מאירי על עבודה זרה מג

ישראל וגוי שהיו משותפים בקרקע הן שהוא שלהם הן שקבלוהו עליהם לעבודה ועבדוהו שניהם והגיע זמן פירותיה אסור לישראל שיאמר לגוי תהא שלך לקיטת שבת ומכרה לעצמך ותהא שלי לקיטת יום אחד כנגדו בחול ואמכרה לעצמי ואם עשה כן אף הוא אסור בכל חלק השבת וחולק עם הגוי חלק שנטל כנגדו שהרי מ"מ הגוי נעשה שלוחו ובא מכחו בחצי לקיטת שבת ואם התנו בתחלת העבודה בכך מותר שהרי כל שבת ושבת שלו הוא ובלבד שלא יבאו לחשבון אחר כך ר"ל שיקיפו בחשבונם לקיטת שבת ללקיטת שכנגדו ואם זו שוה מזו שיחזירו זה לזה שאם כן הרי הורו בתנאם שאינו אמתי אלא דרך הערמה ויש מפרשים התנו מתחלה כל שהתנו קודם השבת וכן עיקר לא התנו כלל וכן לא אמר ישראל לגוי ללקוט של שבת אלא כך עשו מאליהם לקט הגוי בשבת וישראל יום אחד בחול ולא באו לחשבון אף זה אסור מכיון שאין הגוי יורד בה בשבת מן הדין ומכח תנאי בכל הלקיטה נתערבו כל הפירות או הדמים אם נודע חלק שבת מסלקין אותה ואם לא נודע פי' גדולי המחברים שהגוי נוטל שביעית השכר והשאר חולקין בשוה היו משותפים בתנור הרי הוא כיוצא בזה ויש מקילין לומר שאף בלא התנו מסיקו הגוי בשבת וישראל כנגדו בחול שהתנור עקרו אחר ההיסק ולא נאמר כן אלא בשדה שהוא מושבח מחמת חרישת הגוי ומלאכתו בימות הפסח שהגוי אופה בו את החמץ יראה שהדבר תלוי בהתנו וכן שאומר ישראל לגוי קודם הפסח יהא שלך שבוע של פסח לגמרי הן הרבה הן מועט ואני אטול כנגדן אחר הפסח וכל שכן אם קדם ישראל לזכות בשבוע שלו קודם הפסח או אם מכר לו זכותו של אותו שבוע קודם הפסח וכן הורו רבני צרפת וכן הורו בישראל שיש לו מס על הגוי ככר בכל יום שאינו נוטל בפסח שאחר הפסח מותר ליטול את שבעד הפסח:

ישראל וגוי שהיה להם חצר משותף ורצו לעשות כותל באמצע יראה שאסור להניח לגוי לבנות שם בשבת אחר שמכריחו מן הדין לפרוע לו חצי ההוצאה ואם התנו מתחלה בנה אתה כך וכך ימים או חציו של כותל וכל כיוצא בזה יראה שהוא מותר ואע"פ שאין דרך בית באריסות וקבולת הואיל וידוע שהגוי שותף בו מכירים הם שלא בשליחות ישראל נעשה וכל שכן אם כולו של גוי וישראל שוכרה אלא שעליו להרחיק עד שיהא קרוב לאונס:

היו משותפים בבהמה יראה שבכל ענין אסור להניחה להשכירה בשבת ואם השכירה לגוי למשוי אסור לישראל ליטול כנגדו בחול ויראה שאין תנאי מועיל בה הואיל ומצוה על שביתת בהמה אלא שברכיבה יראה ששכרו מותר:

השתתף עם הגוי במלאכה או בסחורה בחנות צריך להתנות תחלה להיות שכר שבת לגוי וכנגדו בחול לישראל הן רב הן מעט ואם לא התנו אסור לישראל ליטול בכל שבת שכר השבת ובשכנגדו ואם לא נודע פרשו גדולי המחברים שנוטל הגוי שביעית השכר ויש מתירין בזו מדמיון קבולת של כלים וכן מדמיון מעות כמו שיתבאר בסמוך:

הנותן מעות לגוי להתעסק אע"פ שהגוי יושב ונותן בהם בשבת פי' הגאונים שחולק עמו בשוה ואין חשש בדבר וכן פי' אף בסחורה להתיר אף בלא התנו ונתנו טעם לדבריהם לפי שמאחר שאין ריוח הסחורה תלוי בימים אין קפידא בשבת והרבה פעמים אדם מוכר בשעה אחת יותר מבכמה ימים:

ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות מותר להתנות ביניהם אף לאחר שלקחוה שיהיה הגוי עובד שני ערלה ואוכל הפירות ויעבוד ישראל כנגדן ויאכל שאין זה חלופי ערלה שכך הדרך עובד אדמה יאכל פריה ועוד שכל איסורי הנאה הואיל וכולו להם אין חלופיהן אסורים:

התבאר במסכת סנהדרין שאסור לעשות שותפות עמהם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודה זרה והתורה אמרה לא ישמע על פיך:

הכותיים כבר ידעת שעשאום כגוים גמורים וא"כ הרי הם כגוים לכל דינים אלו ומ"מ ממה שנאמר עליהם בסוגיא זו בענין מלאכת המועד תיפוק לי משום לפני עור וכו' אנו למדין שדין לפני עור אף באיסורי סופרים נאמר ומאחר שהכותיים גרים הם וחייבים בכל מה שאנו חייבים וכן צריכים ליזהר בכל מה שאנו מוזהרים בו יש לחוש בהם לדין לפני עור שהרי מלאכת המועד מדברי סופרים שהרי לא נאמר בו שבתון כמו שביארנו בשני של חגיגה ומ"מ לחכמי הדורות ראיתי שלמדין מכאן שמלאכת המועד איסור תורה אע"פ שאין בה לא לאו ולא מלקות שאלמלא כן לא היינו חוששין ללפני עור ומביאין עוד ראיה ממה שאמרו בשני של מועד קטן חולו של מועד דאוריתא ואינה ראיה שלא נאמר בו אלא שממה שכתוב מקרא קדש עשאוה כעין תורה ולא תורה ממש וכדרך שנאמר בהלל הלל דראש חדש לאו דאוריתא הוא כאלו האחרים של תורה אחר שקבעוהו קבע גמור כשל תורה וכן בתלמוד המערב אמר ר' בון אלו היו חברי נמנין עמי הייתי מתיר מלאכה במועד כלום אסור מלאכה במועד אלא שיהו אוכלים ושותים ועוסקים בתורה הללו אוכלין ושותין והולכין ופוחזין ואלו היתה איסור תורה לא היה אומר כן ואע"פ שהם נדחקין בה שעל אותם דברים שהוסיפו חכמים באיסורן נאמר אין נראה כן שהרי מלאכה סתם אמרו אלא שבודאי דין לפני עור אף באיסורי סופרים נאמר:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

אין מעמידין בהמה וכו' כונת הפרק להשלים מה שכבר הותחל לבאר בדברים שאסור לנו להשתדל עמהם בענינם ולבאר בו החלק השני והוא בביאור דברים שלהם האסורין לנו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה ענינים הראשון להשלים ביאור החלק הראשון ולבאר הדברים שאנו צריכים להזהר שלא לעשותם עמהם השני לבאר דברים שלהם האסורים לנו בהנאה בלא שום תקון ובכלל זה החלק איזה יין נעשה יין נסך השלישי לבאר דברים שלהם האסורים לנו ויש להם תקון ובכלל זה החלק דין הכשר כלים של יין נסך הרביעי לבאר דברים שלהם האסורים לנו באכילה ומותרים בהנאה החמשי לבאר דברים שלהם המותרים לנו אף באכילה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר קצת חלק ענין הראשון והוא שאמר אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים מפני שהם חשודים על הרביעה וכבר בארנו שהם מוזהרים עליה ויש כאן משום לפני עור לא תתן מכשול ואפילו היתה לו בהמה אסור מפני שהוא חס על בהמתו אם בנקבה שלא תעקר ואם בזכר שלא יכחיש ורובע את של אחרים ומתוך כך אף במקום שהתירו למכור אסור ליחד וכבר התבאר שאף במקום שלא נחשדו על הרביעה נאמר כן שסתמן נעשו חשודים בבהמה שלנו ומ"מ כל מקום שידוע בודאי שאין נוהגין בכך אע"פ שהם עובדי האלילים מותר וכבר התבאר שדברים הללו נאמרו לאותם הזמנים שהיו אותם האומות מעובדי האלילים והיו מזוהמים במעשיהם ומכוערים במדותיהם כענין האמור בקצת כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' אבל שאר אמות שהם גדורים בדרכי הדתות ושהם נקיים מכעורים שבמדות הללו ואדרבה שמענישים עליהם אין ספק שאין לדברים הללו מקום להם כלל כמו שבארנו וכבר נכפל זה הרבה בדברינו כדי שלא תצטרך לכמה דחקים שאתה מוצא בחדושין ובתוספות ללא צורך:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: