שזה שייר מקום מעשר נמצא שמקום מעשר ללוי והרי הוא כשדהו והרי הכל טבל בידם שנמצא שדה זה תשעה חלקים שדה של ישראל ועשירי שדה של לוי פירשוה גדולי המפרשים שאע"פ ששייר מקום מעשר לעצמו כבר הקנה לו הכל כדי לפטור חלקו בעשירית התבואה והרי הוא כאומר העשירית שלי ותהא קנויה לך לפטור חלקך:

זה שביארנו בבן לוי שמכר שדהו לישראל אף בישראל שמכרו על מנת כן כדי ליתנו ללוי שירצה הדין בו כן אלא שדבר בהוה: