מאירי על עבודה זרה כד

אף לענין סכנה אמרו שלא יניח פיו על הסלון וישתה מפני סכנת עלוקה וכן לא ישתה אדם מים מן הנהרות ולא מן האגמים אף ביום בפיו או בידו אחת בפיו שמא יבלע נימא וכן בידו אחת שמתוך שהוא ממהר לזרקן לפיו אינו בודק ויש שם סכנת עלוקה ומי שבלע עלוקה סכנת נפשות הוא ומותר להחם לו חמין בשבת ולא ישתה אדם מים בלילה אף של כלים אלא אם מוזגם בכוס ובודקם לאור הנר:

המשנה הרביעית והכונה בה לתשלום מה שהותחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר עיר שיש בה ע"ז והיו בה חנויות מעוטרות ושאין מעוטרות את שמעוטרות אסורות ואת שאינן מעוטרות מותרות אמר הר"ם וחנויות מעוטרות חנויות העיר שמיפין אותם באי זה מין ממיני הנוי שיעשו הכל הוא לע"ז ולפיכך כל מה שיש בה אסור בהנאה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה נצרית שהיה להם בה בית תפלה שהוא בית ע"ז בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכונה וכל שכן לדור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו זה שנאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינה כן קל וחומר בית ע"ז עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן לקרב אליו קל וחומר ליכנס בו:

אמר המאירי משנה זו הרבה מפרשים ראיתי שנתבלבלו בפירושה מפני שדעתם לפרשה שיש בה יום איד וקשה להם אם יש כאן יום איד היאך הותר לשאת ולתת כלל והרי כל משא ומתן נאסר עד שהוצרכו גדולי הרבנים לפרש שלא נאסר משא ומתן אלא למכור הא ליקח דבר המתקיים מותר וכבר ביארנו סתירת דברים אלו במשנה הראשונה עד שיצא מדברינו שכל משא ומתן אסור הן מחשש הודאה הן מחשש מכשול אא"כ נסתלקו שניהם כגון מכירה להם בדבר שאינו מתקיים עד יום האיד ואף זה ביום האיד אסור ומתוך כך י"מ אותה בלא שום יום איד כדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו וכל שאין שם מכס מותר ואף זו אין נראה לי דהא עיר שיש בה ע"ז תנן אלמא דיום איד איכא ביניהו ואם תפרש שהירוד של ע"ז אין ירוד של ע"ז בלא יום איד וזהו שחלקו בתוספתא בירוד בין שנתנתו מלכות או מדינה לומר שמותר לבין של ע"ז שאסור ולא הזכיר בה טעם איסור מצד המכס אלא מפני ע"ז סתם והיינו יום איד ועוד שאם אין כאן יום איד כלל היאך אמרו למטה אף בבעל הבית דלא יהיב מיכסא דלוקח הוא דשרי משום מעוטינהו ואם אין כאן לא יום איד ולא מכס אף למכור אמאי אסור ומ"מ לדעתי זו אינה קושיא דאף המכירה ודאי מותרת ומטעמא דלארווחי לישראל וודאי מעוטינהו לעובדי האלילים וארווחי לבעלי הדת חדא טעמא הוא ומ"מ י"מ אותה מתוך כך בירוד של ע"ז שסתמו יש בו יום איד ואע"פ שיש כאן איסור משא ומתן כל שבימי הירוד הקלו להרוחת ישראל או לשמירת פסידתו שאם לא עכשיו אימתי וכל שבמקום פסידת ישראל אין חוששין למכשול וכל שכן להודאה אע"פ שבלקיחה מהם אין בה הודאה בירוד דהא זילי זביני וזהו שאמרו בראשון של מועד קטן י' ב' רבינא הוו ליה זוזי בי חוזאי אתא לקמיה דרב אשי אמר להו מהו למיזל עליהו האידנא אמר ליה הואיל והשתא משכחת להו וביומי אחריני לא משכחת להו שפיר דמי ותנן גבי ע"ז כי האי גונא הולכין לירוד של גוים ולוקחים מהם וכו' מפני שהוא כמציל מידם מדקאמר גבי ע"ז אלמא קאמר שהוא יום איד וכן פרשוה גדולי גאוני הראשונים ולא עוד אלא שהקלו אף במכירה בכל שיש פסידא בעכבתו וא"כ אין הדבר תלוי אלא במכס ומ"מ לדעתי אין להקל באלו במקום שיש בו חשש מכשול ומשנתנו עיקר הפירוש בה שהיא סמוכה לחברתה ר"ל עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר חוצה לה ע"ז תוכה מותר יאמר עכשיו שאם ירוד זה חוצה לה אלא שכומריה נוטלים מכס בחנויות שבעיר הסמוכה מחמת יום האיד אסור ליקח באותה העיר במקומות שהכמרים נוטלין מכס באותו יום איד שבירוד אע"פ שאין האיד בעיר ושמשאם ומתנם היה מותר שלא במקום מכס ואע"פ שהם אוסרים את המכר אף בבעל הבית שאין בו מכס והיה לבו להתיר אף המכר הואיל ואין הע"ז בתוכה מ"מ אחר שיש ערוב מכס בין המקומות והמכס מצרפם החמירו בה בקצת דברים וראיה לפירוש זה מה שאמרו בתוספתא יארוד תוך הכרך חוצה לו מותר ירוד חוץ לכרך תוכה מותר חנויות המוכללות לו כאן וכאן אסור וכן בתלמוד המערב אמרו חוצה לה ע"ז תוכה אסור בירוד שנינו מה בין תוכה לחוצה לה תוכה על ידי שהוא נהנה מן המכס אסור חוצה לה על ידי שאינו נהנה מן המכס מותר היה חוצה לה נהנה אף חוצה לה אסור שסוף הדברים למדנו שאין אסור אלא מצד המכס ולמדה שכל שהוא יום איד גמור כל משא ומתן אסור בין לקיחה בין מכירה בין מעוטרות בין שאינן מעוטרות אלא שמשנתנו מתפרשת אם ביום איד של ירוד לדעת גאוני הראשונים אם בירוד שחוץ לעיר כדעת אחרון ואין האסור אלא מצד המכס וזהו שאמרו על זה שסימן מובהק להיכר חנויות שלהם ושהם נוטלים בהם מכס הוא כשהם מעוטרים ועטור זה נחלקו בו בגמ' ריש לקיש דוקא במעוטרים בורד ובהדס שמעטרים אותם מן הורדים שמקריבים לפניה ועיקר האסור מפני שנהנה מריח אותם הורדים ואע"פ שכל שאין מתכוין מותר חוששין שמא מתוך טרדתו יכוין להריח בהם וכן אע"פ שבבת תיהא אמרו ריחא לאו מילתא היא אין עיקרה להריח אבל זו עיקרה להריח וכל שעיקרו להריח ריחו אסור ור' יוחנן פירשה אף במעוטרות בשאר פירות שלא מצד הריח לבד אנו באים באסור זה אלא אף מצד המכס שהוא פורע למה שקונה והוא של כומרים לתשמיש הע"ז ולצרכה ואסור והלכה כר' יוחנן ולגדולי הדור ראיתי שאין מתירין בשאין מעוטרות אלא בשיש שם מעוטרות ושאין מעוטרות דמדאיכא מעוטרות הן מוכיחות על שאין מעוטרות שאין מכס אבל כל שאין שם מעוטרות כלן אסורות כירוד של ע"ז אא"כ נודע לנו שנתנה מלכות או מדינה ואע"פ שחשש הודאה אין כאן שהכמרים אינם מודים על זה שהרי חק הוא להם ומן הדין הם סבורים ליטול וכן לא חשש מכשול שהכומרים אין עושים במעות הללו אלא מזונותיהם וצרכי ביתם ומ"מ כל לההנותם בידים אסור:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: