מאירי על עבודה זרה קכז

אסור לעדור עם הגוי בכלאים אבל עוקרין עמו אף בשכר אע"פ שרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא ויטול שכר על הדרך שביארנו בחביות של יין נסך וגדולי המפרשים פירשו עקירה אחת מתוך שתים כדי שהנשאר יגדל יותר וזה תמה אלא שלשון הסוגיא מעיד עליו:

כלאים שנזרעו ונכש בהם והוא ענין לקוט העשבים הרעים כדי שיצמיחו האחרים ביותר או שחפה בהם בעפר לוקה מן התורה שזהו כזריעה שהרי מתכוין להצמיח כזריעה עצמה אבל המקיימן אע"פ שעשה מעשה כגון שגדר לפניו לשמרו הואיל ולא עשה מעשה בגוף הכלאים אינו לוקה ומ"מ אסור לעשות כן וכבר ביארנוה במסכת מועד קטן:

כבר ביארנו בפרק שני ל"ג א' שע"ז ביד גוי אע"פ שלא בטלה במכירתו מותרין לא נאמר שתופסת דמיה אלא מרשות ישראל שדמיה ודמי משמשיה ותקרובתה ביד ישראל אסור ואף חלופי חלופיה לדעת קצת כמו שהתבאר והוא הדין לדמי יין נסך או אפילו דמי סתם יינן אבל ביד גוי מותרין מעתה ישראל שהלוה לגוי מנה ומכר ע"ז או יין נסך והביא לו מותר ומ"מ אם אמר לו המתן עד שאמכור ע"ז ואביא לך יין נסך ואביא לך אסור מפני שרוצה בקיומו ודבר זה יש שפירשו דוקא שעשאן אפותיקי הא כל שלא עשאו אפותיקי מותר וממה שאמרו למטה אומנין ששלח להם נכרי חבית של יין רשאים לומר לו תן לנו דמיה ואין הדברים נראין שאם כן לא נשמט בעל התלמוד להזכיר התר בשלא עשאו אפותיקי ולומר סתם שבהמתן ואביא לך אסור וזו של אומנין אינה ראיה שהרי זו דמים הוא חייב להם ומתוך כך רשאין לומר עד שאתה נותן לנו חבית תן לנו דמיה שהרי דמים אתה חייב לנו ומ"מ כתבו גדולי המפרשים דוקא כשהיה בידו לנגשו ומרצונו המתין לו הא אם לא היה בידו לנגשו ועל כרחו מרחיב לו מותר והדברים נראין וכן יש שפרשוה דוקא שאין לגוי לפרוע מצד אחר שאין לו ערב וכיוצא באלו מן הצדדין שכל הבטחתו של זה אינה אלא על אותו יין ומ"מ לדעת הגאונים שהתירו מגעם בהנאה בזמנים הללו עכשו נוהגין התר אף בהמתן ואביא לך הואיל והדמים ביד גוי אלא שראוי לילך בה דרך צניעות ולא בפרסום ומכאן נהגו מקצת חסידים כשאומר להם הגוי המתן לי עד שאמכור את ייני ואפרעם שאומר אין לי וליינך כלום אלא אני ממתינך עד יום פלוני אע"פ שפיו ולבו שוים על סמך היין:

גר אינו יורש את אביו גוי דבר תורה אלא מדברי סופרים שמא יחזור לסורו תקנו שיהא יורשו ומאחר שלא הוחזקה ירושה זו מן הדין והקלו בו בעקר הירושה הקלו בו עוד מטעם זה שיהא רשאי לומר לאחיו גוי טול אתה ע"ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות ואין ע"ז זו חלפי חלקו אחר שאינו זוכה בירושה זו מן הדין ואם באו ע"ז ויין נסך ברשות הגוי מצד חלקו הואיל ובאו לידו זכה בהם ואסור להחליפם לו ואין מקילין לו מצד חזרת סורו שאם יחליפם אין לך חזרת סורו גדול מזה ומ"מ גוי וישראל שנשתתפו ויש בשתוף ע"ז ויין נסך אסור לומר לו טול אתה ע"ז ואני פירות אלא ישתדל עמו לבטלה ויחלקו והיין נסך אין לו תקנה ויש אומרים כן אף בע"ז הואיל וישראל שותף בה כמו שאמרו בפרק רביעי לא נצרכה שיש לו שותפות בה אלא שיש לחלק ביניהם שזו נזדמנה לשתוף במקרה ולא לכונת ע"ז: