מאירי על עבודה זרה פח

המשנה החמישית והכונה לבאר בה שיש דברים שהם של ע"ז שמותר ליהנות מהם והוא שאמר שאל פרובלוס בן פלוסופוס את רבן גמליאל בעכו כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמ' לו כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמ' לו אין משיבין במרחץ לאחר שיצא אמ' לו אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי ואין אומרין תעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אפרודיטי תעשה נוי למרחץ דבר אחר אם נותנין לך ממון הרבה כלום אתה נכנס לבית ע"ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין לפניה וזו עומדת על הביב וכל אדם משתין בפניה ולא נאמר אלהיהם אלא את שנוהגין בו לשום אלוה אסור ואת שאין נוהגין בו שום אלוה מותר אמר הר"ם אפרודיטי שם הכוכב הנקרא נגה וכן נכתב שם נוגה הנקרא בערבי אלזהרא בספרי הצלמים הנקראים בערך שלאסים אפרודיטי והיו באותו המרחץ צורת נגה וזה שאמ' לו אין משיבין במרחץ אמ' לו זה אחר צאתו מן המרחץ והתנצל לו לפי ששתק ולא השיב לו על שאלתו ואמ' לו מה שמנענו מלהשיבך דבר הוא לפי שאין משיבין במרחץ:

אמר המאירי שאל פרובלוס בן פליפוס את רבן גמליאל בעכו כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי כתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פירוש פרובלוס גוי היה ועובד ע"ז אלא שבא לקנתרו לומר שהיה עובר על דברי תורה ואפרודיטי הוא שם ע"ז ובחצר שלה היה מרחץ זה והיה הצלם נראה לכל הרוחצים והיה רבן גמליאל רוחץ לשם ושאל לו היאך היה נהנה ממרחץ של ע"ז ואמר לו אין משיבין במרחץ מפני שאדם עומד שם ערום וכשיצא אמר לו טעם ברחיצתו והזכיר בהתר זה שלש סבות הראשונה שהמרחץ היה קדום לשם קודם שנבנה שם בית לע"ז ואין כח בע"ז לעשות את של אחרים שלה כדי לאסור עליהם והשניה והיא נמשכת לראשונה והוא שמאחר שהמרחץ קודם אין לומר שהמרחץ הוא נוי לע"ז ר"ל שנעשה כדי להרבות עובדים לע"ז ר"ל שמתוך שיבאו לרחוץ יתגלגלו לעבוד שאלו כן אע"פ שאין גוף המרחץ אסור בהנאה כמו שיתבאר בגמרא מ"מ אסור לנו לרחוץ לשם מפני שאסור לנו לגרום עבודה ושמא על ידינו באים אחרים לרחוץ ומתגלגלים לעבוד אלא הדבר בהפך שהע"ז נעשית להיות נוי למרחץ שמתוך שיהיו ההמון קופצים לעבוד או לראות הצורות והצלמים יתגלגלו לרחוץ וירבה הריוח מצד המרחץ ונמצא לסבות אלו שאם ע"ז קדמה ונבנה אח"כ מרחץ בתחומה שאסור לרחוץ לשם או שמא אף בשהע"ז קדמה מ"מ כשעשו שם המרחץ עשוהו שם כדי שמתוך רבוי עובדיה יבאו לרחוץ וירבה שכר המרחץ ואח"כ הזכיר טעם אחר שאף בקדימת הע"ז הותר לרחוץ במרחץ שבתחומה ואפילו במקום שהיה המרחץ טפל לע"ז הואיל ואותה ע"ז במקום הנגלה לרוחצים והם נוהגים בפניה מנהג קלון ובזוי שאין עבודתה בכך הרי זו בטלה ואע"פ שאמרו השתין בפניה או רקק לא בטלה סבה זו מפני שאקראי בעלמא הוא דרך כעס אבל כאן שהיא הנהגה תמידית ובזוי שאינו פוסק מותר והוא שאמר את שהוא נוהג בה מנהג אלוה אסור כל שהוא נגרר עמו ועל שמו ואת שאינו נוהג בו וכו' מותר ודיה באיסור גופה מצד עבודתה ואע"פ שפעור נוהגין בו בזיון בהתמדה ואעפ"כ לא הותר סיבת הדבר מפני שזהו דרך עבודה:

זהו ביאור המשנה והלכה היא ועדין צריך בידיעתה תנאים מתבארים מסוגיית הגמרא ואלו הם:

רחיצה זו שהוזכרה במשנה שלא בשכר היה ואין כאן הנאה לכומרים מעתה מה הוצרכנו להתר זה לסבות אלו שהזכרנו והלא אמרו בפירוש ע"ז שיש לה גנה או מרחץ נהנה ממנה שלא בטובת הכומרים ר"ל בצד שלא תגיע להם הנאה ושכר בכך ואין כאן איסור משום נהנה מע"ז שאין הקדש לע"ז איברא כך הוא אלא שרבן גמליאל מתוך חשיבותו שלא בטובה שלו חשובה עליהם כטובה של אחרים והרי אמרו אין נהנין ממנה בטובה והוצרך להיתרות אלו נמצא שכל שאינו מעלה שכר ושאינו חשוב עליהם כשכר מותר אף בלא אותן הסבות שהזכרנו ובשכר אסור אא"כ יש שם אחת מסבות אלו שהזכרנו וי"מ בענין שלא בטובה ענין אחר ומתירין כיוצא בזה בשכר מפני שאין זה כמכס שאסרוהו מפני שהוא מהנה מפני שהמכס הוא ריוח הבא להם מאליו ואין הנותן מקבל הנאה בכך אבל כאן הרי הוא נהנה על מה שהוא מהנה והוא כדרך משא ומתן ומפרשין בטובה כשצריך להחזיק להם טובה על כך הא בשכירות או שלא בידיעת הכומרים מותר ואין דבריהם נראין:

מה שכתבנו שאין הקדש לע"ז כך פירושו שאם אמר כוס זה לע"ז גנה זו לע"ז בית זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז לאיסור הדיוט אפילו בנאו מתחלה לשם כך לא בהזמנה ולא במעשה ואין שום דבר נאסר מצד ע"ז אלא באחד משלשה דרכים או שיהיה הוא עצמו נעבד או שיהא קרב לנעבד וקרקע אין בה משום תקרובת או משמשי הנעבד וכל שאינו משלש אלה נהנין ובלבד שלא בטובת כומרי ע"ז אע"פ שנעשה לנוי ע"ז ולהמשך אחריה המון העם להתגלגל משם לעבוד ומה שאמרו למטה בבית שהעמיד לתוכו ע"ז שאם הוציאה מותר דאלמא כל שהוא בתוכו אסור זהו בבית עצמו שהע"ז לתוכו אבל גינה ומרחץ שסמוכין לה אינן בדין זה יש שואלין מאחר שכן היאך אסרו בפרק ראשון לקיחה מחנויות מעוטרות מצד הנאת הריח שבורד והדס ומ"מ אנו כבר פירשנו לשם שורד והדס זה מן הקרב לפניה הוא אלא שגדולי החכמים שבדורות שלפנינו דנין עליה והלא תקרובת ע"ז אינה נאסרת אא"כ הוא כעין פנים או כעין זביחה כמו שיתבאר ופרשוה בשלקטן על דעת כך שהוא כעין זביחה וכדאיתא ביבמות בסנדל של ע"ז:

מקום שבני אדם עומדין ערומים בבית המרחץ אסור לומר לשם כל דבר מעניני תורה והלכה ואפילו לאמרן בלשון חול הואיל וענין משא ומתן של הוראה היא אם של איסור והתר אם של שאר דברי תורה והלכה והדומה לזה אסור ולא סוף דבר דבור אלא אף הרהור אסור הרי אמרו בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא ודברים של חול כגון משא ומתן של מקח וממכר וכיוצא בו מותר לאמרן לשם אפילו בלשון הקדש ומתוך כך שאלו בגמרא היאך השיבו במרחץ ואין משיבין במרחץ שהרי זה הוראה היא באיסור דבר הלכה בבית המרחץ ונאסר לו שם אף לאמרה בלשון חול ופירש שלאחר שיצא אמר לו כן ויש שמתמיהין והרי לפי המשנה שני מקומות היו באחד אמר לו אין משיבין וכשיצא אמר לו עיקר הטעם אפשר שכשיצא אמר הכל והוא שהתנצל על ששתק לו ושמפני שאין משיבין במרחץ הוצרך לכך ושעכשו אומר לו הטעם וי"מ ששני מקומות היו והוא ששלשה בתים יש בבית המרחץ כמו שהתבאר במסכת שבת י' א' פנימי שהכל עומדין שם ערומים ואסור בו בדברי תורה אף בהרהור ושם שאלו ושתק לו ויצא לבית אמצעי שמקצתם עומדים שם ערומים ומקצתם לבושים ומותר בו להרהר ושם השיבו שאין משיבין בבית המרחץ ואי אפשר לו להשיב ויצא לו לבית ראשון שאין שום אדם עומד שם ערום והשיבו לגמרי והודיעו עיקר הטעם וקצת רבנים למדים מכאן שכל מקום שמותר בהרהור אם נשאל שם על דבר הלכה אומר מותר או אסור שזהו כאמרו אין משיבין במרחץ כלומר אסור להשיב ומותר בכך הואיל ואינו מפרש עיקר הטעם ואין נראה לי שכשהוא אומר מותר או אסור הוראה גמורה הוא וגמר דין וגדולה מעיקר הטעם וממשא ומתן אלא שמותר לו להתנצל ולומר שאסור לו להשיב אלא שיש לי קצת סעד לדבריהם ממה שאמרו בתלמוד המערב בשלישי של שבת שואלין הלכות מרחץ בבית המרחץ הלכות בית הכסא בבית הכסא כהדא ר' שמעון בן יוחאי על מסחי עם ר' מאיר אמר ליה מהו שנדיח אמר ליה אסור מהו שנקנח אמר ליה אסור ולא כן אמר שמואל לרב מהו לענות אמן במקום המטונף ואמר ליה אסור ואסור דאמרי לך אסור אלמא שלא נאסר לומר אסור אלא בבית המרחץ ר"ל מקום שאסור להרהר וכבר ביארנו מקצת דינין אלו במסכת ברכות ובמסכת מגלה: