מאירי על עבודה זרה פו

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר בעבודה האסורה מה יעשה ממנה וכבר ידעת שהוא צריך לבערה ממה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו' וכן ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם וגו' אלא שחולקין במשנה זו על איזה צד הוא צריך לעשותו ואמר ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף נעשית זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם אמר הר"ם והלכה כר' יוסי:

אמר המאירי שוחק וזורה לרוח או מטיל לים ר"ל לים הגדול שאין צורך עוד לשחיקה הא בשאר נהרות צריך שחיקה בזרייה ופזור כבשאר מקומות שהרי אם ישליכנו שם בעין ברוב הימים ימצאנו והשיבו לו חכמים על זריה לרוח שלא די לו בכך שהרי מזדבל הקרקע באפרה וכתוב ולא ידבק בידך וגו' אלא שהם מצריכים בהטלה לים על כל פנים ואע"פ שבחמץ אמרו מפרר וזורה לרוח בזו קודם איסורו הוא ומ"מ הלכה כר' יוסי כמו שבארנו למעלה ויש פוסקים לכתחלה כחכמים ומ"מ לפי סוגיית הגמרא אף לחכמים אם השלך אפרה במקום שאינו מגדל צמחים מותר ואע"פ שסתם ע"ז של מתכת הוא ובענין כסוי הדם אמרו ששחיקת כלי מתכות אינה מגדלת צמחים פירשוה בתוספות דוקא בשחיקה שקבץ ממנה ושחט לתוכה אבל כל שמתפזרת על גבי קרקע מגדלת צמחים ויש אומרים שעל ידי שריפה מגדלת צמחים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא: