מאירי על עבודה זרה ס

יין שהחמיץ יש בו משום גלוי לפעמים שותה ממנו יין תוסס אין בו משום גלוי וכמה תסיסתו שלשה ימים:

משקין העשויים מן העשבים וכן מיני הכותח אין בהם משום גלוי והרבה נהגו בהם אסור ואם נראו בהם ניקורין יש לחוש:

אף אלו שיש בהם משום גלוי אם היה משקה מיטפטף מהם במהירות גדול עד שהוא עושה טיף טיף כנגד טיף טיף אין בהם משום גלוי שהנחש שומע קול הטפטוף ובורח:

פירות שנמצאו מנוקרין חוששין שמא בעל ארס נקרן ואסור לאכלן כמו שביארנו במסכת חולין פרק ראשון ומ"מ דוקא מנוקרין אבל מה שהוא נקוב מצד טבעו ואין שם נקור מחדש וכן אין הלחה שלהם מגלה מותרין ומפני זה אמרו בכאן פי תאנה אין בו משום גלוי וכן אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש:

משקין שנתגלו ושתו מהם הרבה בני אדם ולא נזוקו לא יהא אדם סומך על זה ששלשה מיני ארס הם של נחש בחור שוקע ושל זקן צף ושל בינוני מפעפע והולך ולפי מעוט שניו הוא שוקע יותר וא"כ פעמים שראשון לוקה פעמים שאחרון לוקה פעמים שאחד מן האמצעיים לוקין מעשה היה ושתו תשעה ולא נזוקו ושתה עשירי ומת:

אבטיח שנתבקע אף הוא יש בו משום גלוי וכן בכל הפירות הלחים:

משקין שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים שמא ידרוס עליהם אחד ורגלו יחפה וכן לא ירבץ בהם את הבית מטעם זה גם כן ולא יגבל בהם את הטיט ואף הבהמות ניזוקות בו ומתוך כך לא ישקה בהם את בהמתו ולא בהמת חברו ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו ואף במקומות שאין שם נקע כגון רמוני הפנים וגב היד וגב הרגל ואין צריך לומר מקומות הנקעים כגון נקבי החוטם והאזן והפה ובין אצבע לאצבע:

זה שאמרו שלא ישקה לא לבהמתו ולא לבהמת חברו בחתול שלו מיהא מותר להשקותם שאין הארס מזיק לו אדרבא אוכל הוא את הנחש כמו שהתבאר בפרק ערבי פסחים ואע"פ שמכחיש בכך חוזר הוא לבריאותו הא לשל חברו לא ישקה שהרי מכחישו ושמא קודם שישוב לבריאותו הוא צריך למכרו ונמצא מפסידו:

כל משקה שנתגלה והצניעוה ונתישן בתקפו או שהחמיץ יתבאר למטה בשמועת שכר שהוא מותר שכל שיש שם ארס הארס מביאו לידי הפסד ואין מניחו להתישן ולא להחמיץ:

בתלמוד המערב אמרו שראוי לחוש למה שהבריות חוששות מעתה אסור ליתן פרוטה של נחשת בתוך הפה וכן אסור להצניע פתו תחת שחיו ותבשיל תחת המטה וכן אסור להצניע הסכין נתחב תוך האתרוג או תוך הצנון ויזהר מכל זיעה שבאדם שם אמרו כל זיעת אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים:

הרבה שרצים יש להם ארס ולא הוזכר של נחש יותר מן האחרים אלא שאותו של נחש ממית ושל שאר שרצים מלקה:

וכל משקה האסור משום גלוי אם נכתשו בו דברים אחרים כגון כשות וכיוצא בו אף הם מחלישים כח הארס ומותר אלא שכל שהוא חלוש הטבע או חולני יזהר בו שאף הוא מכבידו:

ואף הרבה דברים מלבד אלו נאמרו בענין גלוי אלא שלא הוזכרו כאן וכבר כתבנום במסכת חולין פרק ראשון:

במקומות שאין הנחשים מצויים נהגו להקל בענינים אלו ואף בתלמוד המערב במסכת תרומות אמרו שאין לאדם לדקדק ביתר מן הראוי אלא יהא בוטח במה שנודע לנו שומר פתאים י"י שם העידו על ר' ינאי שהיה פחדן ביותר והכניס מטתו במקום הבטוח עד מאד ופעם אחת פשט ידו ונזדמן לו נחש אמר ארימון ערסאי מן הכא ושומר פתאים י"י ועוד דרשו שם ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ר' מאיר אומר זה הכלב ר' יושוע אומר זה הנחש רעייתא חלבון חלב אתא חוייא כיוורא אכל מיניה וכלבא חמי ליה אתו בני ביתא בעי למיכל מיניה שרי כלבא מנבח להון ולא אבינון בסופא אכל קומיהון ומית חד בר נש שחיק תום גו ביתא אתא חויא דטורא אכל מיניה חמיתיה חויא דביתא אתון בני ביתא בעין מיכל שרי וויא מכרכר עליהון עפר ולא אבינון קליה גרמיה בגויה לפי דרכך למדת על כל פנים שומר פתאים י"י ומ"מ במקום שההיזק מצוי ראוי להזהר ביותר ושלא לחזר אחר הקולא:

בתלמוד המערב אמרו אין נשאלין על הגלוי כל עיקר אי קטא קטא שיחור אי אובד אובד מרגלין ופי' בו שקטא לשון ריוח ושיחור פירושו מעט כלומר אם הוא מיקל ונזדמן שלא הוזק אינו מרויח אלא מעט ואם אובד כלומר שהוזק אובד מרגלי ר"ל נפשו שהיא לו כמרגלית ולי נראה לקראו בתמיהה וקטא פירושו קטע כלומר מה לו לחזר אחר הקולא לסכן בעצמו וכי אם הפסיד מעט מים קטע שיחור כלומר אבד הנהר ואי אובד אובד מרגלי כלומר והלא אינו אלא הפסד מועט ואין ראוי לסכן עצמו בהצלת מעט ממון ועוד אמרו שם ר' יוחנן כד הוה בר נש שאיל ליה אמר ערבא דנפשך אנא ריש לקיש הוה אמר אי ללודאי זבנת גרמך זבנת בדמים יקרים הכא בדמים קלילין:

ע"ז מטמאה כשרץ וטומאתה מדברי סופרים ולא סוף דבר גוף הע"ז אלא אף התקרובת שלה ומשמשיה מתוך כך אמרו יין שנתנסך לע"ז אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה כדין אב הטומאה אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואדם במשא כנבלה וטומאתו בכזית והוא כשיעור מים הנשפכים מכח הכנסת זית בכלי מלא מים ואי אתה מפרש כזית יבש שהרי רביעית לח הוא שיעור זית יבש אלא בכזית לח חמור הוא מדם המת שאינו מטמא אלא ברביעית: