מאירי על עבודה זרה יד

דין מכירת סוס לגוי אע"פ שנתגלגל בכאן יתבאר למטה בריוח עם שאר דין בהמות:

חרדל שזרעו לזרע ולא לאכילה הואיל ואין זרעו ראוי לאכילה בעין פטור מן התרומה ומן המעשרות בין שנאסף זרעו בין שאכלו בירק שאינו בר אכילה כל כך ואם זרעו על דעת שיאכלנו בירק מתעשר בין בירק בין בזרע ר"ל בין שלקטו כשהוא ירק בין שהמתין ואספו בזרע שכל שדעתו לאכלו בירק כל שכן שדעתו לאכלו בזרע זרעו סתם מתעשר זרע ולא ירק שאין דרך אכילתו על הרוב בירק אבל דרך אכילתו לרוב בני אדם בזרע בכתישה ועשיית כותח:

השבת והוא זרע שמתבלין בו את התבשיל הנקרא בלשון לע"ז אניא"ש אם זרעו לזרע מתעשר זרע וירק ולא זירין שהזרע מ"מ מאכל גמור הוא וכן הדין אם זרעו סתם זרעו לירק מתעשר זרע וירק ולא זירין זרעה לזירין מפריש תרומה ומעשרות מן הזרע ומן הירק ומן הזירין וזירין הוא כשעלה בקנה שיצא מתורת ירק ולא בא לכלל זרע וגדולי המחברים פי' בו גבעולין שבראשי קצת הצמחים שבהם נעשה הזרע ונראין לעין בשבת כעין שקדים ארכים ואין בזה הפרש בין של גנה לשל שדה ואין לך דבר שאם זרעו סתם יהא מתעשר זרע וירק אלא שחלים וגרגיר בלבד כמו שיתבאר במקומו ויש חולקין לומר בחרדל שאפילו זרעו על דעת ירק בטלה דעתו ואין מתעשר ירק ועיקר הדברים כמו שכתבנו: