מאירי על עבודה זרה קלט

בית שהיו ישראל וגוי כונסין יין לתוכו זה בחביותיו וזה בחביותיו והרי יש לגוי שיכות בבית ולא ביין שהרי יינו של ישראל בעצמו בחביותיו וכבר בארנו בכיוצא בזו שכל שנמצא הגוי לשם אסור בכל ענין אא"כ הניחו בחזקת המשתמר אפילו אם הניחו בחזקת המשתמר אם נעל הגוי מבפנים במנעול ונודע כן בודאי כמו שיתבאר אסור בפתוחות מיד ובסתומות בשיעור שהיית פתיחה והחזרה בלא הכר ואע"פ שהיה לנו לומר שיש עליו אימת הבעלים שמא יבאו והוא צריך לפתוח מ"מ הואיל ואינו דר שם סומך שלא יבא ואם יבא ישמט בטענת שינה עד כדי שישלם שעורו ומ"מ אם היה נקב בפתח כל שאפשר לראות נקב נצל אף בפתוחות ואם היה ישראל דר באותה חצר מותר וגדולי המפרשים אוסרין ואין דבריהם נראין ויש מי שאומר שאם לא היה שם יין של גוי כלל לא נאסר בנעילת דלת שאין לו רשות לנעול אא"כ מצד יינו וכן נראה גדולי הדורות נוטים בזו לדעת אחרת לומר שנעילת דלת אינה מפקעת דין חזקת המשתמר אלא לפתוחות הא לסתומות מתיירא הוא שמא יבא קודם שיעור פתיחה והחזרה בלא הכר ומותרות אף בשהה הרבה וא"כ בדבר זה כל שכנגד הנקב מציל בפתוחות ומה שבצדדין נאסר בפתוחות והותר בסתומות והדברים נראין לי ואף מפי רבותי שמעתיה בהוראה אלא שבתוספתא נראה כשטה ראשונה כמו שכתבנו למעלה ומ"מ בלילה מיהא יראה לי שנעילת דלת מוציאה חזקת המשתמר אף מן הסתומות אף הם החמירו לומר שאם היו שם שני גוים נאסרו הפתוחות שהרי האחד יכול לראות כשיבא הישראל והאחר נוגע ואיני מודה בזו כל שהוא בחזקת המשתמר אפילו בעשרה כן והרי שנו כיוצא בה בלשון רבים לענין טהרות בשמועת חמריו ופועליו כמו שכתבנו למעלה גדולי המפרשים מעמידין ענין זה בשיש לו שיכות ביין ובבית נראה לדעתם שיין זה כלו מעורב בין ישראל וגוי אלא שישראל מטהרו וכבר ביארנו ביש לו שיכות בבית וביין שאם נמצא אסור בכל ענין ואין פתח לרשות הרבים מצלת ומתוך כך אני תמה לדבריהם היאך יותר מה שכנגד הנקב שאפילו היה הפתח פתוח יש לאסרו:

אע"פ שבארנו שנעילת דלת מפקעת דין חזקת המשתמר אם היה אפשר שיחשוב הגוי שמא אף הישראל בפנים מותר אע"פ שהוא בחוץ כיצד הרי שהיה הישראל דר בעליה וגוי בבית וכניסת ישראל לעליה דרך הבית ויצאו שניהם לחוץ מחמת ששמעו קול צוחה וכיוצא בה וחזר הגוי ונעל מבפנים היין מותר שיש לנו לתלות ולומר שהגוי חושב שאף הישראל נכנס לו והרי הוא בבית ושמועה זו גדולי המפרשים פרשוה שיש ארובה בעליה שכל יינו נראה משם ואם לאו כל מן הצדדין ר"ל שאינו נראה דרך ארובה אסור ואף בזו לדעתם דוקא ביום אבל בלילה כל הישן שינה מפקיעתו מחזקת המשתמר וצריך שידור בלילה למטה אצל יינו ודברים אלו אין נראין לי שכל שהוא עומד עמו בעליה שבבית ונכנס עמו בפתח אחד ואין שם מחיצה הרי זו חזקת המשתמר אף בלא ארבה ואף בלילה אין ראוי אצלי להחמיר הואיל והוא שרוי עמו בחצר ואף שטת הדברים אינה מכריחתנו בכך:

יש ספרים שגורסין כאן היו ישראל וגוי דהוו יתבי ושתי חמרא שמעי קל תגרא נפוק ואזול אתא גוי אחד לדשא באפיה וזה שאמר באפיה לאו דוקא אלא בין בשנעל בפניו בין שנעל שלא בפניו כך הוא הדין ואמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא אתי וגירסא זו אינה ברוב הספרים ולא עוד אלא שאי אפשר להעמידה לדעת גדולי המפרשים לפי מה שכתבנו שהרי נעילת דלת לדעתם מפקעת חזקת המשתמר אף מסתומות ואפילו ביום אלא שמ"מ נראה לי שמאחר שיצאו נפקע מגוי זה שיכות בית ושיכות יין ובא ללמדנו שכל מי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין אפילו נעל מבפנים אין דין יראת תפישת גנב נפקעת ומה שאמר השתא אתי שהוא לשון האמור על חזקת המשתמר בשאין לו טענה ביין פירושו השתא אתי וישתדל על תפישתי ומטענת גנב בא בהתרו ונעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר אבל אינה מפקעת דין יראת תפישת גנב אא"כ בלילה לדעת קצת מפרשים כמו שבארנו בכלל מי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין ואין הפרש בזו בין שהיו שניהם שותים מיינו של ישראל בין שהיו שותים זה יינו וזה יינו ולשטתנו אפשר לפרשה בחזקת משתמר ואתה מפרשה בסתומות ביום שאין נעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר ביום בסתומות ולשטת גדולי הדורות אתה מפרשה אף בלילה שהרי לדעתם אין נעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר לעולם בסתומות אף בלילה:

הזכירו בגמ' מעשה שאירע בבית אכסניא שהיה שם יין של ישראל ושל גוי זה בחביותיו וזה בחביותיו שאין לו שיכות ביין ונמצא הגוי בחביות והורה רבא שהכל תלוי בשיכות הבית שאם נתפש כגנב על כניסת הבית היין מותר ואם לאו אסור ודבר זה חכמי צרפת פירשו בו כמו שרמזנו בפרק רביעי שאם אין לו שיכות בבית ונתפש על כניסתו היין מותר הא אם יש לו שיכות בבית היין אסור אע"פ שאין לו שיכות ביין שאין זה חזקת המשתמר ולדעתם אין חזקת המשתמר אלא בשנכנס לבית מדעת ישראל שאין לתלות כניסתו בדעת נסוך ונאסר אף בלא נעילת דלת ומ"מ גדולי המפרשים קורין אף בזו חזקת המשתמר ומה שאסרו רבא אם יש לו שיכות בבית דוקא בשנעל אחריו בודאי וכמו שפירשנו שנעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר ואני תמה הואיל ויינו של גוי לשם היאך ימצא נתפש כגנב על כניסתו והרי מצד יינו נכנס ויראה לי שלא אמר רבא כן אלא כמי שמדבר דרך כלל כלומר כלל הדברים כל שאין נתפש כגנב ר"ל שיש לו שיכות בבית אע"פ שאין לן טענה אצל היין נמצא שם אסור אם בנעל ואם בשלא נעל מר כדאית ליה ומר כדאית ליה וזה הואיל ואינו נתפש כגנב שהרי כל שיינו לשם שיכות יש לו בבית היין אסור וגדולי המפרשים פרשוה שיינו של גוי בזוית זה ושל ישראל בזוית זה ואמר אם נתפש כגנב והוא שיש שם מחיצה עשרה בין זה לזה מותר ואף בנעילת דלת שאין נעילת דלת מפקעת דין נתפש כגנב כמו שביארנו ולשטת גדולי הדורות שאין חזקת המשתמר נפקעת מצד נעילת דלת צריך לפרש למה אמרו שאם אינו נתפש כגנב אסור והרי מ"מ יש להתירו מחזקת משתמר ואפשר כגון שהגוי יודע מקום הפלגתו של ישראל ושהוא בשיעור מגע על הדרך האמור או שמא הם סוברים כשטת גדולי הרבנים וכן נראה מדבריהם:

הוזכר עוד בגמרא מעשה בבית שהיה מלא יין של ישראל ונמצא גוי עומד לשם ואמרו אי אית ליה לאשתמוטי חמרא אסור כלומר שאין כאן נתפש כגנב וחזקת המשתמר אין מתירו אם לשטת גדולי הרבנים מצד שלא נכנס מדעתו של ישראל ואם לגדולי המפרשים מצד נעילת דלת והקשו ממה שאמרו ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור מאי לאו אע"ג דלית ליה לאשתמוטי לא בדאית ליה לאשתמוטי ולשטת גדולי המפרשים יראה שהוא מקשה מננעל הפונדק ואלמלא שנעילת דלת מפקעת אף תפישה כגנב ותירץ לא וכו' כלומר שלא היה שם דין תפישה כגנב כגון שהיה לו שיכות בבית ונעילת דלת אינה מפקעת דין תפישה כגנב ולשטת גדולי הרבנים לא הקשה אלא ממה שאמר לו שמור ואתה צריך לפרש שאמר לו שמור מבחוץ שאם הרשהו לשמירה מבפנים היאך אמר מאי לאו אע"ג דלית ליה לאשתמוטי אלא שלא הרשהו בפנים וכשנמצא אסור אף במקום נתפש כגנב ותירצה בדאית ליה לאשתמוטי ויש גורסין בשמועה זו חמרא דישראל וגוי ופירשו אי אית ליה לאשתמוטי כגון שלא היתה מחיצה בין יינו של ישראל לשל גוי:

כבר בארנו שנעל הפונדק כמי שיש לו שיכות בבית אע"פ שאין לו טענה אצל היין שאין חזקת המשתמר מועלת בו וכן ביארנו ממי שמסר לו שמירת יינו או כל ביתו אסור שהרי מחמת טענת שמירה הוא בא ונוגע ומ"מ מסירת מפתח אינה אוסרת כמו שיתבאר למטה:

הזכירו עוד בגמרא שאירע מעשה בישראל וגוי שהיו שותים יין בביתו של ישראל ושמע ישראל קול התפילה ויצא לו והניח את הגוי עם יינו והתירוהו מפני שהגוי חושב עליו עכשו יבא ודבר זה צריך שתדע שאלו היה ישראל מודיע שהוא הולך לבית הכנסת או להתפלל הכל אסור פתוחות בשיעורן וסתומות בשיעורן אבל זה לא הודיע מקומו אלא שבשמעו קול התפלה יצא לו והתר זה בשני פנים אם היה זה שותה את יינו וזה את יינו הרי אין רשות לגוי ליגע בשל ישראל והרי זה נתר בחזקת המשתמר ואם היו שניהם שותים מיינו של ישראל הרי הוא כמורשה עליו על הדרך שבארנו באוכל עמו על השלחן ואינו נתר אא"כ סלקו בשעת יציאתו חוץ מכדי פשוט ידיו ועשאו כשל דולבקי על הדרך שהתבאר ואפילו פתוחות מותרות וכגון שהתפלה בבית שהרי הואיל והוא בבית מתירא שיבא עליו פתאום ואם יצא לחוץ כגון שאינו רואה הדרך לפניו ואפשר לבא עליו דרך עקלתון על הדרך שבארנו קצת מפרשים ראיתי נוטים לומר שאף בהודיעו שהולך ומתפלל מותר ואין זה דומה להודיעו שמפליג שדבר זה הואיל ואפשר לו לעשותו בכאן ר"ל שאף הוא רשאי להתפלל בכאן סבור עליו שיתחרט וישוב והודעת הפלגה בהזכרת מעשה אינו אוסר אלא במעשה שאי אפשר לו לעשותו בכאן כגון רחיצה במרחץ וכיוצא בה ולא יראה לי כן כל שהוא מודיעו מאמין הוא ואינו מפקפק אלא שבזו אני מפרש שלא הודיעו אלא שהיה הדבר מוכיח כן כמו שבארנו ומתוך שלא הודיעו הוא מפקפק בדבר אע"פ שיש שם ידים מוכיחות:

הוזכר עוד בגמרא שאירע מעשה בישראל וגוי שהיו יושבים בספינה והיה ערב שבת ושמע ישראל קול שופר שתוקעין בערב שבת להתראת שביתה כמו שיתבאר במקומו ויצא לו מן הספינה והיו הדברים מוכיחים שנכנס למדינה לקבוע שביתתו לשם והתירו את היין מחזקת המשתמר חושב הוא עליו שיבא לשעתו ואף בפתוחות כל שיש אימת דרך עקלתון וביאת פתאום ואפילו היתה הספינה חוץ לתחום הגוים חושבים שאין ישראל משמרים את השבת במקום פסידא וכבר שמעו מהם שהיו אומרים אלו היו ישראל משמרים את השבת כמה כיסים היו נמצאות בדרכים שאי אפשר שלא יעריב שמשם בדרכים ואין יכולין להעביר ארבע אמות והם אינם יודעין הוראת מוליכו פחות פחות מארבע אמות ומתוך כך חושב הוא עליו שיבא ודבר זה אני מפרשו גם כן בשלא הודיעו אלא שהדברים מוכיחים כן וכל שבדרך זה הגוי מפקפק ומתירא אבל כל שהודיעו כן מאמין בו ואינו מפקפק ויאסר הכל לפי שיעורו וקצת מפרשים שהזכרנו מתירים אף בהודיעו סבור הוא עליו שיתחרט שאפשר לו לשבות בכאן על הדרך שכתבנו ולא יראה לי כן ודבר זה אף בלילה הותר שהרי זה לא בא בשבת ולן הגוי עם היין וסבה זו יראה לי מפני שהספינה אין לה דלתות ואפשר באו אף בלילה הא כל כיוצא בזה בבית בלילה אסור בנעילת דלת אף בסתומות כמו שהתבאר:

קצת חכמי הדור ראיתי להם שהם מפרישים בשום אחד ממעשים אלו שהוזכרו בסוגיא זו בין לילה ליום כלל ומביאים ראיה לדבריהם משמועה זו וכבר בארתי בה הסבה לדעתי ומ"מ הם מקשים ממנה לגדולי המפרשים שאוסרין בלילה אף במקום שאין נעילת דלת מפני שכל לילה וזמן שינה הרי הוא כהלך והודיעו שמפליג ואע"פ שאין דעתי נוטה בזו לדעת גדולי המפרשים כמו שלמדת ממשנתנו אומר אני שאין מזו טענה עליהם בשלשה דרכים הראשונה הוא שאני אומר דבר זה תוך התחום היה וחזר לו ולן שם והראיה שאין שמיעת קול שופר מצויה חוץ לתחום ואע"פ שהיא עשויה להבטיל עם שבשדות שמא אין רחוקים כל כך ואם רחוקים השומעים משמיעים זה לזה עד שמגיע הדבר לאחרון שבהם ומה שאמר ואי משום שבתא לא משום חלול חוץ לתחום אלא שזה נכנס לעיר להצניע כלי חול שעמו ואין כאן חשש אלא בכדי שעור באו לעיר ושובו לשם והראיה אמרו על זה קל שיפורא דבי שמשי והיא נאמרת על אחרונה שבתקיעות ששביתת שבת חלה בשיעור מועט ואמר על זה שמכיון שלא הודיעו אף חביות שיש בהם שהות ליאסר בשעור זה מותרות שהגוי חושש שמא לא יכנס לעיר כלל אלא שישוב לאלתר ולא יחוש לכלי חול שעמו מפני חלול שבת שפחד יינו גדול מזהירות שבת והדרך השני שאף אם תפרשה חוץ לתחום אין כאן ראיה להתיר במקום אחר בלילה מפני שיין זה היה במקום שאינו משתמר שכיון שנכנס לעיר ודאי בנמל היה ולא על מגע לבד הוא חושש אלא אף לפסידא גמורה וכל שיש חשש לפסידא גמורה דעתו של נכרי להיות ישראל בא שם אף בלילה ולא יחוש לחלול שבתו הא כל שנכרי חושב שאין ישראל מתירא לפסידת יינו לגמרי אינו חושש שיהא חשש מגעו מבהילו כל כך לבא בלילה ועומד לו בטוח והדרך השלישי הוא שמה שהתירו כאן בלילה מפני שכל ימי עמדו היה משכבו אצל היין ומכיון שהגוי חושב עליו שישוב ושלא יחוש לחלול שבת ראוי בודאי לחשוב עליו שלא לישן בדרכים אלא שיבא וישכב במקומו אצל יינו אבל מקום שאין משכבו אצל יינו אין לו כלל חשש מלבא לשם לקבוע לו מקום שכיבה ומ"מ אע"פ שאני טורח לפרשה שלא להקשות ממנה לגדולי המפרשים דעתי נוטה שכל שאין שם נעילת דלת מותר אף בלילה על הדרך שבארנו ומ"מ שמועה זו לא הביאוה גדולי הפוסקים כלל נראה שאינם מקילים לומר שהגוי חושב שאין היהודים שומרים את השבת כדי להקל וכבר הורו בצרפת על ישראל ששכר חמרים לחביותיו ונפרדו ממנו בשבת במנחה ובמוצאי שבת השיגם לאלתר ואסרוהו ומ"מ יראה לי שכל השנויות כאן הלכה פסוקה הם ואין אימת שבת מפקעת חזקת המשתמר על הדרך שבארנו ואף לקצת רבני צרפת ראיתיה בהוראה כתובה בחבוריהם על ידי מעשה:

כל מקום שביארנו שנעילת דלת מוציאה מחזקת המשתמר כבר ביארנו שלא נאמר כן אלא בשננעל בפנים במנעול שאם הגיף הדלתות ולא נעל בפנים במנעול הרי מ"מ חושב על ישראל שיבא פתאום ויפתח וכבר הייתי חוכך בזו בילדותי להחמיר ממה שאמרו בשלמים שאם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין וכמו שאמרו על זה בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול והתבאר במקומו שהמוגף בכלל הנעול ואף מדברי גדולי המפרשים נראה לי כן במה שכתבו במעשה גוי וישראל שהיה ישראל יושב בעליה וגוי בבית ומ"מ גדולי הדור חלקו בה עלי ונעניתי להם מפני שהדעת נוטה כדבריהם שכל שאינו נעול במנעול מבפנים אף הוא מתירא שמא לבא הישראל ויפתח ולא עוד אלא שהם אומרים שכל שלא נודע בבירור שנעל מבפנים אין ספק מוציאו מחזקת המשתמר שהרי ספק של סופרים הוא ומ"מ אף הם הודו לי שכל שדרכן של בני אדם לנעול מבפנים כגון פתח הפתוח לרשות הרבים ובלילה סתמן כפירושן וחזקה ננעל ונפקע מידי חזקת המשתמר אף בסתומות לדעת קצת ולדעתי ביום בפתוחות ובלילה בסתומות כמו שבארנו:

מי שאין לו שיכות בבית אלא שארעה לו סבה מפורסמת מחמת פחד שהוא צריך להתחבא שם הואיל ויש לו טענה שמחמת אותה סבה נכנס עד שאותה סבה מפקיעתו מחשש תפישה כגנב הרי זה כמי שיש לו שיכות בבית לכללו בדינין הנזכרים בו ומ"מ אם היתה סבה המולידה יראה זו כללית היין מותר אע"פ שנמצא שם שהרי הוא חושב הואיל ויראה זו כללית שמא כשם שאתה מתחבא בכאן כך התחבא שם ישראל מעשה היה ונשמע נהמת אריה בבית הגתות ונמצא הגוי מתחבא בין החביות והתירוהו מחמת שדנו על מחשבת הגוי שהוא אומר כשם שהתחבאתי אני בכאן כך באפשר שבא איזה ישראל אחרי מחמת אותה יראה ונתחבא כאן וכן כל כיוצא בזה ויש שואלין במעשה זה אף בסבה שאינה כללית מי הפקיעו מדין חזקת המשתמר מכל הנכנס שלא מדעת ישראל אבל גדולי המפרשים שהעמידו דין חזקת המשתמר אף בזו מהיכן הופקעה ומפרשים אותה דוקא בשנעל הדלת אחריו ועל הדרכים שבארנו ולדעתנו אין נעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר בסתומות אלא בלילה ומתוך כך נראה לי לפרש מעשה זה להתיר את הפתוחות וכגון שהיה יודע בבעל החביות שלא היה שם ושאין שם דרך עקלתון והיינו אוסרין בפתוחות אלמלא טעם זה וכן נראה לי ברור:

הוזכר עוד בגמרא מעשה בגנבים שפתחו חביות ולא נודע אם גוים אם ישראלים ולפי מה שהורו בה למדנו שאם רוב גנבים שבאותו מקום גוים אסור ואם רובם ישראלים מותר ומ"מ פי' גדולי האחרונים שאם אותו בית שהיין לשם הוא בשכונת ישראלים ואין דרך הגוים מפסקת הולכין אחר אותה שכונה ואע"פ שרוב העיר גוים ואע"פ שאין דלתותיה של אותה שכונה נעולות כמו שאמרו בבשר הנמצא שאין הולכין בה אחר רוב העולם אלא אחר רוב טבחי העיר וכן יראה ממסכת כתובות סוף פרק ראשון ומ"מ בפתוחות מעיקרא אין לחוש:

כבר ידעת שרשות היחיד ספקו טמא ורשות הרבים ספקו טהור והבקעה והיא שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע אפילו אינה מוקפת גדר הרי היא כרשות היחיד לטומאה כמו שיתבאר במקומו מעתה הנכנס לבקעה ויש באותה בקעה שדה טומאה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לשדה שיש בה טומאה אם לאו ספקו טמא שספק טומאה של רשות היחיד אפילו בספק ביאה טמא ואע"פ שרוב שדות טהורים ואין צריך לומר בספק מגע כגון שיאמר נכנסתי לשדה שיש בה טומאה ואיני יודע אם נגעתי אם לאו שמא תאמר לענין זה שכתבנו בגנבים שפתחו את החביות היאך לא אסרנוהו מספק ביאה אחר שנולד הריעות אע"פ שרוב גנבים ישראלים פי' הטעם בגמרא שמא אף הפותחים לא היו סבורים שיש שם יין שהרבה מטמינין ממון בחביות והם באים על עסקי ממון וכשפותחים ורואים את היין מניחין ואינם נוגעים והרי יש כאן שתי ספקות ספק ביאת גוי וספק מגע ביין ואע"פ שבבקעה טמא ויש בה שתי ספקות כמו שנתפרש בטהרות פרק ששי לענין טהרות הלכה למשה מסיני הוא אבל לענין איסור כל שני ספקות הותרו הא כל שנתבררה ביאתו אין מגעו בכלל ספק על הצדדים שאסרנוהו בביאתו ואע"פ שספק סופרים להקל וכל סתם יינם ודאי מגעם מדברי סופרים שחומרת ע"ז תקפה ואע"פ שהמגע נושא ספק אחר והוא ספק נסוך שטתם של חכמים כך היא שהמגע כנסוך ואף במעשיו נכרים לענין שתיה וגדולי המפרשים פי' מפני זה שאף שתי ספקות נאסרו ביין נסך ואין אנו צריכין לכך:

אירע מעשה לפני קצת רבנים באחד ששלח יינו ביד גוי בחותם של בצק ונתקלקל החותם ונראה להם כאלו עכברים אכלו ממנו ותלו בכך והכשירו מכח שמועה זו שאמרו בה כיון דאיכא דפתחי משום ממונא אימר אדעתא דממונא פתחו: