מאירי על עבודה זרה קכג

השוכר את הפועל וכו' כונת הפרק להשלים ענין החלק הרביעי באסורי יין נסך ויתגלגלו בו קצת ענינים שבשאר אסורין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון באיסור הנאת יין נסך ושכרו ודמיו השני בדין תערובת יין נסך וסתם יינן השלישי בהשלמת עניני ביאור נכרי שנתיחד אצל היין אם ברשות ישראל אם בדרך אחרת הרביעי בתערובת שאר איסורי הנאה החמישי בהכשר כלי הגת הששי בהכשר כלים האסורים בשאר איסורין מצד גיעולי גוים וטבילתם זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר שכמו שיין נסך אסור בהנאה כך שכרו אסור והוא שאמר השוכר את הפועל לעשות עמו עמו ביין נסך שכרו אסור שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אע"פ שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר השוכר את החמור להביא עליו יין נסך שכרה אסור שכרה לישב עליה אע"פ שהניח לגינו עליה שכרו מותר אמר הר"ם אמרו קנס הוא שקנסו ביין נסך ומן הידוע ברוב שהשוכר בהמה לרכוב בה יתן עליה צידה לדרכו שהוא כאלו שכר ממנו לרכוב בו ולשאת בו יין נסך ויהיה שכרו אסור הודיענו שאין הדבר כן אבל שכרה מותר כיון שלא נתברר לו לשאת יין נסך:

אמר המאירי השוכר את הפועל וכו' פירוש גוי ששכר את הפועל ישראל לעשות מלאכה ביין נסך הן להריקו מכלי לכלי הן להביאו ממקום למקום או לדרוך ענביו משהתחיל לימשך או כל כיוצא בזה שכרו אסור בהנאה אבל אם שכרו לעשות מלאכה אחרת כגון להוליך חביות של שמן ונתערבה ביניהם חבית של יין שכרו מותר פירוש שכר הנופל כנגד חביות של שמן ומ"מ שכר הנופל כנגד חבית של יין אסור ופי' בגמ' דוקא בששכר האיסור לעצמו כגון שאמר לו העבר לי מאה חביות חבית חבית בפרוטה שנמצא שכר כל חבית לעצמו והוא מעביר לו כמה שירצה ומניח את השאר אבל אם הותנה השכר בכלל אחד כגון שאמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות והיתה זו של יין ביניהם הרי זה כמי שקיבל מלאכה שאפשר לגוי לעכב כל השכר עד שישלים כל מלאכתו ונמצאת זאת של יין נסך מעכבת את הכל ולפיכך הכל אסור והולכת הנאה לים המלח אין מועיל בכך אע"פ שגדולי המפרשים כתבו כן שהרי כל השכר מוטל על כל אחת מהן והילכך הכל אסור אע"פ שישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וזוכה על כל אחת בשעתה שאין הדבר דומה למה שאמרנו בגוף ע"ז שאם בנה שכרו מותר ומטעם זה שישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כמו שביארנו בפרק ראשון י"ט ב' שהרי לשם אין שם ע"ז עליה עד שתגמר כלה כמו שביארנו שם אבל זה שיש עליו שם יין נסך פרוטה זו הואיל וכלן תלויות בה אוסרת את כלן ומ"מ בפחות משוה פרוטה הכל מותר כגון מאה חביות בחמשים פרוטות והיתה שם אחת של יין נסך ואע"פ שבע"ז אף בפחות משוה פרוטה נאסרת דוקא במוכרה ונהנה מדמיה כמו שכתבנו בפרק ראשון:

זו שאמרנו שזו מעכבת על הכל יש באין בה מכח הדין והוא לדעת מי שאמר בבבא מציעא בפרק השוכר את האומנין ע"ו ב' שמין מה שעתיד להעשות כמו שיתבאר שם והלכה כדבריו ויש אומרים שאף לדעת חכמים החולקים עמו כן מ"מ פעמים שכל השכירות תלוי בחבית אחת כגון דבר האבד וכמו שאמרו שם שוכר עליהם כדי שכרם ויראה כן שאין הדבר מוכיח לעכב אחת על כלן אלא בדרכים אלו הואיל ופסקנו ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף:

השוכר את החמור ר"ל גוי השוכר חמורו של ישראל להביא עליו יין נסך שכרו אסור ואם שכרו לרכוב עליה או למשא אחר והניח הגוי לגינו של יין נסך עליה מותר ואע"פ שמן הדין רשאי השוכר להניח לגינו על החמור כמו שיתבאר במקומו והיה לנו לאסור מ"מ אם לא הניח אי אפשר לו לומר שינכה לו מן השכר על שלא הניח שם לגינו והילכך אין דין הנחת הלגין בא מצד השכר כלל:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

ערלה וכלאי הכרם אע"פ שאסורין בהנאה שכרן מותר ר"ל שאם נשכר ללקט בערלה או לנכש בכלאי הכרם או לאיזו מלאכה שכרו מותר ולא עוד אלא שאם מכרן דמיהם מותרין שאין תופסין את דמיהם כבר אמרו מכרן וקדש בדמיהן מקודשת אבל ע"ז ויין נסך תופשין את דמיהם:

פירות שביעית אף הם תופשין את דמיהם על הדרך שהתבאר ואע"פ שדמיו נתפשים לקדושת שביעית שכרו מיהא מותר כיצד אמר לפועל הילך דינר ולקט לי ירק היום אין זה הדינר מחיר הירק אלא שכר לקיטה ומתוך כך אותו הדינר מותר לזה כתורת חולין לעשות ממנו מה שירצה אבל אם אמר לקט לי בו ירק היום הרי זה כאומר לו תן לי בדינר זה ירק והרי זה כמוכר פירות שביעית לפיכך אותו הדינר נתפש לקדושת שביעית שלא להוציאו אלא לדברים שפירות שביעית מותרין להוציאן כגון לאכילה ושתיה וסיכה וחברותיהן וכן שיצטרך לבערו בשעת הבעור א"כ מה נשתנה יין נסך ששכרו אסור שאם מפני איסור הנאה שבו הרי ערלה וכלאי הכרם איסורי הנאה הם ושכרן מותר ואם מפני שתופס את דמיו הרי שביעית תופסת דמיה ושכרה מותר הא מ"מ אין איסור זה מדברי סופרים והחמירו מתוך חומרת יין נסך ובתלמוד המערב הפליגו בחומרא זו שאפילו נתן לו קרקע או בהמה בשכרו אע"פ שאמרו בקרקע ובהמה שאע"פ שעשאן גוף ע"ז כגון שהשתחוה להם ועבדם לא נאסרו מ"מ קבלם בשכר יין נסך נאסרו בהנאה:

אע"פ שפירות שביעית שכרן מותר כמו שביארנו בפועל מ"מ בחמרים כשהביאו פירות שביעית החמירו ושכרן נתפש בקדושת שביעית מתוך ששכרם מרובה ירגילו עצמם בכך ויביאו שוכריהם לידי סחורה אבל פועל לא החמירו בו הואיל ושכרו מועט וכעין כדי חייו ומ"מ ביין נסך מתוך חומרתו החמירו בו אף בפועל כמו שבארנו:

חמרים ושאר פועלים שעשו עמו מלאכה אין פורעין אותם בפירות שביעית ולא במה שנתפש בקדושתם שדמי שביעית אין פורעין בהם את החוב והדבר ידוע לאכלה ולא לסחורה ומ"מ מותר ליתן לאומנין פירות שביעית או דמיהן במתנת חנם ואין צריך לומר בשאר בני אדם אלא שצריך להודיע כמו שיתבאר במקומו: