מאירי על עבודה זרה מ

אע"פ שאסרנו להסתכל בבגדי צבע של אשה הידועה לו נותנין אותן לחייט ישראל לתקנן אפילו ישנים או לכובס לכבסם טרוד הוא במלאכתו ואינו פונה לדבר אחר יתרה מזו התירו להרביע מין במינו בבהמה ואף לסייע בהתחלת מעשה שכל זה דרך מלאכה הוא כשאר המלאכות הנעשות לתועלת המוני ואין הרהור בשעת מלאכה:

כבר בארנו למעלה במכירת בהמה שכל שיש לתלות תולין רצה למכור בהמה טהורה לגוי במקום שאין לתלות לשחיטה כגון שמכר שור למי שהוא רגיל לחרוש ואינו טבח ואינו עושה סעודה לבנו וכיוצא בזה אלא שמ"מ הוא מתנה עמו לשחיטה יש מי שאומר שמותר אין זה פחות ממקום שיש לתלות ואינו דומה למשנתנו שאסרנו בעל מנת לקוץ דההיא משום חנייה בקרקע הוא ובהמה אינה בכלל זה ולא הביאוה כאן אלא לדמיון הלשון לא לדמיון ענין ומ"מ גדולי הפוסקים כתבוה לאיסור כסתם משנתנו בעל מנת לקוץ וגדולי המחברים כתבו בה בהלכות שבת מוכרה לו לשחיטה ושוחטה בפניו והדברים נראין כדעת ראשון: