מאירי על עבודה זרה מב

כלל הדברים בענינים אלו שכתבנו בחשש מלאכת שבת הוא שהדבר ידוע שאין אדם מצוה על שביתת קרקע בשבת וכל שמלאכה זו אינה נעשית בשליחותו אע"פ שנעשית לתועלתו מותר הא אם נעשית מצד שליחותו אסור ומה שאמרו אין שליח לדבר עבירה דוקא שהמשתלח בן מצוה ועברה ואף בזו אין האיסור נפקע בכך נמצא שאדם רשאי להניח לגוי לעשות מלאכה בקרקע של ישראל מתורת שכירות או מתורת אריסות:

יש שואלים הואיל והתרנו שכירות שדה מטעם שהרואים אומרים אריסותיה קא עביד מה טעם אסרי קבולת שבת בתוך התחום כמו שהתבאר בשני של מועד קטן והרי היה לנו להתיר מטעם אריסותיה קעביד ואע"פ שאחרוני הרבנים מתירים בכל קבולת והעמידו אותה של מועד קטן באבל מ"מ רוב מפרשים העמידוה בשבת וכן עיקר וא"כ הדרא קושיין לדוכתה ומ"מ נראה לי שהקבולת מאחר שכל המלאכה לצורך ישראל ואין המקבל נוטל חלק בפירות הרי הישראל נפיק ועייל בחול לראות את המלאכה והבריות מכירות שהמלאכה שלו ונעשית בשליחותו ואין יודעין בקבולת ומתוך כך כל שבתוך התחום אסור אבל שכירות שכל התבואה לשוכר ואריסות שהמחצה שלו אינו נפיק ועייל ונכר שאין המלאכה כלה לצורך ישראל ואומרים אריסותיה קעביד ולדעת זה כל קבולת אסור בתוך התחום אף בשדה וכרם ומ"מ יש מתרצים שאף הקבולת בשדה וכרם מותר מטעם אריסותיה קא עביד והעמידו זו של מועד קטן בקבולת של בנין בתים שנראין כשכירי יום ונראין הדברים כדעת ראשון וכן כתבוה גדולי המחברים וכן כתבו קצת רבני צרפת בספר התרומה כמו שכתבנו דבריהם בפירושנו ומ"מ חכמים גזרו על כל דבר שאין הדברים מוכיחין בו שהגוי יורד בה בתורת אריסות או שכירות אע"פ שהענין כך מעתה מיחד אדם גוי בשדהו בשכירות או באריסות ולדעת קצת אף בקבולת והגוי עובד בה בשבת ואפילו היה שדה זה בתוך התחום ואפילו היה על אם הדרך שלא כתלמוד המערב שחולק בזו מפני שהשדה דרכו באריסות ואין הרואה חושד כלל שיהא יורד מתורת שליחותו של ישראל אלא לעצמו הוא עושה שהרי נוטל חלק בגוף הקרקע וכן בכרם והדומה לזה הן לחרישה הן לקצירה הן לבצירה הא כל שהוא שוכרו לימים לעבודתו אסור היה מרחץ וכיוצא בו שאין דרכן באריסות אסור להורידו אף מצד דרכים אלו מחשש הבריות שיחשדוהו שמא מחמת שליחותו הוא עושה ומ"מ גאוני ספרד כתבו שאף באלו דוקא בשהשכירן לפחות משלשים יום הא לשלשים יום או ליתר הדבר מפורסם אף באלו ומותר פורני ורחים נראה מתלמוד המערב שהוא כמרחץ ואסור אלא אם כן משכירן יתר מחדש לדעת הגאונים ויש אוסרין לכל שהוא פחות משנים עשר חדש למדת לשטתנו שכל קבולת הן של בנין בית הן של עבודת שדה וכיוצא בו רוצה לומר שהגוי קבל עליו אותה מלאכה וישראל נותן לו דמים ידועים ונמצא שהגוי עושה לעצמו כל שהוא בתוך התחום אסור ויש מתירים בכולם ויש מכריעים לאסור בבית ולהתיר בשדה וכבר בארנו ענין זה במסכת מועד קטן וחוץ לתחום מותר אלא אם כן בחולו של מועד כמו שהתבאר שם וכל דבר שאין בו משום מראית העין כגון כלים לכובס ולחייט מותר שאין ענינם ידוע וכן משכירין להם את הכלים שלנו עם השמש ועושה בהם מלאכה בשבת: