מאירי על עבודה זרה פז

כבר ביארנו במסכת חולין פרק כל הבשר קי"ז א' שדם שחיטת קדשים אין בו קרבן מעילה שנאמר לכם נתתיו לכפר על נפשותיכם לכפרה נתתיו ולא למעילה וכן התבאר במסכת יומא ובכלל זה בין דמים חיצונים בין דמים פנימיים ואלו ואלו שיריהן נשפכין על יסוד המזבח החיצון יסוד מערבי לחטאות פנימיות ודרומי לחטאות חיצוניות ויורדין מן היסוד לרצפה דרך נקב קטן ומשם לסלון מים שהיתה בעזרה הנקראת אמה ומתערבין שם ויוצאין משם לנחל קדרון ואע"פ שיצאו מגבול המקדש ושאין בהם קרבן מעילה לעולם אסור ליהנות מהם בלא דמים ונמכרים לגננים שלשם לזבל ולא אמרו בכאן מועלין בהם אלא לאיסור הנאתם בלא דמים הא אם נהנה לא מעל ר"ל אינו צריך להביא קרבן מעילה ומגדולי המחברים נראה שכתבו שמועלין בהם מפני שנימכרין היו לגננים ודמיהם הקדש ומעילתם משיצא לנחל קדרון ואילך אבל לא קודם לכך:

כל מה שפרשנו בעשיית הצורות הוא בסתם הא כל שנעבד אפילו דלעת אפילו כלי נאסר בהנאה במה דברים אמורים בשהיא של עובד אבל אם השתחוה אחד לדבר של חברו לא אסרו בהנאה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהשתחואה לבד כמו שיתבאר: