מאירי על בבא בתרא ק

זה שביארנו שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו לא סוף דבר שלא נשתמש בהם אלא לאכילת פירות לבד אלא אפילו חפר בה בורות שיחין ומערות או בנה או הרס או עשה כל מה שרצה אין לו בהם חזקה ואינה צריכה למחות וכן אחר שהחזיק בנכסיה אחר שהיא אשת איש אין לו חזקה ואין צריכה למחות שהרי אינה קפידה עכשו בכך שהרי פירות משל בעל הם ומ"מ אם אכלה לאחר מיתת הבעל שלש שנים אע"פ שתחלת חזקתו בחיי הבעל מתוך שהיה יכול לומר את מכרתה לי כשאומר את ובעליך מכרתם לי מעמידין אותה בידו:

כבר ביארנו בפרק שני שהנזקין יש מהם שאין בהם חזקת מחילה לעולם ובכללן עשן וריח בית הכסא ומ"מ רוב הנזקין יש להם חזקת מחילה בסייע עמו או שאמר לו לעשות או אף בראה ושתק אלא שיש מפרשים בראה ושתק בשמגיע לו היזק עכשו או ראוי להגיעו:

יש מפרשים סוגיא זו על צד שיוצא להם מביאורה שזה שאמרו שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו ושאין מחזיקין בנכסי אשת איש דוקא בחזקת גוף הקרקע ובטענה אבל חזקת נזקים יש להם תורת מחילה כגון פתיחת חלונות ומקום כשורי והודרי וכיוצא באלו חוץ מן העשן וריח בית הכסא כשאר בני אדם וחפירת בורות שיחין ומערות שכתבנו שאין לו בהם חזקה דוקא לגוף הקרקע כלומר שאין זה ראיה שגוף הקרקע שלו אבל מ"מ אם באה לסתום את הבורות אינה רשאה ואצל חפירת הבורות מיהא חזקתו חזקה לכל זמן שהם בידו ויש בזו שטה אחרת לגדולי הרבנים שבמקום נזקים יש חזקה אף לגוף הקרקע הואיל ואוכל פירות שלש שנים ומזיק היה לו למחות ויש חולקין בזו ואין לנו מביאור הסוגיא הכרח על אחד משני הפנים אלא שהם מפרשים אין דין חזקה לנזקים שאף במקום שאין החזקה מועילה הנזקים מועילים אם לכל הקרקע ובאכילת שלש אם לחפירת הבורות ולאלתר כל אחד לפי שטתו וכן למדים לפי שיטתם שראובן שמשכן חצר לשמעון ופתח שמעון חלונות ביתו לחצרו של זה שהחזיק אע"פ שהוא ממושכן שהרי קרקע זה כממושכן ביד הבעלים ואעפ"כ חזקת נזקים מועילה בו ומ"מ חכמי הדורות שלפנינו כתבו בה שלא החזיק הואיל ואין הנזק בגוף הקרקע וכבר כתבנוה בפרק שני:

יש למדים עוד מסוגיא זו שכל נזק שאין ממנו תועלת אצל עושהו ואף בעל הקרקע אינו ניזוק בו עכשו ר"ל שאינו דר בו אין לו חזקה סבור הוא אחר שאין לו תועלת בכך הרי הוא מסירו כל זמן שארצה והם מפרשים חפירת בורות שלא נעשו אלא להיזק ומאיזה צד אתה אומר שאינה צריכה למחות שהרי לא נאמר שאין לו בהם חזקה אלא שאינה קפדה על הנאתו אבל זו ודאי קפידה היא אלא שטעם זה מפקיע חזקתו ואין זו ראיה שאף חפירת בורות ושיחין להנאתו אנו מפרשין אותם:

אלו שמוציאין דינין אלו מסוגיא זו פוסקין שתי הלשונות שבאו בגמ' על ענין אשת איש צריכה למחות והם אחד בבעל ובחפירת בורות ומטעם שאין דין חזקה לנזקים והשני באחר ובמקצת חזקה בחיי הבעל ומאחר שפסקו אף הלשון הראשון ופירשוהו על הפנים שרמזנו ר"ל אם על חזקת גוף הקרקע אם על חזקת חפירת הבורות לבד יצאו להם מכאן דינין אלו ומ"מ יש מן הפוסקים שלא פסקו אלא כלשון אחרון ולא השגיחו בראשון כלל ומ"מ יראה לקיים את שתיהן שאין כאן מחלקת מזו לזו כדי לדונו בדין לישנא בתרא ואע"פ שגדולי הפוסקים לא הביאוה כבר השלימוה חכמי הדורות: