מאירי על עבודה זרה יב

אע"פ שביארנו ששלשה ימים לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם אם נשא ונתן מותר ליהנות באותה סחורה חוץ מיום האיד עצמו שהוא אסור משום קנס וכדעת ריש לקיש ולא כר' יוחנן שאסר אף בלפני אידיהן אף בדיעבד כך כתבוה גדולי הפוסקים ורבים מקשים עליהם א"כ למה לא מנאוה בפרק החולץ ל"ו א' עם אותם השלשה שנפסק בהם כריש לקיש במקום ר' יוחנן ואם מפני שלא נפסקה מצד מחלקתם אלא משום דתניא כותיה והרי חולץ למעוברת תניא כותיה ואעפ"כ הוצרכה לבא במנין ותרצו בה שאף חולץ למעוברת לא הוצרך למנותה אלא מאחר שסמוך לאותה בריתא מיד אמר רבא הלכתא כריש לקיש בהני תלת ואע"פ שלא בא ללמד אלא השנים שלא נאמר בהם תניא כותיה נצטרפה עמהם מצד סמיכתה ומ"מ בחבורי קצת רבני צרפת נפסקה כר' יוחנן ומטעם שלא נמנית עם השלשה ואם באנו להקשות לו מן הבריתא הרי הוא מסתייע במה שאמרו למטה נשא ונתן איכא ביניהו דלרבנן בתראי אסור וסבירא ליה כותיהו ומ"מ יש להקשות לגדולי הפוסקים מה הוצרכו לכתבה והלא הם פסקו בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד ויום האיד ודאי אסור ותרצו בה שהם מפרשים הטעם משום איבה ואם יזדמן מקום שאין שם חשש איבה שחזר לאיסור בא ללמד שבדיעבד מותר ולדעתי אף כשנפרשנה מצד שאין אדיקות מצויה בהם כל כך אם שמא יזדמן מקום שיהא אדיקותם גדול שיחזור הדבר לאיסורו בא ולמד שבדיעבד מותר:

כבר ביארנו במשנה שדבר המתקיים הוא שאין מוכרין להם אבל דבר שאין מתקיים עד יום האיד כגון ירקות וכיוצא בהם מותר ומ"מ אין לוקחין מהם בימים אלו אף המתקיים שמא יקנה מן הדמים לצורך ע"ז וכל שכן דבר שאינו מתקיים שנצטרף בו עוד שמודה ביום אידו על שמכרו:

כשם שהמשא ומתן אסור כך אסור לאדם חשוב לקבל דורון הימנו בימים אלו מתוך שהוא נהנה על שקבלה הולך ומודה ואם יש לחוש לאיבה מקבלה ומ"מ כל צד שאפשר לו לעשות שלא יודה יעשה ובלבד שיהא שומר עצמו מן האיבה ואף בשאר משא ומתן הרבה מסכימין להקל בכל שיש בו חשש איבה מכח שמועה זו ואיני רואה כן בכל שיש לחוש שישתמש בו לע"ז ולא הותר לדעתי משום איבה אלא כל שאין בו אלא חשש הודאה:

אף הלואה שאסרו במשנה יש מי שמיקל להלוותם ברבית שאין כאן הודאה ואיני רואה כן שהרי יש כאן חשש גוף עבודה בהם ולא הותרה לדעתי הלואה ברבית אלא בכל שאין בו אלא חשש הודאה כמו שביארנו במשנה:

למטה יתבאר שלא נאמרו דברים אלו אלא בארץ שהיו הגוים באותו הזמן אדוקים באלילים ובאובות וידעונים ושאר מיני העבודות הקדומות אבל בחוצה לארץ אינו אסור אלא יום האיד בלבד שלא היו אדוקים באלילים אלא ממנהג אבותיהם ודים באסור יום האיד ולמדת שאין לסמוך מה שנהגו עכשיו להקל בענינים אלא מצד שגוים שבחוצה לארץ מנהג אבות לבד בידיהם שאין מקילין מטעם זה ביום האיד עצמו אלא לימים שלפניו וא"כ על כל פנים אתה צריך לטרוח ולהביא היתרה מצד אחר שהרי בזמן הזה מנהג פשוט בכל הארצות לישא וליתן עם אותם שדרים ביניהם בכל דבר ובכל משא ומתן ואפילו ביום החג שלהם וודאי נראה הטעם שלא נאמרו דברים אלו אלא בזמנם שהיתה עבודת האלילים מתפשטת להקרבה ולהודאה וכמו שתראה בזכירת ימי האיד שלהם וכן שהיו עובדים לצבא השמים לחמה ולבנה ולמזלות ולעצים ולאבנים כמו שיתבאר בפרק שלישי ואע"פ שיש בסוגיא זו דברים נראים כמתנגדים לזו והוא מה שאמרו נצרי לעולם אסור כבר פרשנו דעתנו במשנה וגדולי המחברים כתבו בענינים אלו דרכים אחרים ולא נראו לנו ומ"מ אותם הקצוות ששיורי עבודת האלילים ננערו לשם ישראל שבתוכם אסורין בכל אלו על הדרך שהתבאר:

עושה אשה תכשיטיה בחולו של מועד וטופלת פניה בסיד וכיוצא בו ובלבד שתהא יכולה לקפלו במועד הואיל וקשוט זה מועיל לה במועד ואפילו שעה אחרונה שבו הותר צערה שבתחלה מפני הנאתה שבסוף וכבר ביארנוה במסכת מועד קטן פרק ראשון:

כבר ביארנו במשנה שמלוה על פה נפרעין מהם אבל לא מלוה בשטר ומ"מ יש מקילין אף במלוה בשטר כמו שביארנו במשנה:

הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ונמצא ששינה את דעתו של בעל הבית אם בעל הבית רוצה בשנויו פורעו משלם ונוטל את צמרו ואם לא נתרצה בעל הבית בכך נוטל את צמרו ואינו פורעו משלם אלא אם ההוצאה שהוציא בו הצבע מדמי עצים וסמנין יתרה על השבח שנשתבח צמר זה בצבעו נותן לו דמי השבח ומפסיד השאר ואם השבח יתר על ההוצאה נותן לו דמי ההוצאה ונותן לו שכר מלאכה כשכיר יום ולא שכר שלם כמו שהתנה שכל המשנה ידו על התחתונה וכן האומן ששכרו בעל הבית והתחיל במלאכה וחזר בו ידו על התחתונה ובעל הבית שוכר אומן אחר ואם נתיקר מעכב דמי היוקר משכר מה שעשה ואם הוזל אין האומן יכול לומר השלם לי שכרי ואני פורע את זה כמו שהתנית שכל החוזר בו ידו על התחתונה כמו שהתבאר במציעא פרק אומנין: