מאירי על עבודה זרה קמו

ולענין ביאור מה שאמרו בענין זה חזקיה אמר הגדילו באיסור אסור פירושו שהיה שם יין כשר ונתרבו על ידי יין נסך שנפל לשם ואסור שאין אומרין רואים וכו' והוא הדין כשנפל יין נסך תחלה על היין כשר ואח"כ באו שם מים הגדילו בהתר מותר שנתערב תחלה יין נסך במים ונתבטל בו ואח"כ נפל לתוך יין כשר ומתרבים בו שבזו אין אומרים חוזר ונעור אחר שנתבטל ור' יוחנן אמר אף הגדילו באיסור מותר מדין רואין וכו' הואיל ויש שם מים תחלה ולפירוש זה לדעת המזקיק במים תחלה הלכה כר' יוחנן ומ"מ אפשר לפרש דברי ר' יוחנן אף במים לבסוף והלכה כמותו אף לשיטתנו ואע"פ היה רבו של ר' יוחנן מ"מ דין רואין את מינו שטה ידועה היא בכל התלמוד וכבוד הרב מחול בו אצל תלמיד ואף גדולי המפרשים מתירין בכך:

שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו בין שנפל אסור לכתחלה בין שנפל איסור לבסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בשל איסור כדי לחמץ כמו שהתבאר:

שני כוסות של יין אחד של חולין ואחד של תרומה ומזג כל אחד מהם במים ואח"כ ערבן רואין את מינו והוא היין של חולין כמי שאינו והמים רבין על יין התרומה ומבטלין אותו אם יש במים כדי לבטל את היין והכל מותר ודבר זה פירשוהו חכמי התוספות בשוים ושנמזגו כל אחד מהם כפי הראוי לו אחד בשלשה ונמצא יין של תרומה בששה חלקים מים והורו מכאן שכל יין שנתערב בששה חלקים מים נתבטל מצד שהוא פוגם את המים ואין הדברים נראין שהרי כמה בני אדם דרך שתייתם בכך ומ"מ ענין זה רוב מפרשים פרשוהו בשיש בכוס של חולין תשעה עשר לוגין ומזוגין בנ"ז חלקים של מים וכוס של תרומה לוג אחד ויש במזיגתו שלשה לוגין וכשנתערב הכל ונסתלק יין החולין נשאר לוג של תרומה בששים לוגין של מים ומתוך כך בטלה שהתרומה בשאינה מינה אף היא בששים ויש לפרשו בפחות מששים מפני שיש כאן טעם לפגם בפחות מששים שיין מועט מיעוט גדול במים הרבה אין משביחין אלא פוגמין ומ"מ בששה חלקי מים משביחין הן וכמה בני אדם שתייתם בכך וכבר כתבנו ענין זה בפרק שני:

אף לענין יין נסך הורו מקצת גאונים מדבריהם שכל שתמדו בשמרים של יין נסך או בחרצנים שכבר נעצרו בקורת הגת אם נתן מים במדה ויצאו ביתר מכדי מה שתמד כל שלא יצאו אלא במזיגת אחד לששה כגון רמא תלתא ויצאו תלתא ופלגא או פחות הותרו ולא נאסרו אלא ביצאו יותר מאחד לששה והוא רמא תלתא ויצאו תלתא ופלגא ועוד מעט אע"פ שלא יצאו ארבעה ואע"פ שלענין ברכה ומעשר הדבר תלוי בארבעה משלשה וזה דבר זר ולא אמרוהו הם בעצמם אלא שאחרים הוציאו כן מדבריהם ותמה על עצמך והרי בשל הקדש אמרו שכל שתמד בשמרים הקדושות קדושת הגוף אסורות לעולם כמו שהתבאר בב"ב צ"ז א' ושמרים של יין נסך הרי הם כשמרים של הקדש לענין אסור הנאה אלא ודאי כל שהן ראויות לשתות עד שאדם מניח את המים ונוטל מהם נאסרו בלא ספק ומ"מ אף לדבריהם תמדים שלנו העשויות בחרצנים שלא נדרכו בקורה כל תמוד שלהם נאסר לעולם אף ביצאו בפחות ממה שהכניס שהחרצנים עצמן בולעין מן המים ותמדים שלנו שנגע בהם גוי כבר ביארנו דינם בפרק שני ומ"מ נצוק שלהם מותר סלק את מינו כמי שאינו וכו' ואף לדעת המצריכים מים תחלה הואיל והללו עיקרם מים מותר:

הרבה דעות זרות נמצאו לקצת מפרשים בשמועה זו מהם לפסוק שאין אומרים סלק את מינו כמי שאינה ומהם שפוסקין כן אלא שלא אמרו אלא בשאין לאחד מן היינות או הכשר או האסור בכדי לבטל את המים אע"פ שיש בין שניהם כדי לבטלם אבל אם היין הכשר נתן טעם בתחלה במים וחזרו להיות יין אף ר' יוחנן אוסר ואין אלו אלא דברי נביאות וכבר כתבנו עיקר הדברים ואל תזוז מהם:

כל איסורין שבתורה יש שפוסקין שבמינן במשהו ובשאינן מינן בנותן טעם ואף גדולי הפוסקים הביאוה כן בהלכותיהם אלא שגדולי תלמידיהם העידו עליהם שחזרו בהם ועיקר הדברים שכל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם ומין במינו מיהא שאין הטעם מורגש הולכין בו לשיעור ששים וכבר כתבנו על זה ראיות הרבה בכאן בפרושינו ובמסכת חולין בחבור זה בפרק גיד הנשה אלא שיצאו מכלל זה טבל ויין נסך שבמינן במשהו שלא במינן בנותן טעם והטעם לאלו יין נסך משום חומרא דע"ז וכן הדין בכל אסור ע"ז וטבל מפני שכשהיתרו כך איסורו מה התרו במשהו שהרי חטה אחת פוטרת את הכרי אף אסורו במשהו ואפילו לא היו לו מתירין כגון שהיו בעליו למדינת הים שאי אפשר לאחר לתרום כמו שאמרו אתם ולא התורם את שאינו שלו שאם היו לו מתירין אף חדש והקדש כן כמו שיתבאר בנדרים או שמא בטבל לא היה ראוי לאסרו משום דבר שיש לו מתירין וקל וחומר הדברים אם הדבר האוסרו והוא התרומה בטלה הוא עצמו לא כל שכן ומ"מ כלל זה אע"פ שהוא ברוב איסורין צריך אתה לידע שלא כל האיסורין נכללין בו לא בכללו לאסור הכל בששים ולא בפרטיו שלא לאסור במשהו אלא טבל ויין שהרי חמץ בפסח במשהו בין במינו בין שלא במינו ואע"פ שאחרוני הרבנים היו מפקפקין מדו להתיר חמץ בששים מ"מ כבר נתפרסמה הוראת איסורו במשהו וכלל זה אף אתה צריך לתרץ בו מצדדים אחרים והוא שיש אסורין שאין בטלין לעולם ויש במאה ויש במאתים ויש בטלין ברוב וכבר בארנו ענין כלם במסכת חולין: