מאירי על עבודה זרה עא
Meiri on Avodah Zarah 71 · מאירי על עבודה זרה · free full Hebrew text
Open in the reader →שמן של גוים כבר בארנו במשנה שהוא מן הדברים שנאסרו במנין ומשמנה עשר דבר שגזרו עליהם תלמידי שמאי והלל ואלו פשטה גזרתו בכל ישראל או ברובו והיה הצבור יכול לעמוד בה לא היה שום בית דין יכול לבטלה וכן אם היו הצבור יכול לעמוד בה ולא פשטה ברוב ישראל היה צריך בית דין גדול מן הראשונים אלא שמצאו שלא פשטה ברוב ישראל ונתנה מיהא ליבטל על ידי גדול וכשראו שאין רוב צבור יכולין לעמוד בו סמכו להתירה ע"י קטנים מן הראשונים ומתוך כך התירוהו אחר כך לגמרי על ידי ר' יהודה הנשיא ובית דינו בן בנו של רבינו הקדוש אע"פ שהיה בית דין קטן מן האחר מפני שאין רוב הצבור יכול לעמוד בו עד שמתוך כך חזרו ומצאו בו שלא פשט איסורו בכל ישראל וגיעולי גוים אין כאן שטעמו של בשר פוגמו ויש מי שאוסרו בפסח מטעם גיעולי גוים שכל שאיסורו במשהו אפילו פגום אסור ומ"מ רוב גאונים מסכימים שכל משהו פגום מותר ואף בפסח מותר ולא שתאמר דוקא משהו פגום ר"ל משהו שאם יהא שם בנותן טעם יהא נותן טעם לפגם אלא אף כשהיה שם מן האיסור בכדי נתינת טעם מותר אף באיסורי משהו הואיל וטעמו פוגם כמו שיתבאר במסכת זו בפרק אחרון:
מאחר שהתירו את השמן אין ראוי לתלמיד חכם להתחסד יותר מדאי ולימנע ממנו שלא להוציא לעז על הנוהגים בו התר במה שאי אפשר להם לעמוד וזהו שאמרו בתלמוד המערב אמר ליה שמואל לרב אכול משחא ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא ובלשון גדולי המחברים כתוב בזה ומי שאוסרו עומד בחטא גדול מפני שהמרה על בית דין שהתירוהו ונראה שמלשון תלמוד המערב כתבוה והטעם שכתבנו נראה עיקר: