מאירי על עבודה זרה כה

עבר ולקח באותן חנויות ופרע בהם מכס כל מה שלקח אסור בהנאה בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ואם הניחו לו את המכס אם הוצרך על זה לעשות כבוד לגוף הע"ז אסור ואם לאו מותר ולמדת שמותר לקבל מהם הנחת המכס וא"כ מה שאמרו כאן יניח נמצא נהנה פירושו נהנה מן הריח הא קבלה להנחת המכס מותר שהרי מותר אף להשתדל בכך וכמו שאמרו במסכת נדרים ס"ב ב' שרי ליה לאינש למימר עבדא דבי נורא אנא ולא יהיבנא מכסא ואע"פ שיש לפרשה לדעתנו דוקא בבי נורא שהוא שם משותף אף לתורה כמו שבארנו שם מ"מ נראין הדברים להתיר בדיעבד או שנפרש נמצא נהנה בהנחת המכס ומצד שהוא צריך לעשות לה כבוד בכך וזו שבנדרים לא הותרה אלא שהוא דבור בעלמא:

ירוד שהזכרנו סתמו של ע"ז ויום איד וזה שבארנו שיש בה מכס לכמרי ע"ז דוקא בלוקח מן התגר לפיכך אין לוקחין מן התגר ואם עשה אסור על הדרך שביארנו הן שדרכם ליטול המכס מן הלוקח הן מן התגר הואיל ומ"מ המכס מגיע להם על ידי הלוקח ר"ל בסבתו אבל מבעל הבית מותר אע"פ שיש כנופיא והוא כעין יום איד אחר שאין נוטלין משם מכס מעתה הולכין לירוד של גוים ולוקחין מהם בהמה ועבדים ושפחות הן גוים הן ישראלים הן משוחררים בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא כמציל מידם ר"ל שבכתיבת השטר נשמר מכמה ערערים וי"מ כמציל מידם על הדברים עצמם ופירושו כמפרישם מידם מלשון ויצל אלהים כלומר שהוא ממעטם ודוקא מבעל הבית כמו שבארנו שאין שם מכס ואם היה אותו מקום מקום שנוטלין מכס אף מבעל הבית אסור אף בבעל הבית אא"כ בבעל הבית שאינו קבוע למכור ואין המוכסים נותנין לב עליו וכבר בארנו שדברים אלו כלם בזמנם נאמרו שהיו אותם הגוים אדוקים בעבודת האלילים אבל עכשיו פסקה עבודת האלילים מרוב המקומות ולפיכך אין צורך לדקדק בהם בדברים שדקדקו בהם בחדושין ישנים ובתוספות כלל:

אע"פ שגזרו טומאה על ארץ העמים וצריך לכהן להזהר ממנה אם היה צריך לדון ולערער בה ולא היה דרך אלא בה מותר לו ליטמא בה וכן בבית הפרס וכבר ביארנו ענינו במסכת חגיגה ובמסכת ברכות וכן מותר לו ליטמא בארץ העמים ובבית הפרס לדבר מצוה כגון לישא אשה או ללמוד תורה ואפילו היה לו מי שרשאי ללמוד הימנו בארץ ישראל שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד:

זה שהתרנו לצאת לישא אשה דוקא בדעתו לחזור הא בשאין דעתו לחזור אסור וכמו שאמרו ההוא דנפלה ליה יבמה בחוצה לארץ אתא לקמיה דרב יהודה אמר אחיו נשא גויה ברוך המקום שהרגו וזה ירד אחריו:

אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה שסתמן של אלו לבדק הבית ואין שם בית ויבא לידי מכשול ואם הקדיש או העריך או החרים בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ואינו צריך שחיקה שכל ים המלח אינו צריך שחיקה ואם הוא עבד מניחו ואינו משתמש בו כלל ואם נפל לבור אינו מעלהו ועקור זה שאמרו לא עקור פרסות כשאר עקורין משום בזיון קדשים אלא שנועל דלת בפניה והיא מתה מאליה ומ"מ לא משום צער בעלי חיים נאסר שהרי התירו בפירוש באמרו ואת סוסיהם תעקר:

פדה הכל על שוה פרוטה הרי זה פדוי ומאבד את הפרוטה והשאר מותר כמו שיתבאר במקומו שהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחול ולכתחלה צריך שיחללנו על שוה סלע כדי שיתפרסם הדבר כמו שהתבאר בערכין ויש אומרים שלא נאמר כן אלא בקרקע שאי אפשר לאבדו ואין זה כלום שהרי בפרק הזהב נאמרה במטלטלין וכן י"מ שמשיצאה מרשותו אינו יכול לפדותה אלא בשוויה על הדרך שחלקו בין באה ליד גזבר ללא באה ליד גזבר לענין אם מותר לשנותה אם לאו ואין נראה לי כן שבזמן הזה איך יצאה מרשותו וכן י"מ שבבהמה מיהא הואיל ויש במינה קדושת הגוף אין נפדית אלא בשוויה וכל אלו דברי נביאות ומה שהביאם לכל זה הוא ששואלים מפני מה אמרו תעקר והרי יש בה תקון בשוה פרוטה ואין זו שאלה שהדבר כך הוא כל שהוא רוצה בקיום הקדשו דינו הוא שבהמה תעקר ועוד שהרי דברי שמואל בזמן האמוראים נאמרה ולא בימי התנאים: