מאירי על עבודה זרה קמז

המשנה התשיעית והכונה בה להשלים באור עניני תערובת שבשאר איסורין [ואמר] ואלו אסורין בכל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער הנזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן אמר הר"ם כבר נתבאר לך בפרק ג' ממסכת ערלה דעת ר' מאיר שהוא סובר את שדרכו למנות מקדש ולשם ביארנו זה הענין תכלית הביאור וזה התנא סבר שכשיהיו בדבר האסור שני הענינים האחד שיהיה דרכו לימנות והשני שיהא אסור בהנאה שהוא אסור בכל שהו ואמר יין נסך ר"ל חבית של יין נסך כשנתערבה באיזה דבר שנתערב מן החביות תאסר הכל בהנאה לפי שהשני ענינים הנזכרים נתקבצו בו וכמו כן דינר ע"ז על דרך משל בדינרין הרבה וצפור בצפרים הרבה ואגדה משער נזיר באגדות שער הרבה ופטר חמור בחמורים הרבה וחתכה בשר מבשר שנתבשל בחלב או מן חולין שנשחטו בעזרה בחתכות הרבה אפי' יהיה הרבוי כמה שיהיה הכל אסור בהנאה ובשור הנסקל ועגלה ערופה ופטר חמור נהרג הכל וכבר בארנו בשני מקדושין שאלה כלם אסורין בהנאה וראיית כל אחד מהם והיות כל אחד מהם דבר שדרכו למנות מבואר ותשלום לשון המשנה הרי אלו אסורין ואוסרין כל שהן למעוטי דבר שבמנין ואינו אסור בהנאה כגון חתכת נבלה עם חתכת בשר או אסור בהנאה אינו במנין כגון ערוב קמח כלאים או יין כלאים עם קמח חולין או יין חולין וזה העקר אינו נוהג בכל לפי שהדין בחבית של יין נסך שנתברר שנתנסך לע"ז כשנתערבה בחביות הרבה ומכר הכל לגוים ויטול שעור רוב דמי אותה חבית וישליכו לים המלח וזהו פירוש יוליך הנאה לים המלח שקדם לנו זכרו בפרק שלישי מזו המסכתא ואין גם כן כל מה שזכרו למנות והוא אסור בהנאה מקדש כלומר אוסר בכל שהו לפי שהנבלה וכלאי הכרם הן מאסור הנאה ואין מקדיש בהם זולתי שבעה דברים בלבד ר"ל מהם אוסרים בכל שהוא כמו שבארנו בסוף ערלה ודע כי מה שזכר בזאת המשנה כי הם אוסרין בכל שהו הוא נכון וברור מלבד יין נסך שהוא אוסר בכל שהו לשתיה בלבד אבל כשנתערבה חבית בחביות אינו אוסר הכל בהנאה כמו שבארנו וחמץ בפסח בלבד בין במינו בין שלא במינו במשהו ואמנם יצא מדין כלל איסורין שבתורה... הדבור בו אבל אסור תלוי הוא בזמן וכשעבר הזמן סר אסורו ולפיכך לא התנה בו התלמוד כמו שהתנה ביין נסך וטבל כמו שהקדמנו והבן אלו הענינים כלם ותפריש ביניהם ותדע קו היושר בכלם:

אמר המאירי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן ר"ל שכל מה שנתערב בו נאסר ויראה לי שמשנה זו לענין איסור הנאה נאמר ואמר בכל אלו שאם נתערבו אפילו אחד באלף כלם נאסרו בהנאה ומ"מ אין המדה שוה בכל אלו שהוזכרו שיש מהם שנאמר עליהם כן אף במשהו ויש מהם שהם צריכים לדבר שבמנין אבל משהגיעו לאותו שיעור אף אם נתערבו באלף הכל אסור ואוסרין בכל שהן האמור בהן אין פירושו על מיעוט האיסור אלא על רבוי ההתר כלומר שאפילו נתערבו ברבוא אינו בטל בהם ומה שאמרו בגמרא האי תנא תרתי אית ליה אשארא קאי ולא אאיסורי ע"ז שלא נאמר על מה שאוסר במשהו של איסור אלא במה שאוסר בכל כמה שהוא ההתר וכן מה ששאלו האי תנא מאי קא חשיב לא קאי אאיסורי ע"ז אלא על השאר ומה שאוסר במשהו הוא כל מה שאיסורו משום ע"ז והם יין נסך וע"ז ועורות לבובין והוא הדין לכל תקרובת ע"ז וכבר בארנו ענין עורות לבובין בפרקים הקודמים ושור הנסקל ר"ל קודם שנסקל אלא שנגמר דינו והוא מפני חשיבותו וכן כל בעלי חיים כמו שהתבאר במסכת זבחים ע"ג א' וגדולי המפרשים פירשוה בחתכה מבשרו וראויה להתכבד ואין הדברים נראין ועגלה ערופה וצפרי מצורע ר"ל השחוטה שבהם ושער נזיר שאף הוא דבר שבמנין שאדם עשוי למכור ממנו כמה גזין לעשות מהם שקים והוא אסור בהנאה ששער נזיר טהור בשריפה ושל טמא בקבורה ופטר חמור לאחר עריפה ובשר בחלב ר"ל לאחר שנעשית חתכה זו בשר בחלב שבתחלתה אינה נעשית בשר בחלב אלא בטעם כמו שאמרו טפת חלב שנפלה בבשר אם נתנה טעם בה וכו' אבל לאחר שבעשית החתכה בשר בחלב אף באלף כמוה לא בטלה ומ"מ דוקא חתכה שהיא דבר שבמנין כמו שהתבאר במסכת חולין וכן חולין שנשחטו בעזרה שאף הם אסורין בהנאה שכל אלו אסורי הנאה הם כמו שהתבאר כל אחד במקומו הראוי לו ומ"מ חקר בעל התלמוד על משנה זו שהרי מ"מ היה לו להזכיר כל שעושה תערבתו כמהו בכל מה שהוא אע"פ שאינו בדין איסור הנאה שמאחר שהוא אומר' אוסרין בכל שהן רוצה בו שעושה את תערבתו כמהו בכל מה שהיה אף אחד באלף ואע"פ שלא נמנו בכאן אלא איסורי הנאה שאוסרין תערבתן בהנאה מ"מ יש אסורי אכילה שאוסרין באכילה בכל מה שהן גם כן וביאור הדברים אלו אוסרין בכל שהן לעשות תערבתן כמותן בכל מה שהן ומתוך כך שאלו עליה בגמרא אם דעתו לדון באסור הנאה היה לו למנות חמץ בפסח שאף הוא אוסר בכל שהוא אף בהנאה ואע"פ שעל דרך האמת אין חמץ אוסר תערבתו בהנאה במשהו אא"כ בנותן טעם מ"מ דעת המקשה כן ואף גדולי הפוסקים פסקוה אלא שאין הדברים נראין שכל אותן שבפרק אלו עוברין גוף המאכל נעשה מהם או שהם נותנין טעם הרבה כמו שהעידו בזיתום המצרי שהוא תלתא שערי וחזר להקשות על איסורי אכילה שאם דעתו לדון בדבר חשוב והוא הנקרא דבר שבמנין היה לו למנות חתכה של נבלה הראויה להתכבד לעשות תערובתה כמוה מיהא לענין אכילה ותירץ תרתי אית ליה כלומר שלא היה דעת המשנה לדון אלא בשניהם ר"ל שיהא איסור הנאה ודבר שבמנין ומגדולי הפוסקים פירשו בה שאין זה התנא אומר בשום דבר לעשות תערובתו כמהו בכל מה שיתערב בו אפילו באלף אלא בדבר שבמנין ר"ל דבר חשוב ואסור הנאה הא כל שאינו בשניהם אינו עושה תערבתו בכל שיעור שיתערב בו כמהו מעתה פרוסה של חמץ אע"פ שהוא אסור הנאה אינו דבר חשוב לאסור תערבתו בהנאה כמהו כמו שכתבנו וחתכת נבלה אע"פ שהוא דבר חשוב אינו אסור הנאה לאסור תערובתה כמוה אף באכילה בכל מה שהיא ומתוך פירושם פסקו עליה בענין חמץ שאין הלכה כן שהרי חמץ בפסח לדעתם בכל שהו אף בהנאה ומ"מ לדעתנו אינו נאסר בהנאה בכל שהוא כמו שבארנו ויש חושבים עליהם שלענין אכילה הם סבורים בפירוש משנה זו שלא יהא חמץ אוסר בכל מה שהוא ומתוך כך לא פסקו בה כמותה ומ"מ נמשכו אחר משנה זו בענין חתכת נבלה וראויה להתכבד שלא לאסור תערבתה ביתר מששים וכנגד מה שאמרו במשנה פרק גיד הנשה שהחתכה הראויה להתכבד אינה בטלה וזהו שלא הביאוה שם בהלכות אלא שגדולי המחברים פסקוה ומ"מ לדעתנו משנה זו הלכה פסוקה היא ופירוש המשנה מעיקרו אינו נראה כן שאם כן אף טפת יין נסך אינו דבר חשוב ונעשה תערבתו כמהו ומ"מ הם העמידוה חבית בחבית וא"כ לענין יין עצמו שאוסר בכל שהו בהנאה מיהא אין הלכה כן כמו שיתבאר למטה בחבית בחבית:

ועיקר הדברים שזה התנא מה שאמר עליו תרתי אית ליה כך פירושו שלא כיון להורות בה אלא בדברים שאוסרין בהנאה ולא לאיסור אכילה כלל אע"פ שעושה תערבתו כמהו בכל מה שהוא ומתוך שהוא סובר שאין שום דבר אוסר תערובתו בהנאה אלא באכילה לא דבר אלא בדברים שאין איסורי הנאה ודבר חשוב ועליהם אמר אלו וכו' שהוא לשון מדוקדק בלא שיור ומה שהוזכר בה יין נסך פירושו חבית בחבית וע"ז בצירה שנעבדה שנתערבה בשאר צורות ובשר בחלב בחתכה הראויה ושער נזיר בשנקשרו ונעשו גזין גזין עד שאדם אומר עליהם כמה גזין בסלע או בשנעשית מהם צורה בבגד וכמו שהעמידוה במסכת תמורה בצפרתא ר"ל שעשה בשער הנזיר צורת צפור שהוא דבר חשוב ושאר הדברים כפשטן או שמא כל שבע"ז אינו בכלל זה כמו שבארנו במשנה והוא שואל שהיה לו למנות ככרות של חמץ בפסח ואגוזי פרך של ערלה וחברותיה שהם דבר חשוב ואיסורי הנאה והשיב שכבר סמך על מה שהוזכרו במקומן אבל איסורי הנאה שאינן דבר חשוב או דבר חשוב שאינו אסור הנאה לא כיון לשנותם כאן איסור הנאה בלא דבר חשוב מפני שאינו עושה תערבתו כמהו שאינו אוסר במשהו אלא באכילה כחמץ בפסח שאינו נאסר בהנאה בכל מה שהוא אלא בדבר שבמנין כגון ככר או בנתינת טעם ודבר חשוב בלא איסור הנאה מפני שאע"פ שעושה תערבתו כמהו אינו מתעסק באיסור אכילה ומ"מ חתכה הראויה להתכבד אוסרו בכל מה שהוא אלא שאין לה מקום בכאן ולא חלק בכאן על מה שהתבאר במסכת חולין בחתכה אלא שלא התעסק בה וכן ככרות של חמץ אוסרות את תערבתן אם לא הוזכרו ואע"פ שיין נסך אוסר תערבתו יין ביין אף בלא חשיבות חומרא דע"ז שני ואף בזו יש מי שאומר דוקא ברביעית אלא שאין להם ראיה ועוד שהרי לא הועילו שהרי מ"מ ע"ז ותקרובתה אסורין בכל שהן אף בלא חשיבות ומה שאמרו חבית בחבית מותר פרושה לדעתם בפתוחות שאין זה דבר שבמנין הא בסתומות נאסרו כלן בהנאה וכמו שנאמר עליהם... ערלה סתומות כלן ידלקו... שמא תאמר והלא בפרק שני... שנתערבו יוליך הנאה לים המלח ואע"פ שהוא דבר שבמנין ואיסור הנאה פרשו בזה חכמי הצרפתים ענין החבית בפתוחות וענין פת ובגד מתוך שעיקר איסורן אינו דבר שבמנין והוא הכרכר והעצים שמצדם נאסרו וי"מ ענין החבית לאחר פדיון כמו שביארנו שם שיש פדיון לע"ז אבל קודם פדיון אסור הא יין ביין אף לאחר פדיון אסור ויש שפירש בהפך שיין ביין לאחר פדיון מותר הא חבית בחבית אף קודם פדיון מותר והם פירשו בערלה וכלאי הכרם שאמר עליהם בסתומות ידלקו שטעם הדבר מפני שאין להם פדיון וכבר כתבנו מזה בפרק שלישי ודברים אלו הנזכרים במשנתנו שהם איסורי הנאה ודבר שבמנין כבר כתבנו בפרק שלישי שלדעת גדולי הדורות אין להם תקנה בהולכת הנאה לים המלח או במכירה לגוי חוץ מדמי האיסור אבל גדולי המפרשים כתבו שאף באלו כן שהרי הבגד שארגו בכרכר נחשב כלו איסור והועיל בו אחד מאלו על הדרך שהתבאר:

זהו ביאור המשנה ואע"פ ששאר מפרשים תופשין בה שטה אחרת מכל מקום כך נראה לי לפרש להמשיך הפירוש עם הפסק וכן נראה דעת גדולי המפרשים ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה העשירית והכונה להשלים בה ביאור עניני תערובת שביין נסך והוא שאמר יין נסך שנפל לבור כלו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כלו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו אמר הר"ם כבר נתבאר שיין נסך שנתנסך לע"ז אוסר כל שהו במינו וחבית בין חביות יוליך הנאה לים המלח וזה הבור הנזכר בכאן הוא בור של יין ואם הוא יין שלוק שהוא נקרא סתם יינן שאין אנו יודעין אם נתנסך או לא נתנסך הוא כשנתערב בבור של יין פסק ההלכה בו כרשב"ג ואע"פ שהוא אסור בהנאה גם כן ר"ל סתם יינן כמו שאמרנו שלשה יינות הם יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית והמפקיד יינו אצל הגוי אסור בשתיה ומותר בהנאה וטומאה חמורה הוא שיטמא אדם וכלים במגע ובמשא כמו הנבלה וטומאת משקין היא טומאה קלה מטמא אוכלין ומשקין לבד וכששתה מהם אדם רביעית נפסלה גויתו ולא יטמא ועוד יתבארו עקרי אלה הטמאות במקומותיהן:

אמר המאירי יין נסך שנפל לבור כלו אסור בהנאה אף בסתם יינן ורשב"ג מתיר למכור כלו חוץ מדמי יין נסך שבו ואפילו יין נסך גמור ופי' בגמ' שהלכה כרשב"ג בסתם יינם אבל לא ביין נסך הגמור והוא שאמרו בפסק זה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר במכירת כלו חוץ מדמי חבית של איסור סתם יינן אפילו יין ביין למכר כלו חוץ מדמי יין נסך שבו והוא הדין לכל האסור במגע גוי שהכל בכלל סתם יינן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שיין במים אם נעשו המים ראויים לשתיה על ידו אפילו על ידי הדחק הרי הם ככבשים שדרכן לתת לתוכן יין שנאסרו בהנאה וכן דעתם ביין שנתערב ביין אף בסתם יינן אם נתערב שם כל כך שכנגדו במים יהו ראויין לשתיה על ידו ואין הדברים נראין ואף בכבשים כבר פרשנו לדעתנו שימכרו חוץ מדמי יין נסך שבהם אלא שהם סוברים בהם שכל שמכשיר את האוכל הרי הוא עיקר הדבר וכן העידו בתלמוד המערב בלשון זה מודה רשב"ג ביין לתבשיל שהוא אסור ומ"מ הדברים זרים:

יין שנתערב ביין נסך ודאי שנאסר אף במכירה חוץ מדמי יין נסך יש מי שמתיר בהולכת הנאה לים המלח והם סוברים שהולכת הנאה לים המלח גדולה ממכירה חוץ מדמי יין נסך והם נסעדים בה משמועה שבסוף פרק כל הצלמים וגורסין דאיערבא חמרא דאיסורא בחמריה ויש חולקין בה לומר שאין לה שום תקון ואע"פ שיש פדיון לע"ז דוקא בדבר שאינו בלול וגורסין בה בדרך אחרת כמו שהתבאר שם ומ"מ בסתם יינן מותר בהולכת הנאה לים המלח ויש אומרים שבסתם יינן וחבית ביין נסך אין הולכת הנאה לים המלח מועלת אלא מכירה חוץ מדמי יין נסך והם סוברים שמכירה חוץ מדמי יין נסך גדולה יותר מהולכת הנאה ואין בדברים אלו הכרע ולדעתי הולכת הנאה ומכירה חוץ מדמי יין נסך בדבור אחד נאמרו לענין התר אלא שלענין פירוש מכירת כלם חוץ מדמי יין נסך חמורה יותר. שהרי בהולכת הנאה משתמש בגוף האסור כגון לזלוף וכיוצא בזה:

שאר איסורין שנתערבו כעין יין ביין מותרין לימכר חוץ מדמי איסור שבהן ומ"מ כתבו הגאונים שדברים הנאסרין בתערובת אסור למכרן לגוים שמא יחזור וימכרם לישראל:

וחבית שנתערבה בחביות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כלן אף בשתיה ויש חולקין שזה אינו אלא בשנתערבה בשיעור בטולה של רוב אסורין בששים ושל תרומה במאה וכן כלן אבל בפחות מכן לא הותרו ואין הדברים נראין וכן יש חולקין שלא להתיר אלא בהנאה וכבר הכרענו כדעת ראשון במסכת חולין וכבר כתבנו מענינים אלו בפרק כל הצלמים: