מאירי על עבודה זרה סא

סתם יינן ובכללו יין שלנו הנאסר מחמת מגען או מצד שהונח ברשותם בלא חותם ובלא שומר אף הוא אסור בהנאה אלא שלענין טומאה אינו מטמא אלא טומאה קלה כשאר משקין טמאים ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ואין טומאתו אלא בשיעור רביעית:

עד שלא גזרו על הכותים להיותם כגוים גמורים מי שהפקיד אצל כותי פירותיו בלא חותם הרי הם בחזקתם וכן אצל עם הארץ הפקידם אצל נכרי הרי הם כפירותיו של נכרי שחוששין שהחליפם אחר שאין שם חותם ולא שאם הפקיד לו פירות מתוקנים שיהא צריך לתקנם שהרי אם החליפם בשל גוי פטורים שנאמר דגנך ולא דגן גוי אלא אם פירות אלו לא נגמרה מלאכתם והקדים תקונן בשובלין והפקידן לגוי וחזר ולקחם ונגמרו ביד ישראל מפריש שכל כיוצא בזה בשל גוי חייב ואם נגמרה מלאכתם והם טבלים מפריש מספק שמא לא החליפם כמו שיתבאר במקומו:

בסדר זרעים שנינו במסכת דמאי המוליך פירותיו אצל טוחן כותי ואצל טוחן עם הארץ הרי אלו בחזקתם למעשר ולשביעית אצל נכרי דמאי ואח"כ שנו שם זו שכבר הזכרנו המפקיד פירות אצל כותי ואצל עם הארץ הרי הם בחזקתם אצל נכרי כפירותיו והקשו עליה בתלמוד המערב הכא את אמר של נכרי דמאי וכא את אמר כפירותיו כאן בקופה בין הקופות כאן בפירות בין הפירות כלומר שבקפה בין הקפות דמאי ושמא תאמר והיאך הקשה מזו לשל יין והרי יין בחבית הפקידו והרי זה כקפה בין הקפות תירצו בה שבפירות אין שם אלא חשש אחד והוא חשש חלוף אבל ביין יש בו חשש חלוף ויש בו חשש מגע והרי הוא כפירות בפירות:

המפקיד יינו אצל גוי ברשותו של גוי או שיחד את הגוי עם היין בביתו של ישראל על הצדדין שהוא כפקדון על הדרך שיתבאר יש מי שאומר שדיו בחותם אחד ממה שאמרו בכאן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתיה ומפרשים מפתח או חותם ויש ספרים שגורסין כן בפירוש ואף בברייתא שנאוה כן להדיא ואע"פ שחלקו חכמים בזו עם ר' אליעזר כבר נאמר בכאן בשם רב הלכה כר' אליעזר ואע"פ שרב עצמו אמר למטה בפרק זה בשמועת חבי"ת וחמפ"ג שהיין צריך חותם בתוך חותם הם מעמידין אותם בישראל חשוד ומחמירין בה יותר מן הגוי מפני שבוטח בעצמו שלא לחשדו ומזייף וכשאנו מקשים להם שהרי בחומץ ביארנו למעלה שדי לו בחותם אחד שהדבר מוכיח שהיין צריך שני חותמות הם משיבין שלא כהלכה נאמר ולרווחא דמילתא כלומר אין צריך חותם בתוך חותם אף לרבנן שמצריכין כך ביין וכשאנו משיבין עליהם שבתלמוד המערב הביאו זו של חבי"ת על שמועת הנכרי שבכאן הם מפרשים דתרי תנאי נינהו אליבא דרב ואינה הלכה אלא לענין ישראל חשוד או שמא דוקא במטהר יינו של נכרי ברשותו דהתם ודאי בעינן שני חותמות אבל ביין שלו אינו צריך אלא חותם אחד בין בגוי בין במשומד בין בישראל חשוד וכמו שאמרו במסכת שבת פרק כל כתבי קכ"ב א' בר' חנינא שהתיר יין הבא בקרונות בחותם אחד ויש פוסקים דודאי בעינן חותם בתוך חותם ודלא כר' אליעזר וכשמעתא דחבי"ת וכלישנא בתרא דר' יוחנן וכההיא דחומץ שלנו ביד גוים דאלמא ביין מיהא בעינן תרי וכן בסוגיא דהיכי דמי חותם בתוך חותם דמשמע מדשקיל וטרי בהו הלכה צריך שני חותמות ואע"פ שמ"מ הוצרכו לידרש בדין שאר הדברים מ"מ על היין הוזכרו ומ"מ קשה לי שהרי בפרק אחרון ס"ט ב' אמרו בהדיא והשתא דקיימא לן כר' אליעזר דלא חייש לזיופא וכו' ואף באותה שבמסכת שבת שהזכרנו שהכשירו בחותם אחד ומעשה רב ועיקר הדברים בדבר זה שמה שבארנו בחומץ כהלכה נאמר ושמועת חבי"ת וחמפ"ג אף בגוי נאמרה ובתלמוד המערב עדות ברורה לזו שהביא שמועת חבי"ת על מחלקת ר' אליעזר וחכמים כמו שבארנו ואין הדבר ניתר אלא בשני חותמות ומה שאמרו בכאן הלכה כר' אליעזר הוא שר' אליעזר מתיר במפתח וחותם לא בחותם לבד וקולא שלו היא שהמפתח כחותם ואע"פ שהמפתח אין צריך בו זיוף גדול ושאין זיוף שבו נכר ודיו במפתח וחותם וכל שכן בשני חותמות אבל לא בשני מפתחות ומה שחלקו ר' אליעזר ור' יוחנן בשמועת הכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין ור' יוחנן אמר שאף היין כן והעמדנוה כר' אליעזר פירושו במפתח וחותם וכן כל אותם הנזכרים למטה בחיוב שני חותמות דיין במפתח וחותם ואע"פ שבמסכת שבת פרק כל כתבי הוזכר שהתירו יין הבא בקרונות של גוים בחותם אחד ומדברי ר' אליעזר פרשוה חכמי האחרונים בשיחדו לה קרן זוית ומפתח בידם שאף הקרונות יש בהם מחיצות ומפתחות וכן מה שאמרו בפרק השוכר והשתא דקיימא לן כר' אליעזר דלא חייש לזיופא וכרבן שמעון בן גמליאל דלא חייש לשיתומא מאי טעמא לא מותבינן חמרא בי גוים ר"ל בחותם אחד כגון חביות סתומות ושנשכור את מקומו ומפתח בידינו ותירץ משום שיבא כלומר נקב שמניחין במגופת החבית שתעלה רתיחת היין דרך בה ולא תשבר את הכלי ואע"פ שאם יש בה שיבא אף בכמה חותמות אסור עד שיסתום אף במקום השיבא מ"מ אף בשאין שם שיבא גוזרין אטו אותן שיש בהן שיבא או שמ"מ אנו מצריכין חותם אחד על המגופה לסתימת השיבא נמצא לשטה זו שהגוי וישראל החשוד שניהם שוים אין מפקידין אצלו ואין מיחדין אותו אלא בשני חותמות או מפתח וחותם אבל לא בשני מפתחות בלא חותם דברים אלו נאמרו דוקא בשאין באותו כלי נקבים עשויים להוציא מהם יין לטעום או להיות הרוח יוצא דרך שם והם קרויין בלשון תלמוד שיבי אבל אם יש שם שיבי הכל אסור עד שיחתום כל אותם המקומות:

הפקיד יינו בלא מפתח ולא חותם אסור אף בהנאה מפני שודאי נגע ואפילו ייחד לו קרן זוית אבל מפתח בלא חותם או חותם בלא מפתח מותר בהנאה ואסור בשתיה ויש מתירין אף בשתיה כמו שבארנו וקצת אחרוני הרבנים נסמכים בה בימים אלו שאין הנסוך מצוי להם כדרך שהיה באותם הזמנים:

מה שכתבנו הוא כשהפקיד או ייחד אבל לא הפקיד ולא ייחד אלא שנמצא הנכרי לשם ויש לו שיכות ביין ולא בבית או בבית ולא ביין או בשניהם או שלא באחד מהם פעמים אסור עד שיהא מפתח וחותם בידו ופעמים מותר בלא מפתח וחותם והכל יתבאר בריוח בפרק אחרון בע"ה:

מהו הוא נקרא חותם בתוך חותם קערה או מזרק על מגופת החבית אם טח בטיט סביב הקערה או שהיא מקפת וסותמת כל המגופה עד שטיחת הטיט באה משפת הקערה לשפת החבית הרי המגופה סימן אחד והקערה שעליה אחר שמקפת כל המגופה ושרוקה בטיט סימן שני הא כל שאין הקערה שרוקה בטיט אינו כלום שהרי הקערה הסרתה וחזרתה באה בלא שום טורח וכן אם שרוקה בטיט אבל אינה מקפת כל המגופה אלא ששריקתה בין שפת הקערה לגב המגופה אינה כלום שהרי בהסרת המגופה וחזרתה הקערה הולכת ובאה עמה ואין כאן אלא סימן המגופה הניח את המגופה בחבית כתקנה וסתמה ואח"כ כפה על אותה סתימה סל וכיוצא בו בהדוק עד שיש טורח בהסרתו וחזרתו הרי זה חותם בתוך חותם שהמגופה סימן אחד והדוק הסל סימן אחר ואינו טורח כל כך ואם היתה עומדת שלא בהדוק אינו עולה אלא לחותם אחד:

קשר פי הנאד וסתמו והכניסו בתוך שק אם נתן פי הנאד למטה טורח הוא אצלו להפכו ואח"כ להתיר את קשר הנאד והרי זה כחותם בתוך חותם שקשר הנאד סימן אחד ונתינת פיו בקרקע הדסיקיא סימן אחר ואם פי הנאד למעלה אין זה אלא חותם אחד שהרי אין צורך להוציאו מן השק ואין כאן אלא קשר הנאד ואם היה פי הנאד כפוף לתוכו וקשרו יפה הרי זה חותם בתוך חותם שקשר הנאד סימן אחד וכפיפתו לתוך הנאד סימן אחד כלל הדברים כל שהבא ליגע צריך לטרוח בשני דברים הרי זה חותם בתוך חותם וכל שאינו צריך לטרוח אלא בדבר אחד אינו אלא חותם אחד:

כל מה שבארנו בשני חותמות לא סוף דבר לעצמו ושהוא מכירם אלא אף אם שלחם לאחר כל שנודע למשתלח שמישראל הוא ושישראל שלחה ומוצא שם שני ענינים כאלו אינו חושש ובחותם אחד אף לעצמו ובמכירו אינו כלום לדעת שכתבנו אא"כ לדעת הפוסקים שדיו בחותם אחד ויש פוסקים שאף בחותם בתוך חותם צריך שיכיר את חותמיו שהרי במוריס שאינו צריך אלא חותם אחד אמרו למטה שצריך שיהא מכירו אלא שלשטתנו אנו נדחקים לפרשה בדרך אחרת כמו שיתבאר למטה וגדולי המפרשים כתבו שכל שני קשרים משונים הם כחותם בתוך חותם אלא שאף הם מפרשים אותה בשהוא מכיר את קשריו הא אם היה שולח לחברו צריך שיודיעו בכתב תכונת הקשרים הא חותם אחד אפילו הכירו אינו מועיל ומ"מ לשטה זו חותם עם סימן אחד מאלו שהזכרנו מותר אף למי שנשתלח אצלו הואיל ורואה שם חותם וחוזר ורואה בו צד אחר שיש טורח לגוי בזיופו סומך עליהם אף בשלא הודיעו וכן יראה לי מסוגיא זו:

לדעת האומר שאף חותם בתוך חותם צריך שיכיר את חותמיו כל ששולח לחברו אין לו תקנה אלא בשני חותמות של כתיבה או שיודיעו בכתב תכונת חותמיו וחכמי הצרפתים כתבו ששני אותיות כשני חותמות ודוקא בשהכתב על גוף הסתימה בטיט או בזפת וכיוצא בו אבל דבק עליו נייר כל מה שכתוב באותו נייר אינו אלא חותם אחד ויש אומרים כן בשעוה הואיל ואפשר ליטלה ולהחזירה כשהיא שלמה וכל הגאונים מסכימים בחותם הזפת שאי אפשר להחזירה שלא תעשה חתכות ופירורין וכל שיגיע הזפת מזוית לזוית לא על המגופה לבד כשר וחכמי הצרפתים הנהיגו לחתום באותיות חציין על המגופה וחציין על החבית:

כל אלו שאמרנו שהוא צריך להכיר את חותמיו יש אומרים שצריך הוא לעיין בהם אם הולכים כתקנן אם לאו אע"פ שרואה אותן חתום אבל כתב אינו צריך לו לדקדק אם הוא הכתב הואיל ורואה מ"מ שיש שם כתב כמו שביארנו ויש אומרים שאינו צריך לחזור אחריו אף בשאר הסמנין ועומד הוא בחזקתו ואף מי שנשתלח לו הואיל והודיע לו תכונת החותמות אינו צריך לחזר ולראות הואיל ורואהו חתום ומ"מ אם עשה כן ולא מצאן על אותו הדרך אסור ויש אומרים שבמקום שהמשומדים מצויין חזרה הכתיבה כשאר סימנין ולא יראה לי כן אין הנפקד מאבד אמונתו או שכרו ללא צורך ולכתחלה מיהא בעל נפש המשלח לחברו דבר הצריך חותם או חותמות ראוי להודיע למשתלח סמנין שחתמו בהם והמשתלח יעמוד עליהם ויכירם ואל יקל בזו וכן הוא עצמו שחתם לעצמו יעמוד על סמניו קודם שישתמש באותו דבר ואין ראוי להקל:

בתוספות כתבו שחביות שלנו העשויות דפין דפין אין להם תקון להניחם ביד גוי שהרי לא אמרו בפרק אחרון הלכה כרשב"ג שלא לחוש לשתומא ר"ל לפתיחת נקב במגופה אלא מפני שנכר הוא הא כל שאפשר בלא הכר אסור והרי בשל עץ יש לחוש לנקוב בין דף לדף ולסתמו בשעוה ויש מהם מצריכין לכתוב אות בכל שני דפין ואיני מבין שאם כן הרי כל ארך הדף צריך לכתוב כל דף ודף אלא שאין הדבר כן שלעולם אין חוששין לנקיבת גוף הכלי אלא לנקבים שבו אע"פ שנסתמו מפני שגוף הכלי נקיבתו קשה וכן תקונו קשה אחר הנקיבה:

כבר בארנו שיש מי שאומר שכל שחותם לעצמו ומכיר סמנו דיו בחותם אחד וכן הרבה נוהגין ואין שטת הסוגיא מוכחת כן ומה שפירשו הם שדברי ר' אליעזר הנזכרים למעלה נאמרו בענין זה יקבלו תשובתם משמועת הקרונות הנזכרת בפרק כל כתבי הקדש אלא שמאחר שהרבה מקילין אף בשולח לחברו בחותם אחד רואין אנו לסמוך אדם לעצמו ובמכירו וכן המנהג פשוט ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

המשלח חביות ריקניות צריכות חותם הואיל ומכניס בהם לקיום שכל שמכניסו לקיום אף לפי שעה גזרו בו והוא שאמרו בפרק אחרון ע"ד ב' רבה כי הוה משדר גולפיה בהרפניא צייר להו אפומיהו וחתים להו אברזיהו כמו שיתבאר אלא שקצת רבני צרפת כתבו דוקא בחבית שלהם שהם קטנות ונוח לו לגוי ליתן לתוכן יין ולערותם אבל בקנקנים גדולים שלנו אין לחוש וכל שכן במביאם דפים דפים וכל שכן להניחם בבית האומן לתקנם שאין דבר זה מצוי בו:

דברים אלו יש לו לדיין לדון לפי מה שרואה לפי השעה ולפי תכונת הכלים מעתה נאדות של עור המלאים יין שמענו על נושאיהם שנוקבים במחט ומוצצים וסתימת נקביהם קלה שהיא נעשית במשמוש ידים על העור ומתוך כך אני מזהיר לשואלים להצניעם בתוך שק ולחתום פי השק או לחתום פי הנאד בשולי השק וכן כל כיוצא בזה:

עד שלא גזרו על הכותיים להיות כגוים גמורים היה מותר ליחד אותם אצל היין שאין מנסכין אבל אין מפקידין אצלם יין מפני שלא היו מקפידין על מגע גוי בסתומות ואין צריך לומר בפתוחות וי"א עכשו כן בישמעאל וגר תושב כמו שיתבאר בפרק השוכר מעתה השולח בידם כשולח ביד אחד משאר האמות: