מאירי על עבודה זרה פב

אע"פ שלא בא במשנה בביאור זה אלא שברי צלמים שיש בהם שתי ספקות שמא לא נעבדו ואם תמצא לומר נעבדו שמא מיד הגוי נשברו מ"מ אף בשברי ע"ז והוא הצלם שנודע בודאי שנעבד ואין שם אלא ספק אחד שמא גוי שברה ונתבטלה הדין כן הואיל ונשתברה אומדין בוודאי שמיד הגוי נשתברה ובטלה בשבירתו שמן הסתם אינה משתברת מאליה הא כל שנודע שמאליה נשתברה אסורה שמא אינו מבטלה בלבו אע"פ שרואה שנשברה זו היא שטתנו ולדעתנו שמואל שאמר בסמוך במוצא שברי ע"ז שמותרין אינו חולק עם ר' יוחנן שאמר כאן בנשתברה מאליה שאסורה אלא שמואל אמרה במוצא שברים סתם ודנין בה שמיד הגוי נשתברה ור' יוחנן אמרה בראינו שנשתברה מאליה ואע"פ שהקשו למטה משמועת המוצא שברי צלמים וכו' ודקדק הא שברי ע"ז אסורין ולדברינו הרי אף לר' יוחנן קשיא שאף הוא מתיר בשברי צלמים שתולין בה שהגוי שברה אפשר שלא ר' יוחנן בעצמו אמרה אלא אחר על שטתו והיה המקשה סבור שיהא ר' יוחנן אומר כן אף בשברי ע"ז שנמצאו ומתוך כך הקשה כן ואף המשיב השיבו לפי דעתו שכך היא דרך הסוגיות בהרבה מקומות ומגדולי המפרשים והמחברים חולקים לאסור כל שברי ע"ז עד שיודע בודאי שגוי שברן שמא מאליהם נשברו ולדעתם שמואל חולק עם ר' יוחנן ור' יוחנן אוסר אף בשברים סתם וכן גדולי הדורות מפרשים כן אלא שבמוצא מיהא פוסקים כריש לקיש הואיל ושמואל סובר כמותו ואין הדברים נראין שאין דרכה של ע"ז מן הסתם להשבר מאליה:

כבר ידעת על עמי הארץ שתבואתם צריכה הפרשת מעשר ואינם נאמנים לומר כבר הפרשנו מפני שמצאום מקילים במעשרות והיו מפרישים ממנה תרומת מעשר שיש בו חיוב מיתה אבל לא מעשר עצמו ולא מעשר עני הואיל ומותרים לזרים ותכונת הפרשתו כבר ביארנוה במסכת חולין פרק ראשון וזהו ענין דמאי ומ"מ תלמיד חכם נאמן לעולם ולא עוד אלא שפירותיו מתוקנים מן הסתם ותלמיד שמת והניח פירות אפילו הם בני יומן ר"ל שנתמרחו היום והיה לנו לחוש שלא נתקנו הואיל ונכנסו במגורה הרי הם בחזקת מתוקנים ופי' בתלמוד המערב דוקא במת מתוך הדעת אבל מת בטרוף בני יומן מיהא לא ולי נראה שחולק הוא עם תלמוד שלנו וכל שהכניסן בבית חזקה עליו שתקנן שלא ליכשל בם אנשי ביתו ואפילו מת מתוך טירוף כן הואיל והכניסן בבית:

התבואה אינה חייבת במעשר מן התורה עד שתתמרח ושיראה פני הבית מרחו והכניסו דרך גגות או שהכניסו דרך הפתח ולא נמרח אינו חייב מן התורה במעשר אלא שחכמים גזרו שלא לאכול ממנה אכילת קבע אבל אכילת עראי מותר ואסור להערים בכך אבל לענין אכילת בהמה שכל אכילתה חשובה עראי הואיל ואין דין מעשר לבהמה מן התורה אפילו לתבואה שנזרעה או נקחה לאדם אף הוא רשאי להערים מכאן אמרו מערים אדם על תבואתו ואינה ממרחה אחר דישה אלא מכניסה במוץ שלה שלא תתחייב במעשר ומאכיל לבהמתו וכל שכן אם הכניסה בשובלין וכבר הארכנו בה יותר בחמישי של ברכות: