מאירי על עבודה זרה ל

כשם שאסור למכור לגוי כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי שהרי יש כאן נתינת מכשול ואין לומר אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן שהרי הוא עצמו גורם להיות מוכרה לגוי ולהשאילה ולהשכירה ועובר על למען ינוח וכן שחזר החשש להיות ישראל שני עובר על לפני ואין לתלות שמא ימכרנה לישראל שהגוים מצויים לקנות בהמות אלו הרבה וישראל אין רגילין בכך ואין תולין ממצוי לשאינו מצוי:

זמנים הללו אין בהם חשש רביעה ומ"מ כל שנאסר מחשש מלאכת שבת במקומו עומד ואין לחלק בזה בין עובדי האלילים לשאר האמות שהרי לענין שמירת שבת מיהא אין לומר כן ואעפ"כ אין נזהרין בזמן הזה משאלה ושכירות ואין צריך לומר ממכירה ואין למנהג על מה לסמוך אלא שקצת חכמי צרפת מוסיפין בה דברים דרך עצה מהם מי שאמר שיפקירנה ערב שבת כדרך שאמרו במסכת שבת י"ח ב' בגגית נר וקדרה לדעת המחייב בשביתת כלים ובהפקר המספיק על הדרך שיתבאר בדין ההפקר במסכת נדרים פרק אין בין המדר וכמו שבארנו בשני של מציעא ומהם מי שאמר שיאמר לגוי הרי היא קנויה לך לגמרי ומהם מי שאמר שיתנה ויאמר על מבת שלא תעשה בה מלאכה בשבת ואח"כ מה שירצה יעשה ויש חולקים בכלם אלא שאף הם מניחין מקום מתורת הנח להם לבני ישראל וכו' ומ"מ לרכיבה מותר ובלבד שלא יהא שם טעינת משא ואף בטעינת משא מותר לדעת קצת מפרשים כמו שהזכרנו למעלה וכן ביציאה חוץ לשלש פרסאות שאין תחומין לבהמה שכל הלוך שבבהמה אין בו מלאכה ומכאן התירו קצת מפרשים בכל אלו בבהמה שסתמה לרכיבה וכן יש מתירין אף לגוף מלאכה בחול ובלבד שלא ישכור לימים אלא לשבוע או חדש ועל ידי הבלעה ואין זה כלום שלא הוזכרה הבלעה אלא במקום שאין שם גוף מלאכה ולענין התר נטילת השכר בדבר שאינו גוף מלאכה מצד עצמו של דבר כגון שכר למוד ושכר שמור כמו שהתבאר בפרק אין בין המודר אבל להתיר גוף מלאכה לא ועיקר הדברים שכל שבמכירה מותר לגמרי מטעם דמגנו עלן כדאיתא לקמן כדאי הוא טעם זה לבטל מפניו מה שאין בו גוף איסור אלא מחמת גזרה וכל שאנו נעזרים בהם במה שלוקחים ממנו הוא בכלל זה ושאלה ושכירות עיקר הדברים להקנותה להם או להפקירה או להתנות עמהם שלא לעשות מלאכה בשבת ואח"כ יעשה בה מה שירצה וכל שכן במקום שיש לתלות שאינו רוצה אותה אלא לרכיבה ושלא בשום משא שתולין בה כשם שתולין לשחיטה בבהמה הראויה לכך:

כותיים לא נחשדו על הרביעה ומתוך כך מעמידין בהמה בפונדקאותיהם אף נקבות אצל זכרים ומוסרין בהמה לרועה שלהם ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות וכן לא נחשדו על שפיכות דמים והילכך מתיחדין עמהם ומתלוין עמהם בדרך אבל גוים שבאותו זמן ודומיהם מאותם עובדי האלילים שנשארו בקצוות אין מוסרין להם תינוק ללמדו איזה חכמה או איזו אומנות מחשש רביעה או מחשש שמא יטהו למינות וכשם שביארנו עליהם שהם חשודים על הרביעה כך הם חשודים על שפיכות דמים והילכך אין מתיחדין עמהם ואין מתלוין עמהם בדרך וכן אין מוכרין להם מטעם זה לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להם את הזיין וכן אין מוכרין להם לא סכין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל שכל אלו מאחר שאינם בעלי שום דת בעולם ואינם נכנעים תחת יראת אלהות אלא שמקטירים לצבא השמים ועובדים את האלילים אין נזהרין משום עבירה והרי הם מזיקים בהם ואפילו חתכת ברזל אם הוא ברזל הידוע שעושין ממנו חרבות והוא הקרוי כאן פרזלא הינדואה אין מוכרין אותו להם וכשם שאסור למכור לגוי כך אסור למכור ללסטים ישראל אע"פ שאינו לסטים גמור אלא שהוא מזיק וכשהניזק מתריס כנגדו הוא עשוי להרגו כדי להציל את עצמו וכן אסור למכור לכותי שמא יחזור וימכרם לגוי והוא הדין לישראל החשוד למכור לגוי אבל מוכרין להם תריסין שאינם עשויים אלא להצלת עצמם ולא להרוג בהם ובימי רבותינו התירו למכור כל אלו לפרסיים מפני שהיו שרויים בתוכם ומגינים עליהם וכל שאדם חוסה בצלו ראוי לעזרו כפי האפשר ואף אנו באלו ובכיוצא בהם ובכל הדברים אנו מתירין לעצמנו מאותו הטעם אף בקצוות שהעבודת אלילים נשארה לשם מפני שכל מלאכת ישראל נעשית על ידם וכל שאנו נעזרים בהם באותם הדברים שאנו מוכרין להם מותר כמו שכתבנו בהיתר מכירת בהמה גסה למעלה אלא שיש חולקין בבהמה שיש בה חשש מלאכת שבת אלא שבודאי ראוי הוא טעם זה לבטל מכחו כל שלא נאסר אלא מצד גזרה כמו שכתבנו למעלה:

ומה שאמרו כאן בענין מקום שאמרו להשכיר יתבאר למטה במשנה אחרונה:

ישראל ששכר פרה מכהן אע"פ שמזונותיה על ישראל אם יש לו כרשיני תרומה מאכילם לבהמת הכהן הואיל והיא של כהן אע"פ שישראל נהנה ממנה הרי היה הישראל יכול ליתנן לאותו כהן והרי הכהן נהנה בכך הרבה מתוך שדומה לו שהאכילה בריוח אחר שהן של תרומה עד שהדבר כאלו נתנן לכהן זה ובשליחותו של כהן האכילתם לבהמתו ומ"מ דבר הראוי למאכל אדם אסור אף לכהן עצמו ליתנה לבהמתו כמו שאמרו בספרי ילידי ביתו הם יאכלו בלחמו אבל בהמתו לא אבל כהן ששכר בהמה מישראל אין מאכילה כרשיני תרומה מפני שאינה קנין כספו ויש לטעון על שמועה זו קצת דברים וכבר כתבנום בשביעי של יבמות:

כשם שאסור לעבוד את הארץ בשביעית כך אסור לחזק ידי ישראל החשוד לעבוד אותה ומתוך כך אסרו למכור להם בשביעית כלים המיוחדים לעבודת קרקע כגון מחרישה וכל כלי העול והמזרה והדקר והוא כלי העשוי לחפירת הארץ אבל משאילין להם נפה וכברה מפני דרכי שלום כמו שהתבאר במסכת גיטין שכל שאין בו אלא תשמיש מועט יש במניעתו צד איבה ומותר ואע"פ שאין שם במה לתלות ומ"מ כל כלי העשוי למלאכה שאינה אסורה בשביעית אע"פ שאפשר להשתמש בו למלאכה האסורה בשביעית כל שבסתם מיהא תולין לקולא אבל לשאינו חשוד אף העשוי למלאכה האסורה בשביעית מוכרין שאפשר שקנאן לעשות מלאכה לאחר שביעית ומותר למכור אף לחשוד פרה החורשת שאפשר שלשחיטה קנאה ואין כאן מוכיח וכן מוכר לו שדהו אפילו נירה ומוכנת לזריעה שאפשר לו להבירה שאין שום אדם נמנע מלקיחת קרקע אע"פ שאין משתמש בו אלא לשנה האחרת:

זה שכתבנו בהתר השאלת נפה וכברה שהוא משום איבה י"מ אף באלו מפני שאין מיוחדים לעבירה ויש לתלות בהם לקולא כגון נפה למנות בה מעות וכברה לכבור בה את החול וכן היא שנויה בתלמוד המערב שבמסכת שביעית ולא יראה לי כן שאם כן לא הוצרכו לבא עליה מפני דרכי שלום אלא שלדעתי לא אמרוה כן בתלמוד המערב אלא שלא להתיר אלא בסתם שמאחר שיש כאן איבה תולין בה אף על צד רחוק כגון אלו שהזכרנו אבל מה שאין בו צד איבה אין תולין בו על צדדין רחוקים כאלו שאם כן אף במחרישה וחברותיה יש לתלות בהם לקצת דברים רחוקים אלא שכל שאין שם איבה אין תולין אלא בדברים המצויים ולשון תלמוד המערב מתניתין בסתם אבל במפרש לא ושאלו בה וסתמו לא כפירושו כלומר והרי אלו כלים המיוחדים לכך הם ותירץ שאני אומר נפה למנות בה מעות כברה לכבור בה חול כלומר ומאחר שיש שם איבה תולין אף בדברים שאין מצויים ומ"מ בחמישי של גיטין ס"א א' פרשנוה בשטה האחרת ויישבנו שם מה שהוצרכו לבא עליה מפני דרכי שלום: