מאירי על עבודה זרה יג

כל משנה שהיא שנויה במחלוקת ומצינו משנה אחרת אחריה שהיא שנויה בסתם כאחד משני הדעות הלכה כסתם אבל אם היה סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם ומ"מ דוקא במסכת אחת אבל בשני מסכיות אין סדר למשנה ואי אפשר לעמוד עליהם איזה קודם ותלתא בבי הרי הם כמסכת אחת לענין זה אע"פ שבכאן נאמר כולה נזיקין אתה צריך לפרשה על תלתא בבי בלבד וכן פרשוה רוב מפרשים וסעד לדבר מצאתי בתלמוד המערב הטפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקים שלשים פרקים כלים שלשים פרקים והפקח אומר הריני למד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר אין עלי הדבר לגמור ואיני בן חורין ליבטל הרי למדת שהוא קורא לתלתא בבי נזיקין שהרי יש בתלתא בבי שלשים פרקים:

אסור לאדם שיאמר לפועל בשבת היה עמי למחר למלאכתי אע"פ שאינו מזכיר לו באיזו מלאכה ושאינו פוסק לו דמים שזה כשוכר פועלים בשבת אבל מותר לומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר נראה אם יהיה זה וכן כך כיוצא בזה כמו שיתבאר במקומו שזה אינו דבור הואיל ולא דבר במוחלט אלא כעין הרהור וכבר אמרו הרהור מותר ומ"מ יש אומרים שצריך ליזהר שלא להודיע פרט המלאכה ובנימוקי קצת גאונים ראיתי שאף זו דוקא לחברו אבל לגוי אף זה אסור שסתמו אינו עושה כלום אלא בקציצת דמים וכשאומר לו כן אף הוא שואלו בכמה ואתי לידי מכשול ונאים הדברים אלא שאין בהם הכרח:

הנשאל לחכם וטמא או אסר לא ישאל לחכם אחר כדי לטהר או להתיר ואם עשה כן חכמי גדולי הרבנים פי' שהיא טהורה ומותרת אם האחרון גדול ממנו שלא נאסר אלא מפני כבודו של ראשון אבל בדיעבד מ"מ טהורה ומותר ולשטה זו אני נמשך לומר שמותר לכתחלה במחילת הראשון על כבודו וכל שכן אם הראשון בעצמו חוזר ומתיר אבל גדולי המפרשים פי' שאין בכאן טהרה והתר חל עוד על חתכה זו הואיל ונאסרה מפי חכם והרי נעשית על ידי ראשון חתכה של איסור ויראה לדעת זה שאף הוא עצמו אינו רשאי להתירה אחר שאסרה וכך היא רמוזה ביבמות פרק האשה רבה צ"ב א' שאמרו שם תדע דלאו הוראה היא דאלו הורו בית דין להתרא והדר חזו טעמא לאיסורא קא אסרי אי הדר אמרי להתירא מי שמעינן להו ומ"מ אף הם מודים שלא נאמר אלא בחתכה זו בעצמה אבל בחתכה אחרת כיוצא באותו איסור לא חל עליה שם איסור עד שלא יהא אחר רשאי להתיר ומ"מ הדברים נראים כדעה ראשון וזו שביבמות דוקא בשחזרו והתירו מטעם ראשון בעצמו והרי כבר נשאו ונתנו עליו עד שגמרו בו לאיסור ומה ראו עוד להחזיר טעם ראשון לישנו אבל כל שנראה להם טעם לסתירת טעם האיסור או נתגלה להם טעם אחר להתיר שומעין להם וכבר כתבנו ענין זה בראשון של הוריות במה דברים אמורים בדבר שהוא תלוי בשקול הדעת אבל אם טעה הראשון בדבר שבמשנה או בתלמוד לאמוראים הולכין אחר אחרון אף להתיר והוא שאמרו בבכורות כ"ח ב' מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירו ואף בסנהדרין אמרו על זו דאלו הויא פרה בעינה הדרא וכן אני אומר בזמן הזה אם טעה בדברי הגאונים מאותם המומחים לסמוך עליהם אא"כ חולק עליהם בראיה או בטעמא דמסתבר או בסעד שאר גאונים או רבנים:

מה שביארנו שאין שני יכול לטהר ולהתיר פירושו אפילו היה השני מומחה יותר מן הראשון ואפילו לא היה הראשון מומחה הואיל והוא חכם מ"מ ומ"מ בדיני ממונות יכול השני לזכות אחר חיוב של ראשון ואף בשקול הדעת ואע"פ שאינו מומחה יותר ממנו כמו שיתבאר במסכת סנהדרין וכן אם הראשון טיהר והתיר יכול השני לטמא ולאסור אע"פ שאינו מומחה הימנו או אפילו כמותו:

נשאלה שאלה זו בפני שנים במעמד אחד ונחלקו שניהם בה וקדם אחד וטהר והתיר והשני טמא ואסר הלך אחר חכמה ומנין בשנים היו שניהם שוים בחכמה ובשנים בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המקל וי"מ במנין זה שהזכרנו מנין התלמידים ובתוספות ראיתי שכל איכא דאמרי הואיל ולא נודע לנו ענינם איזה גדול מחברו בדין זה הוא שבשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים כדברי המקל ואין נראה כן שהרי כלל אמרו הלכה כאיכא דאמרי ויש שואלין במה שכתבנו תחלה שהנשאל לחכם וטמא ואסר לא ישאל לאחר לטהר ולהתיר שהרי בפרק טריפות מ"ט א' אמרו שקולו גלימא דטרופאי וכן בסוף פרק אין מעמידין מ' א' נפקי שיפורי דרב ואסרי דרב הונא ושרו... דזה אחר זה נשאלו עד שמתרצים בדרך זה ר"ל שבמעמד אחד נשאלה להם ואחרוני הרבנים מפרשים שלא נאמר שלא ישאל לאחר ויתיר אלא בדבר שנהגו בו איסור:

החשודים למכור תרומה לשם חולין ועל השביעית ועל הבכורות וכן עמי הארץ שסתמן נחשדו על המעשר ועל השביעית שקבלו עליהם דברי חברות ואח"כ חזרו לקלקולם ורוצים עכשו לחזור ולקבל דברי חברות אפילו עשו עברות אלו כשחזרו לקלקולם במטמוניות ובגונב דעת הבריות אלא שנתגלית דעתם והיה לנו לומר שאף כשיקבלו עליהם דברי חברות פעם אחרת יחזרו בכך וכן אפילו כשקבלו דברי חברות מתחלה לא נודע לנו שהחזיקו בהם בינם לבין עצמם אעפ"כ חוזרין ומקבלין אותם וסומכין עליהם אחר חזרתם שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם:

לענין ביאור זה שנאמר כאן וכלן שחזרו בהם אין מקבלין אותם עולמית גדולי הרבנים פי' בה הגזלנים ועמי הארץ ונראה מדבריהם מאחר שכתבו בה גזלנים שאף על כל פסולי עדות שמצד עברה הם אומרים כן וכן מאחר שכתבו בה עמי הארץ שעל כל החשודים הם אומרים כן וחזרו בהם הם מפרשים אם חזרו בתשובה ואין מקבלין אותם הם מפרשים שאין מקבלין אותם להרחיקם בתשובתם בתורת חברים עד שנסמוך עליהם ומה שאמרו אחר דין חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותם הם מפרשים שמאחר שאין עושין תשובתם אלא בינם לבין עצמם ולא בפרסום וברבים אין תשובתם תשובה בכדי לקבלה אבל בפרהסיא תשובה ומקבלין ואיכא דאמרי עשו דבריהם ר"ל עברותיהם אם עשאום בצנעה מקבלין אותם אבל אם עשאום בפרהסיא אין לבם נכון לשוב בתשובה שלמה ומתוך כך אין מקבלין אותם זהו פירוש גדולי הרבנים והדברים מתמיהים מהיכן לנו שלא לקבל השבים לסמוך עליהם כשאר בני אדם ועוד שהרי בפסולי עדות אמרו בסנהדרין שאם חזרו בהם הוכשרו עד שבארו שם בכלם מאימתי חזרתם ועוד מאי עולמית דקאמר היה לו לומר אין מקבלין אותם ודיו אלא עיקר הפירוש שבריתא זו נאמרה על החשודים למכור תרומה לשם חולין וכן שחשודים על השביעית ועל הבכורות וכן על עמי הארץ שסתמן נחשדו על המעשרות ועל השביעית ומה שאמר שחזרו בהם אין הכונה שחזרו בתשובה אלא כונת השמועה בחשודים אלו שכבר קבלו עליהם דברי חברות ויצאו מחשד שבהם ואמר עליהם שאם חזרו בהם ר"ל שחזרו מתשובתם וחזרו לסורם ועכשו חוזרים ובאים לקבל דברי חברות אין מקבלין אותם עולמית שמאחר שקבלו דברי חברות ואח"כ חזרו לסורם אין סומכין עליהם עוד לקבלם שבודאי הדבר מוכיח בהם שאין יכולים לעמוד בדברי חברות אלו הם דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר חזרו בהם במטמניות אין מקבלין אותם כלומר אם כשחזרו לקלקולם היה במטמוניות וכמתגנב ומתעלם בעשיית עברותיו אלא שבאי זה צד נתגלו לנו תעלומותיו ואחר שנודעו לנו סתריו הוא חוזר ובא לקבל עליו דברי חברות אין מקבלין אותם שאף עכשו לאחר קבלתם יחזור לסורו ויסמוך על עצמו להפליג בצנעה יותר מבתחלה עד שלא יתגלה לנו ענינו אבל אם כשחזר לקלקולו היה בפרהסיא ועכשו חוזר ובא לקבל דברי חברות מקבלין אותם שבודאי אינו בא לרמות ולגנוב את דעתנו אלא כחוטא שמתחרט איכא דאמרי עשו דבריהם במטמוניות כלומר אם כשקבלו עליהם תחלה דברי חברות נודע לנו בהם שעשו ר"ל שהחזיקו באותם דברי חברות אף בינם לבין עצמם ודאי תשובתם היתה שלמה ואע"פ שחזרו וקלקלו יצרם תקפם ועכשו חזרו ונתחרטו המקבלין אותם אבל אם בשעת תשובתם לא נתברר לנו שהחזיקו בדברי חברות בינם לבין עצמם אלא בפני רבים ודרך התראות והתחסדות מכיון שחזרו וקלקלו אין מקבלין אותם שחושדים אותם שאף בראשונה קלקלו בינם לבין עצמם ואף עכשו חושדין אותם בכך ומ"מ העלו בסוף הסוגיא שבכל צד ובכל ענין מקבלין אותם וסומכים עליהם שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובתם: