מאירי על בבא בתרא קא

אף באשה אצל נכסי בעלה אתה למד ממה שאמרו במשנתנו שאין לה בהם חזקה שראייה מיהא יש לה בהם ואם עשה לה שטר עליהם שקנתה וזכתה בהם מ"מ יש כאן צדדין שאף ראיה אין לה בהם וכיצד הוא הדין המוכר שדה לאשתו אם היו מעות ידועים אצלה עד שאינו צריך לבא בתחבולות שידע מעות שבידה קנתה והבעל אוכל פירות ואם לא היו מעות ידועים אצלה לא קנתה כלל לא נתכוון אלא לגלות מעותיה ולהתברר ענינם אצלו ומ"מ אם כתב לה שטר מתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות:

יש שואלין מאחר שבמתנה קנתה לגמרי מהו שאמרו בפרק הזורק שבגיטין ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו אפניא דמעלי שבתא למחר תקף ליה עלמא טובא פירוש והיו קרובי האשה מתיראין שמא ימות ותזקק ובאו לפני רבא ואמר להם ליתיב לה דוכתא דיתיב בה גיטא ותיעול איהי ותיחוד ותפתח ר"ל שתקנהו בחזקה ואחר שתקנהו יאמר לה הא גיטיך ויקנהו מתורת חצרה והקשו עליו והרי מה שקנתה אשה קנה בעלה ואם כדברינו והרי במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ואם כן הרי הוא חצרה לגמרי ותירצו חכמי הצרפתים שאע"פ שאמרו במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות מ"מ אם מתה יורשה ואם מכרה אין מכרה קיים וכל שאם מתה יורשה אינו חצרה לענין גט ונמצא שאין קרוי חצרה אף בנכסי מלוג אא"כ כתב לה דין ודברים וכו' בחייך ובמותיך על הדרך האמור בהכותב ויש מפרשים שכל שהוא כן חצרה היא וכן ראיתי לגדולי המחברים שכל מה שמכר לה החצר או נתנו לה נתגרשה כיון שקנאתו בכסף או בשטר או בחזקה ואין ירושתו מפקעת ולא גרע ממשאיל וממשכיר אבל זו שבפרק הזורק לא היה הענין אלא תורת שאלה ולפי שעה ושאלה צריכה איזו מדרכי ההקנאה שהרי שאלה ושכירות אחד הוא ואף דברי שכיב מרע לא היו מועילין בה הואיל ולא כיון למתנה גמורה ומ"מ בזו יש אומרים שאף במתנה גמורה לא היו מועילין בה דברי שכיב מרע אע"פ שהיה מצוה מחמת מיתה שאינו צריך קנין אף במתנת מקצת שדברי שכיב מרע אינן אלא לאחר מיתה ולענין גט אנו צריכין שיחול הגט מחיים ולענין מה שהתירו קנין של חזקה בשבת משום שכיב מרע התירו בחזקה זו שאינה ניכרת אלא שדומה כנועל בית לשמרו וכן שהגרושין גרושין מאליהם בלא מסירת יד ולא רצו להתיר טלטול הגט וגרושין שעל ידי מסירת יד ממה שאמרו בתוספתא אין מקדשין ואין מגרשין ולא חולצין בשבת וכבר כתבנוה בגמ' ביצה:

נכסים שיש להם אחריות ר"ל הקרקעות נקנין באחד משלשה דרכים וכל שהודה זה לזה שקנאו באחד מדרכים אלו קנאו ואין אחד יכול לחזור אע"פ שלא היו שם עדים הואיל והודה זה לזה בכסף או בשטר או בחזקה ומ"מ יתבאר במסכת קדושין שלא אמרו בכסף ר"ל דמי המכר שקונין בלא שטר אלא במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין לא קנה עד שיכתוב את השטר עד שיפרש אם ארצה בכסף אקנה אם ארצה בשטר אקנה וצריך שיתנו שניהם כן שאם התנה הלוקח ולא המוכר הלוקח יכול לחזור ולא המוכר ואם התנה המוכר ולא הלוקח המוכר יכול לחזור ולא הלוקח ושטר זה פירושו שטר הקנאה ר"ל שדי מכורה לך ולא שטר ראיה העשוי להצניעו לעולם ומ"מ שטרות שלנו אע"פ שהם של ראיה הואיל ואין אנו נוהגין בשטר קנין הרי היא כשטר קניה והרי אנו בכלל המקומות שדרכן לכתוב את השטר וכן כתבו חכמי פרווינשאה בחבוריהם ויש חולקין בה ואף אנו דעתנו מסכמת עם החולקים כמו שביארנו בראשון של קדושין ומ"מ זה שאמרנו שלא קנה עד שיכתוב את השטר יש אומרים לאו דוקא עד שיכתוב אלא הואיל וצוה לעדים לכתוב ואף בלא קנין ולא יראה לי כן הואיל ויכול לחזור בו אבל קנין מיהא לדעתי הרי הוא כשטר הואיל ואין צריך לימלך בו וכל שכן קנין וצואת כתיבת שטר וכן מה שאמרנו שהקרקע נקנה בשטר לבד בלא דמים דוקא במוכר שדהו מפני רעתה אבל מכרה מצד צורך מעות או לסבה אחרת לא קנה עד שיתן דמים ויראה שאף בשטר ראיה ואפילו קנו מידו כן ומ"מ חכמי צרפת כתבו שכל שקנו מידו קנה בלא כסף שאין אחר קנין כלום והדמים אצלו חוב ויש משיבין על דבריהם ממה שאמרו במסכת קדושין שני שטרות הן וכו' אם קדם מוכר וכתב לו את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא והעמדנוה בשטרי הקנאה ואם קנין לבדו קונה הואיל והקרקע קנוי מהו שאמר כיון שהחזיק בקרקע והלא היה קנוי לו:

וכן מה שאמרו שהקרקע נקנה בחזקה דוקא שיחזיק בפניו או שיאמר לו לך חזק וקני ואין צריך לחזקה אצל דמים כלל ולא לכתיבת שטר אף במקום שכותבין וחכמי פרווינשאה כתבו בה שאף היא צריכה לדמים וכן כתבו בקנין ונתנו טעם לדבריהם שהרי חזקה וחליפין לא יצאו לנו אלא ממקראות של מתנה הא במכר לא קנה עד שיתן דמים ומ"מ חכמי צרפת כתבו כפשוטה של סוגיא שלא חלקה בחזקה בין כותבין לאין כותבין ולא בין נתן דמים ללא נתן ואין אחר חזקה כלום על הדרך שכתבנו בקנין וכן הדברים נראין אע"פ שבשאלתות בפרשת בהר סיני נמצא שהחזקה צריכה דמים ואף יש מביאים לסברא זו ראיה ממה שאמרו במציעא ע"ז ב' הרי שמכר שדהו באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות מלמדין אותם שלא יחזרו בהם כיצד כותב לה אני פלני קניתי שדה מפלני והריני נושה בו וכו' ואם כדברינו יקנהו בקנין או בחזקה ועוד ממה שאמרו למטה בד"א בחזקת טענה כגון לוקח אומר לקחתי ומוכר לא מכרתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר נעל וגדר הרי זו חזקה ומדשבקיה למכר ונקט מתנה שמע מינה חזקה במכר אין קונה בלא דמים וראיות אלו אינן כדאי לדעתי שזו של מציעא אין הכונה אלא לקנותו בדמים וזו של פרק זה אין הכונה אלא באותן שנקנוה בחזקה ואין שם דמים שמן הסתם כל שיש שם דמים אין המכר רוצה להקנות אלא בדמים ולא עוד אלא שבמשנה אמרו אבל במוכר ובנותן מתנה ואחים שחלקו וכו' וזו ראיה לדברינו אלא שעיקר ראיה שבה הוא פשוטה של סוגיא שלא חלק בין כותבין לאין כותבין בין נתן דמים ללא נתן כמו שביארנו ומ"מ יש קצת ראיה לדבריהם ממה שאמרו למטה יפה כח חזקה מכח שניהם היאך לא הוסיפו במעלותיה שהחזקה קונה בלא כסף ושטר מה שאין כן בשניהם ואף זה אני אומר שאינה ראיה שאף החזקה צריך שתהא בפניו או שיאמר לך חזק וקני או שאף הכסף והשטר אם התנה קונה בכל אחד מהם לבדו וכן מה שאמרו במסכת קדושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כלן ודוקא בנתן דמי כלם אבל אם לא נתן דמי כלן לא קנה אלא כנגד מעותיו אלמא שהחזקה צריכה דמים אינו כן שאותו שהחזיק בו קנוי בלא דמים הא אחד מן האחרים אינו קנוי בחזקת חברו אלא כנגד מה שפרע:

זה שכתבנו בשטר שאינו קונה בלא דמים ובדמים שאין קונין בלא שטר אא"כ פירש שיקנה באחד מהם על הדרך שביארנו יש אומרים שהכסף בלא שטר עומד החוזר במי שפרע ובשטר בלא דמים אין כאן אפילו מי שפרע שדברים בעלמא הם ולקצת חכמים ראיתי שאף בשטר בלא דמים כן הואיל ושטר קונה מן התורה הרי הוא ככסף וכן הדעת נוטה:

שטר מתנה הואיל [ואין] לקנין כסף אצלה כלום נקנית בשטר לבד לכשיגיע שטר המתנה לידו ואם היא בקנין משעת הקנין ואין צריך לומר שהיא נקנית בחזקה לבד:

שטר זה העשוי לגמר קניה ושלא לחזור בו אחד מהם אינה כשטר העשוי לראיה בעדים שהשטר העשוי לראיה ובחתימת עדים ומחשש כפירה צריך שיהא בדבר המתקיים על הדרך שיתבאר במסכתא זו אבל זו אפילו כתבה על הנייר או אפילו על החרש שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה ואפילו בלא חתימת עדים שאין זה עשוי לראיה אלא לגמר קניה ואם רצה החוזר לומר אח"כ אין שטר זה כלום אינו רשאי הואיל ומודה בה שלגמר קנייה אין אנו צריכין ליתר ממנה הא אם כפר שלא כתב אין זו ראיה שאין ראיה אלא בשטר שחתמו בו עדים או בכתב ידו ובדבר המתקיים ומעתה אין לך לתמוה על מה שאמרו במס' כתבות ליכתוב חתמות ידי אחספא וכו' ודוקא אחספא הא אמגלתא לא דילמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב בה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין שנראה ממנה שאם כתב על החרש אינו כלום שהרי כתב זה עומד לראיה וצריך לדבר המתקיים וכל שהוא על חרש אם רצה לכפור כופר שאין שטר ראיה אלא בדבר המתקיים הא כל שאינו אלא לגמר קניה כותב אף על החרס ודיו ומי שפרשה בכאן בחוקק שהוא כתב שאינו יכול להזדייף יקבל תשובתו שהרי כתב שנינו וכבר דרשו בענין גט וכתב ולא וחקק ואף יש שתירצה בהרבה פנים וכבר כתבנום בפירושנו בגמ' כתבות ואין לך בה אלא זה שכתבנו:

זה שביארנו במתנה שבשטר לבד היא נקנית אפילו נעשית בלשון מכר הדין בה כן והוא שאמרו במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב בלשון מכר כדי ליפות את כחו ר"ל להתחייב בו באחריות ומ"מ יש אומרים שלא נאמרו דברים הללו אלא בלשון הברייתא והוא שדי מכורה לך שדי נתונה לך והם מפרשים שכך כתב לו בשטר אחד ר"ל לשון מכר ולשון מתנה הא כל שלא כתב לו אלא לשון מכר לבד לא קנה בשטר עד שיתן את הדמים ויש מפרשים אותה אף בלשון מכר לבד כל שהוא מודה לו שמתנה היתה ומעתה הנותן מתנה לחברו וכתבה בלשון מכר והזכיר בשטר סך דמים אפילו לא כתב אחריות בשטר דנין אותו בטעות אע"פ שזה מודה שמתנה היתה שלכך כתבה בלשון מכר להיות אחריותה עליו ואפילו הזכיר שם לשון מתנה גם כן:

אע"פ שביארנו שהנותן מתנה לאשתו קנתה מ"מ לוה ממנה ושעבד לה את נכסיו וגרשה אין לה עליו כלום וכן הדין בלוה מן העבד ושחררו הדבר ידוע שלא נתכון אלא שיודעו לו מעות שלהם לא להיותו אצלם עבד לוה: