מאירי על עבודה זרה מא

המשנה התשיעית וכבר ביארנו הכונה בה שהיא תבאר הדברים שאסור לעשותם עמהם לעולם ואמר אין משכירין להם בתים בירושלים ואין צריך לומר שדות ובסוריא משכירין בתים אבל לא שדות ובחוצה לארץ מוכרין בתים ומשכירין שדות דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר בארץ ישראל משכירין בתים אבל לא שדות ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו ע"ז שנאמ' לא תביא תועבה אל ביתך ובכל מקום לא ישכור לו את המרחץ מפני שנקראת על שמו אמר הר"ם עקר איסור דברים אלו מה שאמרה תורה לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע לפי שזה בכלל לא תחנם ואמרו ואין צריך לומר שדות לפי ששדות יש בהם שני דברים אחד מטעם לא תחנם והשני שמבטל מהם הפרשת תרומה ומעשרות והלכה כר' יוסי ובלבד שישכור כל איש שנים אבל שלשה או יותר לא ישכיר להם שלא יעשה שכונת גוים אמרו אף במקום שאמרו להשכיר הוא דברי ר' מאיר שאמ' שלא ישכיר להם זולתי בסוריא בלבד אבל לא בארץ ישראל אבל לדעת ר' יוסי יהיה סוגיות הדברים כן וכשאמרו לא לבית דירה אמרו ואין בזה מחלוקת שהוא ישכיר לו בית לעשות ממנו אוצר או להנות בו הנאה מועטת על דרך יישוב הארץ ולהעביר השעה ואמרו על שמו על שם ישראל בעל המרחץ והגוי הדר בו יחמם אותו בשבת ויכנסו בו הגוים ואומ' רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חלול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכיר אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים וזה היה בימיהם שהיה מנהגם כמו שזכרנו אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי אבל בזמננו זה דין המרחץ ודין השדה ושאר הקרקעות אחד הוא ומותר לבעל כל קרקע להשכירו וזה מפורסם לכל בני אדם:

אמר המאירי אין משכירין להם בתים בארץ ישראל וענין זה הוא שכבר ביארנו איסור מכירה קרקע להם שהיא מן התורה מטעם חניית קרקע כמו שביארנו למעלה ואמר עכשיו שאף השכירות אסור מחשש מכירה ואין צריך לומר שדות שיש לאסור שכירותן משום מכירתן שהרי מכירתם חמורה ממכירת הבתים והוא שיש במכירתם שתים לאיסור והם חניית קרקע והפקעת מעשר ומה שאמרו שאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר פירושה כשחוזר ומוכרה לישראל שלא הופקעה מחמת שבאה לו עכשו מחמת גוי אלא הרי הוא כמי שלא היתה ביד גוי מעולם אבל בעוד שהוא ביד גוי הופקעו מעשרותיה ובית מיהא אין בה אלא איסור אחד והוא חניית קרקע ואע"פ שהוא מפקיעה ממזוזה פי' בגמ' שמזוזה חובת הדר היא ולא חובת הבית והילכך אין כאן הפקעה אבל הפקעת מעשר יש בה סרך גזל השבט וגזל העניים ובסוריא וכו' סוריא הוא כלל לכל הארצות שכבש דוד ולא היה מדעת רוב ישראל וסובר זה התנא שכבוש יחיד שמיה כבוש לכל דיני קדושה הואיל ומלך היה ועל פי בית דין הגדול היה עושה ונמצאת המכירה בו אסורה מן הדין ומ"מ לא החמירו בה כגופה של ארץ ישראל והוא שאמרו בראשון של גיטין בשלשה דברים שותה סוריא לארץ ישראל ובשלשה לחוצה לארץ ואמרו שם קסבר כבוש יחיד שמיה כבוש ולמדת שאעפ"כ אין דינה כארץ ישראל לגמרי ופי' הטעם בספרי מפני דכבשה ועדין לא נכבשה כל ארץ ישראל ונשארו בה משבעה עממין והתורה אמרה והוריש י"י את כל הגוים האלה וגו' ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם וכו' ואלו היה הכבוש על סדר זה היה ככבוש ארץ ישראל לכל דבר ומתוך שלא החמירו בו כל כך הותרה להשכיר בה בתים אבל לא שדות הואיל ובשדות יש במכירתם שתים ובחוצה לארץ מוכרין בתים ומשכירין שדות אבל לא מוכרין שדות מחשש מכירת שדות שבארץ ישראל שהיא חמורה ור' יוסי סובר שאף בארץ ישראל משכירין בתים שאין לאסור מחשש מכירה הואיל ואין במכירתה אלא אסור אחד אבל לא שדות שיש בהן שתים ובסוריא מוכרין בתים שהוא סובר שאינו כבוש כלל גוזרין בה מחשש מכירת ארץ ישראל הואיל ואין במכירתה אחת וכן משכירין בה שדות ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואין חוששין לכלום:

ולענין פסק אע"פ שסוריא מטעם ראשון אנו באים בהפקעת קדושתה הלכה כר' יוסי בענין מכירה ושכירות ופי' בגמ' התר זה ר"ל מכירת בתים בסוריא ושכירותן בארץ ישראל דוקא שלא יעשה שכונה והוא שימכור שלשה בתים בשורה אחת לשלשה בני אדם מאותם שהזכרנו ענינם הואיל ושלשה הם ואין מפסיק ביניהם אי אפשר להם בלא ע"ז ואע"פ שאם ימכרם לאחד רשאי הוא למכור השנים לשנים אין חוששין לכל זה דאלפני דלפני לא מפקדינן הא בשדות מיהא אין בהם דין שכונה כלל:

אף במקום שאמרו להשכיר פירוש בתים כגון ארץ ישראל לר' יוסי וסוריא לר' מאיר לא לבית דירה אמרו שהרי מכניס שם ע"ז והרי זה ביתו שלו ושכירות לענין איסור אינה קונה אלא לאוצר ולתבן וכיוצא בו ואח"כ מה שירצה יעשה וכן פרשוה בתוספתא ולאוצר שהתירו דוקא באוצר של תבואה דאלו ליין נסך הרי אמרו בההוא דאגר ארבא לסתם יינם שאסרו לו את שכרו כדאיתא בפרק בתרא וכן השוכר את חמורו להביא עליו יין נסך ששכרו אסור ואע"פ שיש לדחוק דבחמרים וספנים קנסו שהם הולכים בספינתם ואחר חמוריהם וטורחים באיסור אבל ביתו אינו טורח באיסור כלל רחוק הוא והילכך ישכירנו סתם ומה שירצה יעשה ומ"מ מקום שאמרו למכור כגון סוריא לר' יוסי מוכר אף לבית דירה שהרי בשלו הוא מכניס הא בשכירות אסור ואף לדעת האומר שאינו כבוש גזרו בה:

ולענין פסק דבר זה לא נאמר אלא בארץ ובזמנים שהזכרנו אבל בחוצה לארץ ובזמנים אלו אף לבית דירה ואף בשכונה ובשורה מותר וכל שכן במקומות שאין עבודת האלילים מצויה שם שדבר זה עיקר איסורו לאותם עובדי האלילים שהיו אליליהם בבתיהם ומקטרים ומזבחים להם שם:

ובכל מקום וכו' עכשו יצא לו מכונה הראשונה ובא לו דרך גלגול לכונה אחרת מחשש קדושת שבת ואמר שבכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ לא ישכור מרחצו לגוי שכל שהוא מחשש שבת אין בו חלוק בין ארץ ישראל לחוצה לארץ ובין עובדי האלילים לשאר האומות ומתוך כך הוא אומר שבשום מקום לא ישכור אדם מרחצו לגוי מפני ששמו של ישראל עליו והשוכר יחם לו חמין בשבת ויאמרו ששלוחו הוא ומ"מ דוקא בשכירות אבל במכירה מותר שאין לו עוד שם עליו ובשדה הואיל ודרכו באריסות מותר אף להשכיר כל שאינו בארץ ישראל שאין הרואה חושש לכך אלא שאומר בלבו שאריסותו הוא עושה אבל מרחץ אין דרכו באריסות וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: