מאירי על עבודה זרה קמ

כבר ביארנו במי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין שאפילו נמצא שם בצד החביות מותר כמו שהתבאר צריך אתה לידע שאף אם ראינו ביין דבר המוכיח שנגע הואיל ואין כאן הוכח ברור אינו אוסר מעשה היה בגויה שנמצאת בין החביות ומצאו בידה מקצף היין והתירו מפני שהקצף נמצא לפעמים בגב החבית ואנו תולים שמגבה נטלה ואע"פ שאין אנו מוצאים הימנה עכשו בגב החבית שמא באותה שעה נזדמן כך ואין הפרש בזו בין גדולה לקטנה אלא אף בגדולה כן ואע"פ שגדולי המחברים וחכמי הצרפתים פרשוה בקטנה אין הדברים נראין כלל ומ"מ אם יש כאן ברור כגון שמצאו בידה יין ואין יין באותו אוצר אלא בחביות אסור ואין תולין בחוצה לו וכן כתבו גדולי המפרשים ואם מצא חותם מקולקל הואיל ומ"מ אין לו שיכות בבית או אין לו שיכות ביין מותר שמא בלבו היה ליגע ולא נגע הואיל ויש כאן דין נתפש כגנב או חזקת המשתמר:

חיל שנכנס לעיר בשעת מלחמה ושולל כל הנמצא אף חביות פתוחות מותרות ואפילו נמצאו שם ואפילו כלם גוים מפני שאין להם פנאי לנסך ואין צריך לומר בסתומות נתברר לנו שפתחו אם פתחו אחת יש לחוש לה ואם פתחו הרבה ודאי חושבים היו עליהם שמא ממון היה בהם וכשראו את היין הניחוהו ולא נגעו והכל מותר מ"מ בקבוקים שלנו אינם בדין זה אא"כ פתחו דרך מגופה:

כל שאין לו שיכות לא ביין ולא בבית אם נמסרה לו שמירת הבית הרי יש לו שיכות בכל והוא שאמרו למעלה שאם אמר לו שמור אסור ואפילו בלא הודיעו שמפליג ואע"פ שמעביר כדי יין כשומר הוא ואעפ"כ כל שלא הודיעו שמפליג מותר אינו דומה שכל שמסר לו שמירת הבית האמינו בכל והרי הוא כהודעת הפלגה שאף כשיבא עליו טוען שלתועלת שמירה הוא מתכוין ואף כשלא נמצא שם אסור אבל אם מסר לו מפתח אין כאן הרשאה ולא שיכות שהרי נעל לו הדלת ואפילו נכנס ונמצא בצד החביות מותר ואף בהודעת הפלגה ושהיה מרובה שמתוך שהוא נתפש כגנב בהול ואינו נוגע כלל הדברים הרי הוא כשאר אנשי המקום שאין להם שיכות לא בבית ולא ביין לגמרי וכן לענין טהרות חבר שמסר מפתחו לעם הארץ טהרותיו טהורות שלא מסר לו אלא שמירת מפתח:

ישראל שדר בכפר שכלו גוים וביום טוב נכנס לעיר ונעל מבחוץ והניח המפתח לשפחה או לגוי חכמי הדורות שלפנינו אסרוהו על ידי מעשה ופי' זו שבכאן בישראלים דרים בעיר ולא יראה לי כן ואף אחרוני הרבנים הורו בה להתר אף בהודעת הפלגה ודבר זה אתה דנו משמועת אותן שאין להם שיכות לא בבית ולא ביין:

מעשה בא לפני קצת רבני צרפת בתפישה אחת שנתפשו היהודים ומנה המושל שומרים בבתיהם עד שנתפשרו עמו ומסר המפתחות לשומרים והסכימו שאף זו אינה אלא שמירת המפתח שאף הם יראים מן המושל והרי זה אין לו שיכות לא בבית ולא ביין ומותר אפילו מצא פתח פתוח וחותם מקולקל ממה שאמרו בטהרות המניח כליו בחלונות של אוליירין ונעל וחתם אע"פ שבא ומצא פתח פתוח וחותם מקולקל טהור וכן ליין נסך ואע"פ שמזונותיהם על ישראל הואיל ולא הורשו ליכנס לבית וכן אפילו הורשו ליכנס בבית אלא שלא הורשו בבית שהיין בתוכו הא אם הורשו בבית היין פתוחות אסורות והסתומות שאין שם ברזא אלא מגופה למעלה מותרות אפילו בשיעור הפלגה שאלו פתחו לא טרחו לסתום כדין האמור בבולשת וכן במקומות שנהגו אנסים שבהם לחפש בקנקנים שלהם ולפתוח דרך מגופה ונכנסו ברשות לעשות כן מה שנמצא סתום מותר שאלו פתחו לא טרחו לסתום ומ"מ הם הוסיפו בהוראות אלו קצת דברים שלא נראו לנו ואם הורשו למשכן יראה שהפתוחות אסורות והסתומות מותרות אף בשעור האסור שאלו פתחו לא חזרו וסתמו ואף הפתוחות אם יש לו בהם חותם מותרות אף בחותם אחד שאלו הסירו לא טרחו עליו להשיבו כבראשונה וכל שכן אם לא הורשו למשכן בכדי להזיק לישראל שאין היין בכלל רשותו וכל שכן במקום שאין כניסתם מבוררות על ידי ישראל אלא שגוים אומרים נכנסו ולא נגעו או שהם עצמם אומרים נכנסנו ולא נגענו כמו שביארנו בענין טהרות בגבאים שנכנסו למשכן באחרון של חגיגה:

חצר שנחלקה ביתדות ופסים קצרים ונמוכים בפחות מעשרה להיכר שלא יכנס זה לחלק חברו בלא רשות וכל כיוצא בזה ונתברר חלק זה לישראל וחלק זה לגוי והניח הישראל את יינו בחלקו ויצא אע"פ שחביותיו עומדות סמוך לחלק הגוי בכדי פשוט ידים והגוי יכול ליגע שם בידיו מותרות ואפילו פתוחות ואע"פ שאין אצלם דין תפישה כגנב בפחות מעשרה כמו שאמרו בראשון של בתרא שאמרו שם בפחות מעשרה מצי אשתמוטי במחיצה עשרה לא מצי לאשתמוטי ואעפ"כ מותר בוש הוא מליכנס במה שאינו שלו ומ"מ אם נמצא שם הואיל ואין שם נתפש כגנב אסור על הדרך שהתבאר:

היה גגו של ישראל למעלה מגגו של גוי אע"פ שידי הגוי מגיעות לשם מותר ואע"פ שיש לו להשמט ולומר אמצרי קא ממצרנא על מצרי ר"ל הגג כלומר שמתעסק היה בראיית המצר אם יש לחוש לאיזה ריעות שבכותל ויש גורסין אימצורי קא אמצרנא כלומר מתמודד בעצמי והוא הנקרא בלע"ז אישטרילייאר וכן אם היה של ישראל למטה וכן אפילו היה בצד גגו ויד הגוי מגעת לשם ולענין טהרות כל כיוצא בחבר ועם הארץ טהרותיו טהורות וגדולי המפרשים חולקים בה בגגו של ישראל למטה ומשום חשש רוקו וגדולי המחברים חלקו בה אף מחשש מגע שהוא יכול לפשוט ידיו וליגע הואיל וגגו של עם הארץ למעלה וכן חלקו בשהיו זה בצד זה לענין טהרות:

שתי חצרות זו לפנים מזו חיצונה לעם הארץ ופנימית לחבר מניח חבר פירותיו בשלו הואיל ואין לעם הארץ מדרס בה אע"פ שיד עם הארץ מגעת שהרי נתפש עליו כגנב:

המשנה הרביעית והיא מענין משניות שלפניה [והוא שאמר] בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות שאין להם פנאי לנסך אמר הר"ם בולשת נקרא החיל הנכנס לתוך העיר לשלול אותה ושולחין יד בממון בני אדם תרגום ויחפש ובלש ולפי' נקראו בולשת לפי שהם מחפשין ממון בני אדם וחוקרים אותו:

אמר המאירי בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום וכו' פירוש חיל זה הורשו לאכול ולשתות מבני העיר ופורעים להם לפעמים והילכך חביות פתוחות אסורות כל שנמצאו אצלם ודאי נגעו סתומות מותרות שאם נגעו ופתחו לא חזרו וסתמו שאין להם אימה בכך בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות אין להם פנאי לנסך כמו שבארנו למעלה ואע"פ שבעיר שכבשה כרכום אמרו כל כהנות שלתוכה פסולות אין הנדון דומה לראיה לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי כמו שיתבאר במקומו ומ"מ בשעת שלום בקבוקים שלנו אין ראוי לומר שאם פתחו לא חזרו וסתמו שפתיחתם דרך ברזא ואם לא סתמו הרי נשפכו והרי אלו אין כונתם להזיק וכל שנשתהה בכדי נדוד ברזא וחזרתו בלא היכר אסור אף בסתומות אא"כ יש שם חותם:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

בפרק אלו מציאות כ"ד ב' התבאר שכל שמצא חבית של יין בעיר שרובה גוים מותרת משום מציאה להנאת קנקנה ויינה אסור בהנאה ואם רוב ישראל מותרת בשתיה ובעיר שרובה גוים אם בא ישראל ונתן סמניה מותרת בשתיה למוצאה שמ"מ זכה בה ויש שפירש בה דוקא בחותם בתוך חותם ואי אפשר לומר כן שאם כן מה בא להשמיענו ועוד שלא נאמר חותם בתוך חותם אלא במפקיד או מיחד שיראים לנגיעתם וכשנוגעים טורחים וסותמים אבל מוצא אם פתח לא טרח לסתום מעתה כל שמצאה סתומה מותרת ובקבוק שנפל לבעליו ומצאו מותר בלא חותם הואיל ומצאו בפקק שלו או אפילו ניטל פקקו ונשפך מקצת היין כל שיש לתלות שמחמת נפילתו נשפך שאלמלא לא מצאוהו למה הניחוהו:

בפרק לא יחפור כ"ד א' התבאר בחבית שצפה בנהר אם היתה כנגד עיר שרובה ישראל אע"פ שרוב סביבותיה גוים אם יש במקומות שבנהר זה באותו שיעור שמסביבותיה עד כאן מכשולות ועקלקלות יש לנו לדון שמעיר זו של ישראל היא שאלו מן הסביבות אין ביאתה מצויה שלא להטבע מחמת העקלקלות ואם לאו אסורה שכל שיש לדון בו אחר הרוב ואחר הקרוב הולכין ואפילו היה הקרוב מוכיח יותר כגון שהיתה קרובה ביותר בכל שכיוצא בזה שהדבר מצוי ביאתה מן הרוב כביאתה מן הקרוב וכן הדין אם נמצאת כנגד עיר שרובה גוים ורוב סביבותיה ישראלים ויש מקום במרוצת המים שביאתה נוחה לבא משם הולכין אחר הרוב ומתירין אותה:

הוזכר שם גם כן בחבית של יין שנמצאת בכרם של ערלה והתירוה הואיל וסביבותיה אינן של ערלה הולכין אחר הרוב ולא סוף דבר יין שאין דרך לגנוב ממנה ולהצניע בתוכה אלא אף בענבים כן ואע"פ שהקירוב מוכיח ביותר הואיל ובו בעצמו נמצא אעפ"כ אחר הרוב הולכין ולמדנו מכאן שאם נמצאת חבית של יין בכרם של ישראל וסביבותיה כרמים של ישראל גם כן וברחוק ממנה רוב כרמים והם של גוים בכדי שהבאתה מאותן הכרמים של גוים מצויה כגון שהוא באותו הגבול חבית זו אסורה ודנין לה אחר רוב גוים וכל שכן אם אין שם כרם ישראל אלא זו שיש לנו לומר אם נגנבה כאן לא נדרכה כאן ולא הוצנעה כאן וכן הדין בהפך להקל ואפילו היה שם מקום מעבר לעוברי דרכים שרובם גוים אין חוששין להם שאין דרכם של עוברי דרכים בחביות הא בבקבוקים קטנים וקנקנים שעוברי דרכים רגילים לנשאם אם יש כאן מעבר חוששין לרוב עוברים:

הוזכר שם גם כן שנודות של גוים נמצאו בדרכים והתירום מפני שרוב שופכי יין ישראלים הם הא אם היו רוב שופכי יין גוים אסור אע"פ שישראלים קרובים להם ומ"מ דוקא בגדולים הא בקטנים התבאר שם שחוששין לעוברי דרכים שרובן גוים ואם היו שם גדולים וקטנים הואיל ורוב שופכי יין ישראלים הם כלם מותרין הגדולים עקר המשא והקטנים אינן באים אלא להכריע ולהשוות בין המשאות נמצאת למד שעוברי דרכים ישראלים שנפל להם בקבוק שלהם וחזרו ומצאוהו על התכונה שהיה בשעה שנפל להם אע"פ שלא היה שם חותם מותר ואפילו נשפך והותר פקק שלו שאלמלא נמצא למה הניחוהו כמו שכתבנו למעלה דברים אלו כלם אנו מפרשים אותם אף להתר שתיה וגדולי המחברים נראה שפרשום דוקא בהנאה ולא נראו הדברים:

רוב וקרוב זה שכתבנו הוא בגוף הדבר שנמצא ואין ידוע מהיכן בא אבל אם נמצא בצדו אדם שהדברים מוכיחים שהוא הביאו ויש לתלות בהבאתו איסור או התר דנין לו ותולין עליו: