מאירי על עבודה זרה כט

זה שהתרנו מכירת בהמה דקה במקומות שנהגו כן לא נאמר כן אלא במכירה מכיון שהבהמה נעשית שלהם יש מקומות שאין חשודים עליה מפני שהגוי חס על בהמתו שלא תעקר שהרביעה עושה אותה עקרה ואעפ"כ יש מקומות שנהגו בה באיסור מחשש מעוט בני אדם שאין נמנעין מצד חסות בהמתם או שמא טעם משנתנו לא מחשש רביעה אלא מחמת צדדים אחרים כמו שפירשנו במשנה אבל בהמה שלנו אין מעמידין אותה בפונדקאות שלהם בשום מקום שכלם חשודים על הרביעה בבהמה שאינה שלהם ואין כאן מנהג ולא סוף דבר שלא להעמיד בהמה נקבה אצל זכרים גוים אלא אף לא זכרים אצל זכרים שרגילים הם אף ברביעת הזכרים וכן אף לא נקבות אצל נקבות שהגוים מצויים אצל נשי ריעיהם פעמים שאינו מוצאה רובעה ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם מחשש רביעה וכן אין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות מפני שחשודים על הזכר:

כבר ביארנו ששאלה ושכירות אינם קונים לענין איסור מעתה אסור לישראל להשאיל ולהשכיר בהמתו לגוי לצורך השבת ואף במקומות שאין חשודים על הרביעה ואפילו ביום ראשון של שבוע הואיל ושכרה או שאלה לימים הרבה עד שהשבת הבאה בתוך ימי השאלה או השכירות שהרי ישהה אותה הגוי בשבת ויעשה בה מלאכה ואע"פ שאיסור לאו אין כאן אחר שאינה עושה במלאכתו של ישראל מ"מ עובר הוא על עשה דלמען ינוח שורך וחמורך ומ"מ בבהמות שסתמן לרכיבה מותר לא נאמר אלא מחשש מלאכה והוצאת משא ודוקא שלא יתן שם משוי אחורי הרוכב הא מ"מ האוכף וכלי הרכיבה אינם בכלל משא אלא בכלל תכשיט ועוד שהרי צורך אדם הם וכבר אמרו הנושא את החי במטה פטור אף על המטה שכרה סתם שלא הזכיר בה שבת ולא מנין ימים שיהא שבת נכלל בתוכם אלא שכירות סתם כל יום בדינר כל שנראה לו שאינו רוצה אותה לשבת מותר וכל שנראה לו שהוא רוצה אותה לשבת אסור ויש מתירין כל שאינו משכירה בערב שבת ומפני שבמסכת שבת אמרו בברייתא פרק י"ג שבה אין משכירין כלים לגוי בערב שבת ברביעי ובחמישי מותר וודאי אליבא דבית שמאי איתניא דסובר אדם מצווה על שביתת כליו בשבת ומינה לרבנן בבהמה אלא שיש חולקין לומר דבית שמאי סברי שאלה ושכירות קניא ואפילו הכי בערב שבת אסור דודאי לצורך שבת אגר לה ולכתחלה ראוי למנוע ואין נראה כן אלא שאפשר דכלים לבית שמאי לא חמירי כבהמה לרבנן:

אף הוצאת משא כל זמן שאינו מחמר אחריה אע"פ שהולכת טעונה מאליה או על ידי גוי הורו מקצת מפרשים שאין לישראל חיוב בכך כל שגופה מלאכה כגון חרישה מצווה על שביתתה אף על ידי אחרים כל שאין גופה מלאכה כגון הוצאת משא אין מצווה על שביתתה אלא על ידי עצמו וזהו שאמרו ושמעה ליה לקליה כלומר שאם הלכה מחמת הגוי פטור ואין זה כלום לא אמרו ושמעה ליה לקליה אלא להחמיר לומר שזהו מחמר וכל שאינה הולכת מחמת קולו אינו מחמר שהוא בלאו כמו שביארנו באחרון של שבת אף בבהמת אחרים אבל עשה של שביתה מ"מ אינו נפקע:

מכיון שהשאלה והשכירות אסורין גזרו אף על המכירה משום שאלה ושכירות ועוד אסרוה מטעם אחר שפעמים שמוכרה לו ערב שבת סמוך לחשכה ואומר לו הגוי תנה לי לנסיון ונותן עליה משוי והישראל גוערה והולכת טעונה מחמת קולו ונמצא מחמר כמו שבארנו ומ"מ רכיבת הגוי אינה נקראת משוי שהחי נושא את עצמו:

זה שבארנו בנסיוני י"מ שהוא תובעה לנסיון עד שלא נעשית המכירה וגורסין בה ונמצא מחמר אחר בהמתו וקשה להם א"כ אף בשלא תהא שם חששא זו ניחוש שמא לא יערב עליו המקח ונמצא שהוציא משא בבהמתו ועבר על עשה דלמען ינוח וזו אינה קושיא דהאי דמחמר עדיפא ליה חדא דלאו חמיר ועוד דהויא ליה עברה בגופו ומ"מ קשה לפרש היאך הוא מוכרה בכדי שתגמר המכירה בשבת ואפשר שהוא מנסה אותה עכשיו ומשהה את המכירה עד לאחר השבת ומ"מ אנו רגילין לפרשה בשכבר נגמרה המכירה והגוי בא לבדוק במקחו והישראל גוערה כדי לזרזה ולהשביחה אצל הקונה ואין גורסין והוה ליה מחמר אחר בהמתו שהמחמר אף בבהמת אחרים חייב כמו שהתבאר באחרון של שבת וכמו שאמרו גם כן למטה בההוא דזבין אידא דספסירא משום נסיוני ליכא דלא ידעה לקליה דתיזיל מחמתיה אלמא דאי אזלא מחמתיה הוה ליה מחמר אע"פ שאינה שלו וכן אין גורסין תא נסייה ניהלאי אלא אנסייה ניהלאי ובתלמוד המערב יוצא ידי שתיהן ופירשו פעמים שמוכרה לנסיון ומחזירה לאחר שלשה ימים ונמצא עובד בבהמה של ישראל כלומר שהרי נתבטלה המכירה למפרע אלא שקשה לפרש מה שנאמר בסמוך בסוגיא זו שמותר לו למכרה על ידי סרסור והוא הנקרא בסוגיא זו ספסירא לדעתנו מפני שחשש נסיון אין כאן שהרי אינה יודעת קולו וכן חשש שאלה ושכירות אין כאן שאין דרכו של סרסור להשאיל ולהשכיר אדרבה נזהר הוא מזה שלא לפרסם את המום ואם כדברי תלמוד המערב נחוש לחזרה ושמא אין דרכו של סרסור למכור בתנאי חזרה:

י"מ בספסירא הנזכר כאן דרך אחרת והוא ישראל שקונה בהמות הרבה כדי לחזור ולמכרן להרויח והוא רגיל למכרם מיד ואומר על זה שמותר לו למכור בהמתו לגוי חשש נסיון אין כאן שאף זו אינה יודעת קולו חשש שאלה ושכירות אין כאן שהוא עשוי למכרן לשעתו:

כל שיש לו לתלות במכירה זו שהיא לשחיטה ולא למלאכה כגון שהיא בהמה טהורה ואדם העשוי ליקח לשחיטה ולחרישה תולין בשחיטה ומקצת גאונים פי' שאין תולין כן אלא באדם שהדבר מוכיח בו שכן כגון שהוא טבח או שעושה משתה לבנו ואין נראה כן שאלו כן לא היה לו להשמט שלא להזכירה אלא כל שיש לו לתלות תולין אע"פ שאין הכף מכרעת ומשנתנו שאסרה בעגלים מפני שסתמן רוצה הוא בקיומן כדי שיגדלו הא בגדול תולין ומותר ולרביעה לא חיישינן שהרי גוי חס על בהמתו שלא תעקר ואע"ג דאי לשחיטה בעי לה ליכא למימר שלא תעקר אף זה מכחישה הוא בכך ומקפיד עליה שהרי בזו שאמרו אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים אמרו אף זכרים אצל זכרים ומחשש רביעה ודכותה אמרינן עלה דבמכירה מותר משום חסות שההכחשה עקירה היא ושור של פטם אף למי שסתמו שהוא לוקח לחרישה יש מתירין וכן נראה עיקר שסתמו ודאי לשחיטה שהרי עכשו אינו ראוי למלאכה ואע"פ שהעידו בגמרא דכי מכחיש עביד על חד תרין מ"מ אין אדם עשוי ליקח על דעת להפחיתו ולהכחישו ומגדולי המחברים חולקים בדבר לאסור בכלם אא"כ מתנה לשחיטה ושישחוט אותה בפניו ואין הדברים נראין: