מאירי על עבודה זרה קכח

נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חברו ואע"פ שזה עבודתו לפעור וזה למרקילוס כמו שהתבאר אבל גר תושב אע"פ שאינו בכלל ישראל הואיל ומ"מ אינו עובד ע"ז אינו מבטלה:

ישראל שמצא ע"ז בשוק עד שלא באת לידו משתדל עם הגוי שיבטלנה בטול המכשיר על הצד שהתבאר משבאת לידו זכה בה ואין לה בטול כדין ע"ז של ישראל:

בתוספות כתבו שישראל שיש לו ע"ז או יין נסך ומכרן לגוי בהקפה ופרעו לאחר זמן הדמים מותרין ולא סוף דבר בשאותו יין נסך או אותה ע"ז אינה בעולם בשעת הפרעון שהרי זו היא שהתרנו כיוצא בה למעלה בשביעית אלא אף כשהן בעין מפני שהגוי קנה משמשך ולא נתיחדו לישראל דמים אלו באותה שעה לפרעון זה והילכך אין נקראים דמי ע"ז ויין נסך וזו השניה ודאי ישתקע הדבר דכל דפרע ליה ודאי דמי ע"ז ויין נסך פרע ליה ואף הראשונה קשה ועמל היא בעיני שאם כן מצינו התר לדמי ע"ז ויין נסך במכירת אשראי ולא עוד אלא אף לכתחלה שהרי זו של שביעית לכתחלה הותרה וא"כ היאך אפשר שלא הוזכרה בתלמוד אלא ודאי כל שבע"ז ויין נסך החמירו בהם לאסור דמיהם על כל פנים ואין בזו פקפוק ולדבריהם היה לו לומר למטה דאמר להו רב להנהו סבוותא כי כייליתו חמרא לגוים אקדימו ושקולו זוזי וכו' הוה ליה לסיומי ואי לא קדמיתו לא תשקלו זוזי בההיא שעתא אלא ודאי דברים בטלים הם ועל כל פנים אסור:

גר תושב מיחדין אותו אצל היין ברשותנו ואף בעיר שרובה גוים שאינו מנסך ועומד לו זמן ארוך עם היין ובחזקת שאין משתמר ואינו נאסר שהרי למגעו אין לחוש מאחר שאינו מנסך אינו נוגע ולמגע גוי אין לחוש שהרי ברשותנו הוא אבל מ"מ אין מפקידין אצלו יין בביתו אף בעיר שרובה ישראל מפני שאינו מקפיד על מגע גוי ושמא נכנס אצלו אחד מעובדי ע"ז ונסך ואם הפקיד הרי הוא כיין שלו שאסור בשתיה ומותר בהנאה:

מהו נקרא גר תושב לענין זה כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וחכמי ספרד הסכימו כלם שאף ישמעאלים אינם עובדין ע"ז ומיחדין אותם אצל היין בביתינו אלא שאין מפקידין אצלם אבל שאר עממין אע"פ שאמרו עליהם מנהג אבותיהם בידיהם מ"מ מנסכים הם ואף אלו ר"ל גר תושב ודומיהם יינם מ"מ אסור משום בנותיהם ואע"פ שנודע לנו שלא נגע גוי בהם ומ"מ דוקא בשתיה ויין המופקד אצלם בלא חותמיו אסור בשתיה גם כן:

לפי דרכנו למדת שגר תושב אוסר במגעו אלא שאין חוששין לו שנגע בביתנו הא אם נגע אסר מעתה נמצא במקום שיש לחוש במגעו על הצדדין שהתבאר אחר שכל שנאסר חתונו נאסר יינו וכל שנאסר יינו נאסר מגעו וגזרה ראשונה שמשום בנותיהם בכל שנאסר חתונו היתה אבל איסור הנאה של בית דין אחרון מחבת הנסוך שראו בדורם לא היתה אלא בעובד ע"ז וכן הסכימו גדולי המחברים והגאונים בישמעאלים לעשות מגעם כמגע גוי שלא בכונת נסוך ויש מורידין אותם מדרגה כמו שבארנו ומ"מ קצת מפרשים נראה שנוטים בגר תושב להתיר מגעו בשתיה שמאחר שלא נאסר יינם אלא משום חתנות לא נאסר מגעם וכן כתבוה בתוספות ומזו למדו על ידי מעשה בגר שמל ולא טבל להתיר מגעו בשתיה מקל וחומר של גר תושב ואע"פ שבבני השפחות שמלו ולא טבלו אמרו גדולים עושין יין נסך טעם הדברים מפני שלא שבו מלב ומנפש אלא מחמת רבן ואף גדולי המפרשים נוטים להקל במגע גר תושב ויש אומרין כן בישמעאלים אלא שישתקע הדבר ולא עוד אלא שיש שמשוה אותם לשאר עממין מכל וכל לאסור את ייחודם וכבר רמזנוה למעלה:

אע"פ שלענין זה כל שנודע שאינו עובד ע"ז נקרא גר תושב לענין מצוה להחיותו לא נקרא גר תושב עד שיקבל עליו בפני שלשה שבע מצות אע"פ שלא מל ולא טבל שסתם גר תושב בקיום שבע מצות הוא כמו שאמרו בפרק שני ארונה גר תושב היה כלומר ולא נחשד על הרביעה שהרי בכלל שבע מצות היא וכן פסקוה גדולי המחברים אף לענין זה ר"ל לענין יין נסך ואין נראה כן ושם תושב הוא על שם שאנו יכולים להשיבו בינינו בארץ ישראל ויש פוסקין שהוא גר אוכל נבלות לתאבון ופי' בה גדולי הרבנים שמקיימין כל המצות וגדולים המפרשים פירשו שאינו נזהר על חייבי לאוין שלא יעבור עליהם בשעת יצרו אבל נזהר הוא על חייבי כרתות והדברים נראין כדעת ראשון וכדברי חכמים שהם רבים:

ישראל משומד לקצת עברות ואף לחלל שבת הואיל ואינו מחללו בפרהסיא והוא הנקרא משמר שבתו בשוק הרי הוא כישראל לענין מבוי שאם לא עירב עם האחרים שנמצא אוסר הוצאתם מבטל להם רשותו או נותנו ודיו והוא שאומר לכל אחד מהם רשותי קנויה לך או רשותי מבוטלת לך ואין צריך לזכות בקנין והמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כגוי ואוסר להם עד שישכיר להם את רשותו כמו שיתבאר במקומו וגר תושב הרי הוא כגוי לענין זה וגדולי המפרשים כתבו שאף לענין בשולו ורקו ומדרסו הרי הוא כגוי וכן בהרבה דברים: